מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתירגול עם ערסל (חלק ראשון)

יוגה אוירית היא טכניקה חדשה מאוד שיש בה ניסיון קצר, ושרק מעט טקסטים נכתבו עליה.
התחום הזה נולד באהרה"ב, רק לפני כעשור.
אוּנאטה, השיטה בה אני מלמדת, ואחת ממספר שיטות שקמו בתחום, היא מהותיקות בענף- בת עשר.
 מוקטן
בנוסף להיותו זרם חדש, בהרבה מקרים יוגה אוירית מצולמת, משווקת ונתפסת כענף עם ניחוח של חדרי כושר.
זה תחום שאוטומטית מתחכך בעולם העיצוב-חיטוב, או לחילופין, באקרובטיקה וקרקס.
מורים ליוגה לא כל כך אוהבים שהתכנים שלהם מתקשרים לעולמות האלה; גם במכוני כושר וגם בקרקס הדגש מושם על החצנה, ניראות ו"תוצאות", יותר מאשר על חוויה מנטלית ועבודה פנימה.
אבל האחראים לעומק העבודה, לשאלה אם האימון הוא יוגי או לא, הם כמובן לא הטכניקה או האביזרים, אלא מי שמנחה בעזרתם, ומי שמתרגל איתם.
גם בציוד יוגה "עם קבלות" כמו רצועה, קוביית עץ ומשקולת, אפשר להשתמש כדי להתחטב (רחמנא ליצלן) ולא כדי להשקיט את תנודות התודעה.
אגב, בסוגריים: אני לא חושבת שחיטוב, חיזוק או תנועה אסתטית הן מטרות נחותות.
חלילה.
כל מי שאני מכירה, כולל אני עצמי, ישמחו מאוד שגופם יתאפיין בשלושת התכונות הנ"ל.
אני כן חושבת שיש שיטות בהן תשיגו חיטוב מהר יותר מאשר בשיעור יוגה, ובעיקר- שזה ביזבוז זמן להשתמש בשיעורי היוגה שלכם למטרה הזו.
לבקש מיוגה לחטב אתכם זה בערך כמו לבקש ממאסטר בינלאומי למוזיקה ללמד אתכם איך לכוון את התחנות ברדיו.
זה לא שהוא לא יכול, אבל יש דברים הרבה יותר מרתקים שהוא עשוי ללמד אתכם, אם תתנו לו.
כי השאיפה של היוגה, תורה בת חמשת אלפים שנה, היא לשנות בנו דברים הרבה יותר עמוקים, נסתרים ומורכבים מהיקף הירכיים.
ולמרבה הפלא, היא גם מצליחה.
ערסל
אני חוזרת לערסל: המכשיר הוא רק זה – מכשיר.
ומי שעושה בו שימוש יכולה לקחת את העשייה לכל כיוון, בהתאם למטרותיה.
ואכן, במיטבה, עבודה יוגית עם בד הערסל מייצרת חוויה פנימית מאירת עיניים, חוויה שנוגעת בכל המהויות היוגיות שאנחנו מחפשים באימון.
כך שלמרות גילו הצעיר ותדמיתו הקלילה, אני מאמינה שהזרם האווירי ימשיך להתרחב, ויהפוך בהדרגה לכלי עבודה יעיל, עמוק ומרתק עבור מורים רבים ליוגה.
בפוסטים הקרובים אני שמחה לשתף מתוך החוויה האישית שלי ושל תלמידיי, ולהדגים עד כמה הערסל יכול לשרת מטרות יוגיות שנוגעות לגוף, לנשימה ולתודעה.
 פרסריטה בכלב

 אליינמנט: לארגן את הגוף 

"אליינמנט" מהמילה Align.
ובעברית – היערכות, מיתאר או יישור.
באימון יוגה המושג הזה הוא סוג של משקפיים דרכן נתבונן בעצמנו כדי לשפר דפוסי יציבה ותנועה מבפנים ומבחוץ.
אפשר לראות אליינמנט בעין, למשל כשמשסתכלים על ילדים זזים בחן ובתיאום, ללא תקיעות גם כשהם נמצאים במאמץ מובהק.
ואפשר לחוות אליינמנט בגוף, כל גוף: זו חוויה של נינוחות יציבה, של חיבור בין כל האיברים, של מעבר כוח דרך הקרקע אל הגוף ואף מחוצה לו.
כמובן שמי שנמצא באליינמנט, זה ישפיע מבחוץ פנימה על הרבדים העמוקים יותר של רמה אנרגטית, תחושת מירכוז ובהירות, ויציבות רגשית.
בשיטת אוּנאטה, תמיד נשתמש בערסל מתוך כוונה להחזיר לעמוד השדרה את אורכו ואת הקימורים הטבעיים שלו.
תלייה של חלק או של כל משקל הגוף על הבד מאפשרת שיחרור מוקדי-מתח שמחזיקים את הגוף שלנו בצורה שלא מיטיבה איתנו.

