כרטיס טיסה מניו- יורק לישראל

את מישל דורטיניאק פגשתי לראשונה באופן וירטואלי, כשחרשתי וקראתי כל מילה באתר היפה שלה.

DSC_6262

מישל, מורה ליוגה מארה"ב, כותבת כמו שהיא מלמדת: בוחרת דימויים בקפידה, בהירה, מעמיקה, ולא פחות חשוב- נגישה.

על סמך הכתיבה שלה, בעצם, בחרתי לקחת צ'אנס ולנסוע ללמוד ממנה את שיטת אונאטה (יוגה אוירית) בקיץ 2016.

מאז חלפו קצת מים בקישון, הפכתי לחלק מקהילת מורים בינלאומית, קהילה אונאטה המקצועית לעילא.

אני אשתף אתכם בהתרגשות שבאוקטובר הקרוב אגשים את החלום שלי:  (תופים ברקע…)

להביא את מישל ללמד בארץ כדי שגם מורות ישראליות ליוגה יוכלו ללמוד את השיטה הזו בלי לטוס לשום מקום (!).

יש עוד הרבה עבודת הפקה, אבל בעזרתה האדיבה של מיס יוניברס, זה יקרה! ויהיה מעולה!

אם את מורה ליוגה וזה מצית אצלך זיק של התרגשות, כזה כמו שאני הרגשתי כשהאפשרות נפתחה בפניי – דברי איתי. עד בואה לארץ בסתיו אני מתכוונת לקיים שיעורי מורות נוספים, שיכללו גם שיחה על ההכשרה, כדי לסייע למורות להבין אם זה מתאים להן.

יש גם דף חדש פה בבלוג: "הכשרת מורים", את מוזמנת לקרוא שם את כל הפרטים- תאריכים עלויות וכו'.

בינתיים, עד שהיא תעלה על מטוס, בחרתי לראיין את מישל, ולשמוע ממנה קצת יותר בפירוט על שיטת אונאטה, בעבר ובהווה.

מקווה שתהנו!

DSC_1863

ספרי לנו איך הכל התחיל: 

איך עלה בדעתך לחבר בין תרגול אקרובטיקה אוירית לאסאנות קלאסיות?

התחלתי להתאמן באקרובטיקה אווירית, בשביל הכיף. כבר הייתי מורה כ 4 שנים ומתרגלת יוגה לאורך 11 שנים. החל משיעור האקרובטיקה האווירית הראשון שלי, יכולתי לחוש עד כמה העבודה משתמשת בשרירי הליבה העמוקים. שמתי לב גם לקלות היחסית שבה אפשר להגיע לכפיפות עמוקות אחורה. אחרי כמה שיעורים, יכולתי להבחין ששרירי הייצוב בחגורת הכתפיים מאוד התחזקו, וזה איפשר לי לעבוד על פתיחות כתפיים אינטנסיביות יותר מבעבר, בלי להזיק לעצמי.

מתוך החוויות האלה, יכולתי להעריך את השילוב של יוגה ואקרובטיקה אווירית ואת מה שהוא נתן לי.

קצת אחר כך, התחלתי לשמוע על מורים שמשלבים יוגה ואקרובטיקה אווירית בשיעורים, אבל בזמנו לא היה שום שיעור כזה בניו יורק, מקום מגוריי.

מהניסיון שלי בשיטת איינגאר הכרתי את האפשרות להיתלות עם חבל מהקיר, כך שידעתי שהרעיון של תלייה הוא קונספט מבוסס בקהילת היוגה, רעיון שנוסה, נבחן ונחקר לעומק.

6f0004785ea1175859fc1ba00995a22e--yoga-rope-do-yoga

איינגאר בתלייה מהקיר

 

החלטתי ליצור אינטגרציה של יוגה ואקרובטיקה אוירית עבור תלמידיי, כדי לחלוק את התועלות שחוויתי על בשרי מהתירגול המשולב.

איך נראה תהליך הפיתוח של השיטה?

תירגלתי בעצמי כשאני חושבת ובוחנת אילו תנועות ותנוחות ארצה ללמד. חיפשתי את אותה חוויה גופנית שאהבתי – של כפיפות עמוקות אחורה, חיזוק שרירי ליבה עמוקים, וייצוב חגורת כתפיים.

DSC_1773 DSC_1786

 

DSC_1845   DSC_1795

אספתי כמה חברים שאני סומכת עליהם, גם הם מורים ליוגה, ויחד עשינו נסיונות.

IMG_1672-LG

אחרי שהם נתנו לי פידבק לגבי מה עבד עבורם, התחלתי להציע שיעורים לקהל הרחב.

בהתחלה תליתי רק ארבעה ערסלים. השיעורים התנהלו באולם התעמלות עם מזרונים עבים כמו של אימוני קרקס.

בזכות הבטיחות שהמזרונים סיפקו, ובזכות הקבוצות הקטנות, יכולתי ללמוד מה עובד עבור התלמיד הממוצע – מי שאינו גמיש, או חזק באופן מיוחד, ומי שאינו מודע לגופו כמו מורה ליוגה.

DSC_1769

למדתי את זה בעיקר מתוך התבוננות.

היינו חולקים ערסל- שניים עד שלושה מתאמנים על ערסל אחד, כך שמההתחלה השיעור היה שילוב של אסאנות קלאסיות על הרצפה ותנועה או תנוחה על הערסל, לסירוגין.