תמיד נתמקד בשיחרור לפני האירגון מחדש.
באנגלית קל לזכור את זה עם שלושת ה- R:
RELEASE
RE-ALIGN
REBUILD.
בואו ניתן דוגמה מוחשית:
נגיד שהכתפיים צונחות פנימה, כי שרירי החזה קצרים ונוקשים, ושרירי השכמות והטרפז מתוחים באופן כרוני.
מצלצל מוכר?!
זו תופעה רווחת כמו לחות בחודש אוגוסט.
אז איך נתמודד עם מצב כזה?
קודם נדאג לשיחרור (Release) של מתח כרוני; נפרוש את הערסל כך שהוא יספק תמיכה מתחת לשכמות.
השכמות מצידן "יעבדו" כנגד הבד כדי לקבע אותו במקומו.
הפעולה הזו מלמדת אותן משהו חדש: להתמקם נמוך יותר, קרוב לעמוד השדרה ולתמוך את בית החזה מבפנים.
במקביל לשכמות הפעילות, את האגן אנחנו משחררים, פסיבי, לשקוע עם משקלו הטבעי.
הגב התחתון מוצא את מקומו.
מוקטן1

ניתמך בבד הערסל ונחפש את הקשתות הטבעיות של עמוד השדרה

 ועכשיו אפשר לשחרר את בית החזה להישענות אחורה, ופשוט לנוח ככה:
מוקטן2

שכמות, כתפיים, בית חזה וצלעות לומדים מנח חדש, מתוך הישענות ומנוחה

למרות שזו לא תנוחה שגרתית עבור רובנו, המנוחה על הבד מאפשרת למערכת העצבים להירגע.
אם נכוון את תשומת הלב למגע עם הבד, נוכל להרגיש את ההיצמדות אליו בשאיפה וההרפיה העדינה בנשיפה.
המעקב אחרי תנועת הנשימה תעזור לנו להירגע, לרכך את צורה הגוף ולאפשר את ההקשתה.
השהייה הזו בתנוחה, ריכוך השרירים הבין צלעיים יאפשרו לנו להגיע לשלב הבא, אירגון מחודש (Re-align).
נכוון את בית החזה להתרחב עוד קדימה ולמעלה, וניצור פתיחה והרמה.
נדייק את הקשר בין עמוד השדרה העליון לזה האמצעי והתחתון, וניתן למשקל האגן לנשור מטה בטבעיות.
נשמור על הגב התחתון מפני דחיסה.
ואז נעבור לשלב השלישי, Rebuild, בנייה של כוח שרירי סביב הארגון המחודש, המיטבי.
איך?
למשל על ידי חזרה על התרגיל הזה, והפעם בלי ערסל.
אחרי התמיכה שקיבלנו, ואשר כיוונה אותנו לפעול מהגב העליון, הסיכוי שלנו לבצע תנוחה כמו הגמל, גדל משמעותית.
camel pose

מה יש לנו כאן? שש הכנות בתמיכת הערסל שמובילות לתנוחת הגמל, ובמרכז- התנוחה הסופית: אושטראסאנה, גמל יבשתי דבשתי ;)