האילוץ לחלוק ערסלים היה, מנוקדת מבטי, בונוס "יוגי", ולימד את המשתתפים לא להיקשר יותר מדי למה ש"שלהם" (עיקרון ה "אי-היצמדות"). חשוב לי שאונאטה תישאר שיטה שמעצימה את המסורת היוגית, ולא מהווה לה תחליף.

בהמשך עברתי ללמד במיקום אחר, גדול יותר.

לא היה לי צורך יותר במזרונים העבים משום שהחומר שלימדתי השתנה עם הזמן, ולא דרש מקדמי בטיחות כאלה.

האימון שלי עד אותה נקודה הושפע עמוקות משיטת איינגאר, בה יש שימוש נרחב באביזרים לצורך שיפור האליינמנט.

בהתבסס על הרקע הזה, יצרתי עוד מנחים והתאמות עם הערסל, כדי לשפר את השהייה של תלמידים באסאנות על הרצפה.

שם, בעצם, שיטת אונאטה התעצבה לכדי מה שהיא היום:

בשיעורים שלנו יש רגעים של 100% תמיכת הקרקע בגוף, בשילוב עם רגעים של 100% תמיכת הערסל בגוף (כלומר, תלייה), ובשילוב עם רגעים של תמיכה גם מהערסל וגם מהקרקע.

השיטה ממשיכה להתפתח גם כיום, מתוך הבנה הולכת ומעמיקה שלי ושל מובילי הקורס שהוכשרו לכך, של השפעות התירגול לטווח הארוך (ברמה הפיזית והאנרגטית), וגם מתוך צרכים שעולים מהתלמידים עצמם.

 האם היו לך רגעים של ספק?

 כשהתחלתי לפתח את השיטה הרגשתי כמו מדען במעבדה: עשיתי ניסוי, בלי לדעת מה התוצאות או לצפות למשהו מסוים.

לכן, הספק היחידי שהיה לי לאורך התהליך היה לגבי ההשלכות לטווח הארוך.

וזה נושא שהעסיק ועדיין מעסיק אותי.

הייתי רוצה ששיעורי אונאטה יהוו סיוע לתלמידים להתקרב אל היוגה, ולא שהערסל יסיח את דעתם וירחיק אותם מדרך היוגה.

 אז מה יש בו, בערסל, שאת רואה בו כלי כל כך מתאים לתירגול יוגה?

האופן שבו הערסל מסייע לתלמידים למצוא ריווח ואורך בין החוליות, והאופן שבו הערסל (בשיטת אונאטה) יכול ללמד אותם למצוא את אותה תחושת אורך ורווחה, בסופו של דבר, גם ללא תמיכת אביזרים.

Aerial-Yoga-239

ספרי לנו קצת על מי נמשך ללמד אונאטה: מה מאפיין את המורים בשיטה הזו?

קורס המורים של שיטת אונאטה הוא אחד המקיפים שמוצעים כיום בתחום.

דרישות הקבלה לקורס הן גבוהות: חובה להיות בעלי תעודה של קורס מורים ליוגה של 200 שעות לימוד לפחות, אנחנו דורשים נוכחות של 100% משעות הלימוד בקורס, ואני די בטוחה שאנחנו הקורס היחידי בשוק שבוחן את הידע של המורים לפני שהם מקבלים את תעודת הסיום.

לכן, האנשים שנמשכים ללמד את השיטה חייבים לאהוב את שמונת האיברים של תירגול היוגה, וחייבים להסכים להתאמץ עבור ההשכלה של עצמם.

1

מתוך הקורס שהשתתפתי בו, בסלובניה ב 2016

 

את מלמדת בכל העולם.

איך את שומרת על תחושה של קהילה בין המורים?

בתום הקורס למורים יש גישה לקבוצת פייסבוק סגורה, בה אנחנו חולקים ידע וייעוץ.

אנחנו מעלים סרטונים עם הצעות לרצפים שונים ורעיונות שקשורים להוראת אסאנות אויריות, וכך הלמידה המשותפת נמשכת.

מורים מעלים שאלות לדיון ומקבלים את תשובותיהם של אחרים בקהילה, ביניהם יש רופאים, אחיות, כירופרקטים, יוגה תרפיסטים, ומקצוענים מתחום האקרובטיקה האוירית. כולם כמובן מורים מוסמכים ליוגה.

איך הערסל משתלב עם זרמי יוגה ותיקים?

היופי באונאטה הוא, שמוקד העבודה הוא לשחרר מתחים שמוחזקים אצל כמעט כולנו בגוף. יש מכנה משותף רחב בכל שיטות היוגה שמצריך שיחרור כזה. לכן אונאטה היא אפשרות רלוונטית, ולא עומדת בסתירה עם הרקע של המורה, אלא בנוסף.

אפשר להתייחס לאונאטה ככלי עבודה: ברגע שהבנת מה הכלי עושה, אפשר לבחור מתי ואיך להשתמש בו.

 יש משהו שתרצי להוסיף לטובת קוראי הבלוג?

אני ובן זוגי לא מנהלים אורח חיים דתי, אבל הוא יהודי ורוב המשפחה שלו ביקרה או חיה בישראל לתקופות קצרות.

זה יהיה נחמד לבקר שם לראשונה ולהכיר את הפן הזה של המורשת שלו.

*

 

 אזזזז….. תודה מישל על הראיון הזה, ולהתראות בסתיו!

******

רוצה להצטרף לקורס מורים של מישל?
באוקטובר 2018 היא  תכשיר קבוצת מורים ישראלית, חלוצים וחלוצות בתחום החדש והמרענן הזה.
הנה הפרטים

 

 

שקט, מצלמים

כשהזמנתי את שחר ויצמן לצלם אותנו בסטודיו, ההנחיה שלי אליה התנקזה לשלוש מילים:

"תני לי צלעות".

12

24 11 10

מצלמים שקט

רציתי שהיא תלכוד במבטה הייחודי את הקו הדקיק שמפריד ומחבר בין הגשמי לרוחני.

את החוויה שבה השלד מתרחב עם השאיפה אל העור, ומשהו במרחב המנטלי נפקח גם הוא.

5

ביקשתי משחר שתתאר בדרכה הצילומית, איך נראית חוויה שכמה שהיא חומרית ומוגבלת, היא גם מתרחשת דרך השער היחיד שיש לנו -הגוף- אל הלא-גשמי.

14

18

וכשמתרחש החיבור הזה,

הוא חסד.

כל פעם מחדש.

13

שחר חיפשה את כל הצלעות בחדר.

כמטאפורה כמובן.
היא היטיבה לצלם את האוירה הייחודית של תירגול: ריכוז, חקירה והנאה צרופה מתנועת הצלעות, ובכלל.

16 23

2 3

4

19

7 9

1

16

22

——————–

הרפתקאות מצולמות

כבר כמה שנים שהצלמת חדת העין הזו, שחר ויצמן, מלווה אותי ואת תלמידיי בהרפתקאות שונות.

כיף להיכנס לארכיון ולהיזכר במקומות ובאנשים שתירגלו איתי בכל תקופה.

חלקם מטבע הדברים נפרדו איפה שהוא בדרך וחלקם הולכים לצידי כבר שנים, ועברו איתי מאז שלימדתי בסלון בבית, לסטודיו שכור, לסטודיו משלי.

כל שלב כזה היה קפיצת גדילה בדרך.

שלא לדבר על שיטת התירגול… הא! כמה שינויים.

אז הנה כמה דוגמאות לפרוייקטים שעשינו ביחד, שכביכול נבעו מצורך פרקטי ואפילו שיווקי, אבל בעצם ענו על צורך הרבה יותר עמוק מזה.

כי יצירה של דימויים חזותיים ששובים את העין תמיד היתה בשבילי מקור שמחה עצום.

אז למה לא בעצם?!

עצים למרגלות העץ

בט"ו בשבט לפני כמה שנים הצטופפנו ב-וריקשאסאנה, AKA תנוחת העץ, למרגלותיו של אלון עתיק ויפהפה בין רמת ישי לכפר יהושע.

שחר לא הניחה לנו להוריד את הרגל עד שהכל היה מיושר, השפיצים של הידיים לאותה זווית והמרחקים בינינו שווים.

אימון וריקשאסאנה ארוך זה היה…

ומיכאל הקטן (דאז) תרם פוזיציה מושלמת בשורה הקדמית.

טו בשבט שמח

 

שנה טובה כפול שתיים

שתי ברכות שנה טובה, בשנים עוקבות.

הדימויים נבעו ממחשבות ספירליות ודי אישיות, על היותי אמא ליצורים ממש קטנים. על איך שמשימות החיים תמיד נמצאות בפריים, ואפילו תופסות את רובו.

לקיים תירגול משמעותי סביב הריונות ולידות, וואוו כמה שזה לא מובן מאליו.

אני חושבת שאת הסלוגן "פשוט לעשות" המצאתי בעיקר בשביל עצמי.

זה עזר לי להמשיך גם בתוך הפשרות והשינויים הגדולים של תחילת ההורות.

פשוט להמשיך… להמשיך.

1175118_10151710335483512_1353224978_n

שנה אחר כך: פשוט לעשות (כביסה).

1601029_10152484955218512_6181618975092744450_n

חנוכיית יוגה

ואחרון חביב- עמידת "נר", עם שמונה תלמידים פלוס שמש.

8

אפילו קליפ קטן עשינו מזה! היה ממש כיף.

——————————

תודה גדולה למשתתפים המשובחים בצילומי יוגה אוירית:
עופרי, נטע, מירב, מעין, ניב, ענבל, גלי, מיכל ומיכל. אתם אלופים!!!
—————————-

אהבתם לקרוא ולראות?

מוזמנים לשתף עם העולם :)

אני מעריכה את השיתוף שלכם מאוד.

תודה 3>

—————————-

21

ואחרון חביב:

רוצים לתת למישהו במתנה חוויה של יוגה אוירית?!

מהיום אפשר לקנות שובר אינטרנטי מעוצב לסדנת היכרות, ושובר נוסף מפנק אף יותר, לסדנה פלוס שיעור.

מתנה מעולה ליום האהבה או ליום הולדת.

המחיר סבבה (65 שקלים לראשון ו- 100 לשני)

צרו איתי קשר לקבלת פרטים talyaorbach@gmail.com

 

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתרגול עם ערסל (חלק שני)

הי!
כיף שבאת לפה, לקרוא ולדבר על יוגה אוירית (ואולי מתישהו גם לנסות?!).
נחתת בול לאמצע של סדרת פוסטים, אז כדאי לך להתעדכן רגע במה שקרה בפוסט שעבר:
דיברנו על התמיכה שהערסל מספק ליכולת שלנו למצוא אליינמנט (להיערך במרחב), וגם על העונג והתועלת שבהיפוכים תלויים.
ואיך זה מרגיש לתלמידים?
גם את זה אפשר לקרוא בפוסט הקודם.
היום, רציתי לספר לכם על שני עקרונות נוספים שמלווים את שיעורי אונאטה.
בשניהם האביזר הזה הוא מקפצה שמעצימה מאוד את היכולת של המתרגלים.
אם אתם מלמדים יוגה, זה עשוי לעניין אתכם:

התארכות

בשיטת אונאטה, מוטיב מרכזי שחוזר על עצמו בכל אסאנה הוא החיפוש אחר התארכות, בדיוק כמו ביוגה הקלאסית.
כלב מביט מטה אוירי

כלב מביט מטה בגרסתו האוירית. מימין- תחילתה של אודיאנה בנדהה, שמתרחשת מעצמה

בניגוד לתנוחה הקלאסית, בה אנחנו עומדים על הרצפה עם ארבע הכפות, כאן אין כמעט עומס על השכמות והכתפיים.
מפרקי הזרועות והידיים משוחררים לנוע כי הם נושאים משקל מינימלי.
כפות הידיים שדוחפות אל תוך הקרקע מייצרות תנועה מובהקת בחלל – הגוף ישוט מעט לאחור.
גם עצמות הישיבה יכולות להתגלגל מעלה בחופשיות כי הרגליים צפות באויר. וכך גם שרירי אחורי הרגליים מתארכים היטב.
עבור רוב התלמידים המתחילים זו הקלה גדולה ביחס לכלב-מביט-מטה הקלאסית.
הביצוע בערסל פותח אפשרויות חדשות להבנת דקויות בתנוחה, פרטים שאפשר אחר כך ליישם גם על הקרקע.
השהייה בתנוחה עשויה להימשך יותר מהרגיל, והנשימה מגיבה בהתאם. היא נרגעת, מתייצבת, ומעמיקה.
אודיאנה בנדהה*, שמגיעה עם הניסיון המצטבר, מתרחשת כאן ממש מאליה בזכות המשיכה של האגן על ידי הערסל, והאיכות הפסיבית שנשמרת במרכז הגוף.
(*אודיאנה בנדהה היא אותה שאיבה עדינה פנימה של הסרעפת, פעולה שיש לה השלכות על מערכת העצבים ועל מצב התודעה).
ושיהיה ברור, שאם יש אסאנה אחת שאני אוהבת בכל ליבי היא כלב-מביט-מטה, ולעולם לא אוותר על הגרסה הקלאסית שלה.
תירגול עם הערסל רק חידד לי כמה היא מופלאה ועשירה, ממש אינסופית בידע שהיא מגלמת בתוכה.
גרסאות של כלב 2

עם ערסל או בלעדיו: איי לאב יו אדהו מוקהה שוואנאסאנה!!!

 

לשחרר את הכבלים

"התרגול באמצעות הערסלים שינה, לעומק, את התודעה הגופנית שלי.

הוא איפשר לי לשחרר את הכבלים של המשקל והעומס על המפרקים, ונטע בי ביטחון להעז ולהגדיל את טווחי התנועה בידיעה שהערסל משמש לי כמגן, כמשענת, כתמיכה מאזנת ומייצבת. 

פתאום, אני עומדת על רגל אחת, אני עומדת על הידיים (אני!), אני מפסקת את הרגליים בפיסוק שאני לא זוכרת כמוהו מאז הילדות, אני מקשתת את הגב בקימורים שלא ידעתי שאפשריים! 

(תלמידתי ריקה ליכטמן)

קרקע

אחת המטרות שלנו כמורים היא לחבר תלמידים לתחושת התמיכה שמגיעה מהקרקע.
שוב ושוב נסב את תשומת הלב לחיבור עם האדמה, למגע בין הגוף למשטח עליו הוא מתייצב, ולתחושת השקיעה של המשקל מטה אל קרקעית הגוף ואף מעבר לה.
השתרשות היא תמיד נקודת המוצא לתנועה.
כמורה בשיעורי אונאטה אני זוכה בעוד עוגן בעל איכויות של קרקע.
נו, ניחשתם כבר? :) ברור שאני מדברת על הערסל.
זוהי "רצפה": רכה וניידת אמנם, ותלויה אנכית במרכז החלל.
היא מאפשרת נקודת אחיזה באיברים שונים.

היכן נמצאים הגבולות שלי

במילותיה של תלמידתי רותי אופנהיים, מתרגלת איינגאר בעברה:
"הערסל מאפשר לי להביא אוויר ותנועה לתרגול שלא הצלחתי להביא מקודם. במקביל, יש אפשרות לדייק. יחד עם התנועה, הערסל מביא גם תמיכה ומגבלה,
שמאפשרת להבחין היכן נמצאים גבולותי שלי."
________________________
איך זה יבוא לידי ביטוי?
בשיעור נשתמש במילים ובפעולות כמו נעיצה מטה, לחיצה;
לחיצה
דריכה, השתרשות;
קיבוע
קיבוע, הישענות או דחיפה.
דחיפה
המילים והפעולות עצמן מגבירות את תחושתיות המגע בינינו לבין כל מקור תמיכה, בין אם זה הערסל הנייד, או הרצפה היציבה.
ככה אנחנו משפרים את יכולת הגוף שלנו להישען, ומתוך ההישענות- להרפות.
כמאמר הסוטרה המפורסמת ביותר של פטנג'לי:  התנוחה – יציבה ונינוחה.
ההשלכות על העולם המנטלי שלנו פועלות בהתאם; יכולת האמון גדלה בהדרגה, אנחנו משתכללים בזיהוי מקורות תמיכה, ומכירים את עצמנו טוב יותר במצבים של הישענות והתמסרות.
כל האמור רלוונטי למערכות יחסים החוצה, עם אחרות ואחרים, ופנימה – עם חלקים בתוכנו.
לאנשים שרגילים להיות סלע איתן לכל סביבתם ואף פעם לא נעזרים, זו עבודה פנימית משמעותית שמפגישה עם חלקים באישיותם שפחות באים לידי ביטוי.
אז דיברנו על אליינמנט, היפוכים, התארכות והשתרשות.
מה מחכה לנו בפוסט הבא?
העמקה נוספת פנימה:
נבדוק איך הערסל עוזר לנו לעבוד עם הנשימה, ואיך הוא תורם ליצירת שקט מנטלי.
________________________
קטן
 ________________________
סקרנ.ית לחוות שיעור אונאטה?
מערכת השעות שלי כאן
 ________________________
מעוניינ.ת לשמוע עוד?
הפוסט הבא והאחרון בסדרה – ממש פה.
 ________________________
 צילום: מעין פרץ

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתירגול עם ערסל (חלק ראשון)

יוגה אוירית היא טכניקה חדשה מאוד שיש בה ניסיון קצר, ושרק מעט טקסטים נכתבו עליה.
התחום הזה נולד באהרה"ב, רק לפני כעשור.
אוּנאטה, השיטה בה אני מלמדת, ואחת ממספר שיטות שקמו בתחום, היא מהותיקות בענף- בת עשר.
 מוקטן
בנוסף להיותו זרם חדש, בהרבה מקרים יוגה אוירית מצולמת, משווקת ונתפסת כענף עם ניחוח של חדרי כושר.
זה תחום שאוטומטית מתחכך בעולם העיצוב-חיטוב, או לחילופין, באקרובטיקה וקרקס.
מורים ליוגה לא כל כך אוהבים שהתכנים שלהם מתקשרים לעולמות האלה; גם במכוני כושר וגם בקרקס הדגש מושם על החצנה, ניראות ו"תוצאות", יותר מאשר על חוויה מנטלית ועבודה פנימה.
אבל האחראים לעומק העבודה, לשאלה אם האימון הוא יוגי או לא, הם כמובן לא הטכניקה או האביזרים, אלא מי שמנחה בעזרתם, ומי שמתרגל איתם.
גם בציוד יוגה "עם קבלות" כמו רצועה, קוביית עץ ומשקולת, אפשר להשתמש כדי להתחטב (רחמנא ליצלן) ולא כדי להשקיט את תנודות התודעה.
אגב, בסוגריים: אני לא חושבת שחיטוב, חיזוק או תנועה אסתטית הן מטרות נחותות.
חלילה.
כל מי שאני מכירה, כולל אני עצמי, ישמחו מאוד שגופם יתאפיין בשלושת התכונות הנ"ל.
אני כן חושבת שיש שיטות בהן תשיגו חיטוב מהר יותר מאשר בשיעור יוגה, ובעיקר- שזה ביזבוז זמן להשתמש בשיעורי היוגה שלכם למטרה הזו.
לבקש מיוגה לחטב אתכם זה בערך כמו לבקש ממאסטר בינלאומי למוזיקה ללמד אתכם איך לכוון את התחנות ברדיו.
זה לא שהוא לא יכול, אבל יש דברים הרבה יותר מרתקים שהוא עשוי ללמד אתכם, אם תתנו לו.
כי השאיפה של היוגה, תורה בת חמשת אלפים שנה, היא לשנות בנו דברים הרבה יותר עמוקים, נסתרים ומורכבים מהיקף הירכיים.
ולמרבה הפלא, היא גם מצליחה.
ערסל
אני חוזרת לערסל: המכשיר הוא רק זה – מכשיר.
ומי שעושה בו שימוש יכולה לקחת את העשייה לכל כיוון, בהתאם למטרותיה.
ואכן, במיטבה, עבודה יוגית עם בד הערסל מייצרת חוויה פנימית מאירת עיניים, חוויה שנוגעת בכל המהויות היוגיות שאנחנו מחפשים באימון.
כך שלמרות גילו הצעיר ותדמיתו הקלילה, אני מאמינה שהזרם האווירי ימשיך להתרחב, ויהפוך בהדרגה לכלי עבודה יעיל, עמוק ומרתק עבור מורים רבים ליוגה.
בפוסטים הקרובים אני שמחה לשתף מתוך החוויה האישית שלי ושל תלמידיי, ולהדגים עד כמה הערסל יכול לשרת מטרות יוגיות שנוגעות לגוף, לנשימה ולתודעה.
 פרסריטה בכלב

 אליינמנט: לארגן את הגוף 

"אליינמנט" מהמילה Align.
ובעברית – היערכות, מיתאר או יישור.
באימון יוגה המושג הזה הוא סוג של משקפיים דרכן נתבונן בעצמנו כדי לשפר דפוסי יציבה ותנועה מבפנים ומבחוץ.
אפשר לראות אליינמנט בעין, למשל כשמשסתכלים על ילדים זזים בחן ובתיאום, ללא תקיעות גם כשהם נמצאים במאמץ מובהק.
ואפשר לחוות אליינמנט בגוף, כל גוף: זו חוויה של נינוחות יציבה, של חיבור בין כל האיברים, של מעבר כוח דרך הקרקע אל הגוף ואף מחוצה לו.
כמובן שמי שנמצא באליינמנט, זה ישפיע מבחוץ פנימה על הרבדים העמוקים יותר של רמה אנרגטית, תחושת מירכוז ובהירות, ויציבות רגשית.
בשיטת אוּנאטה, תמיד נשתמש בערסל מתוך כוונה להחזיר לעמוד השדרה את אורכו ואת הקימורים הטבעיים שלו.
תלייה של חלק או של כל משקל הגוף על הבד מאפשרת שיחרור מוקדי-מתח שמחזיקים את הגוף שלנו בצורה שלא מיטיבה איתנו.

תמיד נתמקד בשיחרור לפני האירגון מחדש.
באנגלית קל לזכור את זה עם שלושת ה- R:
RELEASE
RE-ALIGN
REBUILD.
בואו ניתן דוגמה מוחשית:
נגיד שהכתפיים צונחות פנימה, כי שרירי החזה קצרים ונוקשים, ושרירי השכמות והטרפז מתוחים באופן כרוני.
מצלצל מוכר?!
זו תופעה רווחת כמו לחות בחודש אוגוסט.
אז איך נתמודד עם מצב כזה?
קודם נדאג לשיחרור (Release) של מתח כרוני; נפרוש את הערסל כך שהוא יספק תמיכה מתחת לשכמות.
השכמות מצידן "יעבדו" כנגד הבד כדי לקבע אותו במקומו.
הפעולה הזו מלמדת אותן משהו חדש: להתמקם נמוך יותר, קרוב לעמוד השדרה ולתמוך את בית החזה מבפנים.
במקביל לשכמות הפעילות, את האגן אנחנו משחררים, פסיבי, לשקוע עם משקלו הטבעי.
הגב התחתון מוצא את מקומו.
מוקטן1

ניתמך בבד הערסל ונחפש את הקשתות הטבעיות של עמוד השדרה

 ועכשיו אפשר לשחרר את בית החזה להישענות אחורה, ופשוט לנוח ככה:
מוקטן2

שכמות, כתפיים, בית חזה וצלעות לומדים מנח חדש, מתוך הישענות ומנוחה

למרות שזו לא תנוחה שגרתית עבור רובנו, המנוחה על הבד מאפשרת למערכת העצבים להירגע.
אם נכוון את תשומת הלב למגע עם הבד, נוכל להרגיש את ההיצמדות אליו בשאיפה וההרפיה העדינה בנשיפה.
המעקב אחרי תנועת הנשימה תעזור לנו להירגע, לרכך את צורה הגוף ולאפשר את ההקשתה.
השהייה הזו בתנוחה, ריכוך השרירים הבין צלעיים יאפשרו לנו להגיע לשלב הבא, אירגון מחודש (Re-align).
נכוון את בית החזה להתרחב עוד קדימה ולמעלה, וניצור פתיחה והרמה.
נדייק את הקשר בין עמוד השדרה העליון לזה האמצעי והתחתון, וניתן למשקל האגן לנשור מטה בטבעיות.
נשמור על הגב התחתון מפני דחיסה.
ואז נעבור לשלב השלישי, Rebuild, בנייה של כוח שרירי סביב הארגון המחודש, המיטבי.
איך?
למשל על ידי חזרה על התרגיל הזה, והפעם בלי ערסל.
אחרי התמיכה שקיבלנו, ואשר כיוונה אותנו לפעול מהגב העליון, הסיכוי שלנו לבצע תנוחה כמו הגמל, גדל משמעותית.
camel pose

מה יש לנו כאן? שש הכנות בתמיכת הערסל שמובילות לתנוחת הגמל, ובמרכז- התנוחה הסופית: אושטראסאנה, גמל יבשתי דבשתי ;)

היפוכים, בלי לחץ

 
אחד האתגרים הפיזיים המשמעותיים בהוראה הוא איך להנחות תלמידים לתנוחות הפוכות, מבלי לגרום לנזק.
מורים מסוימים בוחרים להימנע מכך לחלוטין, למרות שעל סמך ניסיון שנצבר ידוע שתנוחות הפוכות משפרות מגוון רחב של פתולוגיות.
הניסיון הפרטי שלי לימד אותי על בשרי שלוקח זמן רב להתהפך בצורה בטוחה, בעיקר בשירשאסאנה (עמידת ראש), תנוחה בה מופעלים לחץ ודחיסה על חוליות הצוואר.
צריך התמדה ונחישות, ולא פחות מכך – מורה שיודע מה הוא עושה.
לתלמידה ממוצעת שמתרגלת אחת לשבוע, ייקח תקופה ארוכה מאוד לחזק את חגורת הכתפיים באופן שיאפשר עלייה נכונה לעמידת ראש.
בהיפוך שבו אנו תלויים, אין לחץ על הצוואר בכלל, ליהפך: כוח הכובד פועל את פעולתו לטובתנו ומאריך עבורנו את עמוד השדרה מקצה לקצה:
back stradle classic

סרעפת ששוקעת בין הצלעות זה החיים!

מה שנדרש מהמתרגל.ת הוא להיות פאסיבי לגמרי ולהתמסר לחווית מסירת המשקל.
אפשר לחוש איך הבטן מתרוקנת מתכולתה, אברי הבטן נפרדים מקרקעית האגן, ושוקעים בהדרגה לכיוון הקרקע.
שזה בדיוק הפוך ממה שהם עושים כל יום, כל החיים.
היפוכים תלויים יועילו בין השאר למי שסובל מבעיות עיכול, בעיות ברצפת האגן (צניחות שלפוחית, צניחת רחם, טחורים) ובעיות מגוונות בעמוד השדרה כעקמת ולחץ עיצבי.
בניגוד לתנוחה הקלאסית, לא נדרש כושר גופני מיוחד כדי להתהפך כך, ולכן רבים התלמידים שיוכלו ליהנות מהתנוחה והתוצאות שלה.
ההיפוך נכנס לשגרת התירגול מוקדם יותר ממה שהתאפשר ללא ערסל, ואנחנו שוהים בו שהייה באורך שמותאם ליכולות האישיות.
תלמידים שכבר התרגלו להיות תלויים הפוך, וחוו את הפן הזה של התנוחה (לראות הכל הפוך, לחוש את לחץ הנוזלים המשתנה בעיניים ובאוזניים), יוכלו להתאמן ביתר קלות על החזקת הגוף בתנוחה הקלאסית.
האם ההיפוכים תורמים לפירוק מתח כרוני, ולשיפור האליינמנט?
ברור!!!
יצירת ריווח בין החוליות, והפחתת עומס מעמוד השדרה הם מפתח מרכזי לשיפור דפוסי יציבה ותנועה.
BS variations

וריאציות בהיפוך

 שאלתי את התלמידים שלי מה התחושה שלהם בהיפוכים התלויים. וכך הם השיבו:
"בפעם הראשונה שהתהפכתי באמצעות הערסל, תקפה אותי בהלה מהתנוחה המשונה והלא מוכרת שבאופן מיידי הפכה לתחושה פיזית מלחיצה של סחרחורת וכאבי ראש.
עם הזמן, אני מתמכרת לתחושת ההיפוך ומצליחה לשקוע בתוכה.
אני מתענגת על תחושת הדם שזורם לחללי הראש וממש מצליחה להרגיש כיצד אני "משקה" את המוח שלי בתוספת חמצן."
(תמר)
"מכיוון שבניגוד לעמידת ידיים או ראש רגילה אין צורך להשקיע שום מאמץ בהתייצבות, אתה פנוי יותר לחוות את ההיפוך באופן עמוק יותר. את החוייה בגוף, את הפרספקטיווה השונה. זו חוויה מיוחדת.  
אתה לומד להבין ולהכיר יותר טוב איפה נמצא מרכז המסה שלך בכל רגע, באופן אבסולוטי ויחסית לנקודת העוגן."
(עופרי, מתרגל איינגאר כ 15 שנה)

"אחד ההבדלים המרכזיים בין התרגולים שחוויתי בעבר הוא האפשרות להיות הפוכה ללא עומס על הכתפיים, ראש או ידיים"
(אורלי)
 לסיכום, זו לא רק תחנה משמעותית ומלמדת בדרך להיפוכים מסורתיים, אלא אסאנה מכובדת בפני עצמה שאפשר להפיק ממנה בריאות, רווחה ושלווה.

————————————

אז היום דיברנו על שיפור האליינמנט והיפוכים בטוחים.
שני אלמנטים מעולם היוגה, שקשורים זה בזה ומהווים חלק מהתשתית של כל תירגול.
בפוסט הבא נדבר על התארכות והשתרשות מהזוית האוירית.
חכו חכו! :)

————————————

הפוסט חידש לך משהו לגבי יוגה בכלל, ויוגה אוירית בפרט?
ממש אשמח לשמוע על זה בתגובות!
אני קוראת את כולן ומאוד שמחה לדיון.
תודה על הזמן שאת מקדישה לקריאה
3>

————————————

כל הצילומים: מעין פרץ

אני מורה ליוגה אווירית! (1)

בלילה לפני הטיסה התפללתי שזה יהיה שווה את זה, שכל הברדק המשפחתי-תפעולי שאני משאירה מאחוריי ישתלם, כל כך קיוויתי שלא אמצא את עצמי באיזה קורס מוזר, או שטחי, או לא מדויק לי. נכון, חרשתי את האתר של מישל דורטיניאק, מייסדת שיטת אונאטה* ליוגה אווירית. קראתי כל מילה בו. התלהבתי כל כך ממה שקראתי, כי מצאתי שם עומק ודיוק ואותנטיות. ועדיין כירסם בי חשש, כי מה אם היא לא מלמדת כמו שהיא כותבת?

*****

טיסת קונקשן שהתארכה בשעתיים נוספות על השלוש המתוכננות, סופת ברקים לקראת הנחיתה, הטיולון בטעות לא נשלח להמתנה אלא רק ליעד הסופי, ולא, גם לא קיבלתי מושב לתינוק. דירה שהגענו אליה רק לקראת חצות ושעון מעורר שבבוקר לא צלצל. בגלל כל התקלות המצטברות הללו, לשיעור הראשון הופעתי מותשת, בדקה התשעים ועם דופק עצבני, ותחושה שהכל התחיל ברגל שמאל.

התיישבנו להתכנסות קצרצרה, שמות, רקע אישי של כל אחת מהמורות שהגיעו לקורס, שיחה מינימלית וחיוכים של התחלה.

מתוחה ולא מרוכזת התמקמתי על מזרון יוגה מתחת לערסל, ושיעור האונאטה הראשון שלי החל.

אחרי שעה כבר ידעתי שהגעתי למקום הנכון, ושלא משנה בלגאן תפעולי, תקלות בשעון, סופות ברקים או עייפות. לא משנה בכלל. זה היה לגמרי שווה את זה.

השיעור ההוא היה זורם, מאתגר ורך גם יחד, שוטף את הגוף בתנועה הגיונית ונוחה. המורה, מישל, מדברת מעט, כל מילה מדודה ולכל משפט יש סיבה וגם אפקט. הדימויים שלה מובחנים, והם מפעילים משהו בתוכי. כמו מפתחות לדלתות. בסוף השיעור אנחנו מטפסות לערסלים ונשכבות בהם לשאוואסאנה- המנוחה. הנידנוד זעיר אבל לא נפסק לחלוטין, יש תנודה קלילה, עדינה עדינה של הערסל בחלל החדר. הבד אדום ועוטף, מקבל את התצורה המדויקת שלי כפי שאני כרגע, קורא למשקל לחלחל למטה. עם כל שאיפה הבד נמתח טיפה, נותן למיכל הפנימי להתרחב. עם כל נשיפה הבד מהדק אחיזה ושומר על המסגרת. אנחנו מתבקשות לשים לב לזה – מסגרת גמישה, ששומרת עלינו אבל מאפשרת התרחבות. לא אנסה לחזור על המילים המדויקות, הן היו פשוטות וחודרות. לפעמים דימוי טוב הוא כל מה שצריך בסוף שיעור יוגה, ואז את מטפסת על מדרגה בתוכך ונהיית טיפונת יותר גבוהה.

*****

אחרי שנרגעתי והבנתי שהגעתי למקום הנכון, הייתי כבר לגמרי פנויה להישאב בטוטאליות האופיינית לי לתוך חומר הלימוד. במצבים כאלה אני משתדלת לא למצמץ, כדי לא להפסיד כלום. חנוניוּת על זה פה! ואני מתה על זה!

קיבלנו ספר לימוד עם תמונות והסברים של כ 100 אסאנות. כן כן, תנוחות יוגה קלאסיות בתרגום לערסל יוגה. לא מדובר בטריקים ושטיקים, אלא בעבודה שמתכתבת ישירות עם תנוחות היוגה מסורתיות. הערסל מדגיש אלמנטים מסוימים בכל אסאנה ומאפשר עבודה מכיוון שונה. המטרה נשארה אותה מטרה יוגית נכספת: להשקיט את תנודות התודעה, לחבר בין פעולה לתשומת לב, בין גוף לנשימה לנשמה.

2

עברנו על כל החומר הזה בשלושה ימים אינטנסיביים בטירוף, שמונה שעות ביום של עבודת שריר, שלד, מוח, ומערכת עיכול רעבה מאוד (האוכל שם טעים לאללה). בשלב ההוא האמנתי שמה שאצליח לזכור יהיה בערך 20% אחוז מחומר הלימוד. והייתי מוכנה להסתפק בזה. אבל בימים הבאים גיליתי שהקורס בנוי כל כך חכם ומעמיק וספיראלי שנשאר לי הרבה יותר בסוף.

1

קורס המורים בשיטת אונאטה הוא למיטב ידיעתי ההכשרה הכי רצינית (והכי יוגית) בשוק הצומח של יוגה אווירית. השיטה משתמשת בפשטות ובתחכום בכוח הכובד, כדי לייצר סתירה לפעולתו התמידית על הגוף.

כלומר:

כוח הכובד פועל עלינו כל רגע בחיים. בדרך כלל הוא דוחס, מקצר, ומנמיך אותנו. כשאנחנו תלויות על הבד, מוסרות את משקל הגוף ומרפות- אותו כוח מושך אותנו באופן הפוך- מאריך מרווח ומאוורר.

זה הגרעין.

צריך להרגיש את זה בגוף כדי להבין כמה זה פשוט וכמה זה עובד. גם אם זה נשמע לכם סופר הגיוני בקריאה תצטרכו להאמין לי שיש רבדים של חוויה גופנית שבהם זה הגיוני אפילו יותר.

מעניין שהבסיס היסודי ביותר באונאטה הוא שחרור. כל שיעור שמענו ממישל גזיליון פעמים את ההוראה, ההצעה, הפועל שהוא גם שם עצם: ריליס ריליס ריליס.  מעניין שלשחרר- טו ריליס- זו *ה* התמודדות שלי בשנים האחרונות. אז לא סתם. לא סתם טסתי כל הדרך לסלובניה כדי ללמוד שיטה שמושתתת על שיחרור.

בחיי, הכל נופל למקום.

 

 

*****

בקרוב – פוסט ההמשך! ובו  עוד מידע, חוויות ותמונות מהקורס. 

*****

*ואגב: אונאטה בסנסקריט משמעותה התרוממות, גם במובן הפיזי וגם התרוממות רוח.