היפוכים, בלי לחץ

 
אחד האתגרים הפיזיים המשמעותיים בהוראה הוא איך להנחות תלמידים לתנוחות הפוכות, מבלי לגרום לנזק.
מורים מסוימים בוחרים להימנע מכך לחלוטין, למרות שעל סמך ניסיון שנצבר ידוע שתנוחות הפוכות משפרות מגוון רחב של פתולוגיות.
הניסיון הפרטי שלי לימד אותי על בשרי שלוקח זמן רב להתהפך בצורה בטוחה, בעיקר בשירשאסאנה (עמידת ראש), תנוחה בה מופעלים לחץ ודחיסה על חוליות הצוואר.
צריך התמדה ונחישות, ולא פחות מכך – מורה שיודע מה הוא עושה.
לתלמידה ממוצעת שמתרגלת אחת לשבוע, ייקח תקופה ארוכה מאוד לחזק את חגורת הכתפיים באופן שיאפשר עלייה נכונה לעמידת ראש.
בהיפוך שבו אנו תלויים, אין לחץ על הצוואר בכלל, ליהפך: כוח הכובד פועל את פעולתו לטובתנו ומאריך עבורנו את עמוד השדרה מקצה לקצה:
back stradle classic

סרעפת ששוקעת בין הצלעות זה החיים!

מה שנדרש מהמתרגל.ת הוא להיות פאסיבי לגמרי ולהתמסר לחווית מסירת המשקל.
אפשר לחוש איך הבטן מתרוקנת מתכולתה, אברי הבטן נפרדים מקרקעית האגן, ושוקעים בהדרגה לכיוון הקרקע.
שזה בדיוק הפוך ממה שהם עושים כל יום, כל החיים.
היפוכים תלויים יועילו בין השאר למי שסובל מבעיות עיכול, בעיות ברצפת האגן (צניחות שלפוחית, צניחת רחם, טחורים) ובעיות מגוונות בעמוד השדרה כעקמת ולחץ עיצבי.
בניגוד לתנוחה הקלאסית, לא נדרש כושר גופני מיוחד כדי להתהפך כך, ולכן רבים התלמידים שיוכלו ליהנות מהתנוחה והתוצאות שלה.
ההיפוך נכנס לשגרת התירגול מוקדם יותר ממה שהתאפשר ללא ערסל, ואנחנו שוהים בו שהייה באורך שמותאם ליכולות האישיות.
תלמידים שכבר התרגלו להיות תלויים הפוך, וחוו את הפן הזה של התנוחה (לראות הכל הפוך, לחוש את לחץ הנוזלים המשתנה בעיניים ובאוזניים), יוכלו להתאמן ביתר קלות על החזקת הגוף בתנוחה הקלאסית.
האם ההיפוכים תורמים לפירוק מתח כרוני, ולשיפור האליינמנט?
ברור!!!
יצירת ריווח בין החוליות, והפחתת עומס מעמוד השדרה הם מפתח מרכזי לשיפור דפוסי יציבה ותנועה.
BS variations

וריאציות בהיפוך

 שאלתי את התלמידים שלי מה התחושה שלהם בהיפוכים התלויים. וכך הם השיבו:
"בפעם הראשונה שהתהפכתי באמצעות הערסל, תקפה אותי בהלה מהתנוחה המשונה והלא מוכרת שבאופן מיידי הפכה לתחושה פיזית מלחיצה של סחרחורת וכאבי ראש.
עם הזמן, אני מתמכרת לתחושת ההיפוך ומצליחה לשקוע בתוכה.
אני מתענגת על תחושת הדם שזורם לחללי הראש וממש מצליחה להרגיש כיצד אני "משקה" את המוח שלי בתוספת חמצן."
(תמר)
"מכיוון שבניגוד לעמידת ידיים או ראש רגילה אין צורך להשקיע שום מאמץ בהתייצבות, אתה פנוי יותר לחוות את ההיפוך באופן עמוק יותר. את החוייה בגוף, את הפרספקטיווה השונה. זו חוויה מיוחדת.  
אתה לומד להבין ולהכיר יותר טוב איפה נמצא מרכז המסה שלך בכל רגע, באופן אבסולוטי ויחסית לנקודת העוגן."
(עופרי, מתרגל איינגאר כ 15 שנה)

"אחד ההבדלים המרכזיים בין התרגולים שחוויתי בעבר הוא האפשרות להיות הפוכה ללא עומס על הכתפיים, ראש או ידיים"
(אורלי)
 לסיכום, זו לא רק תחנה משמעותית ומלמדת בדרך להיפוכים מסורתיים, אלא אסאנה מכובדת בפני עצמה שאפשר להפיק ממנה בריאות, רווחה ושלווה.

————————————

אז היום דיברנו על שיפור האליינמנט והיפוכים בטוחים.
שני אלמנטים מעולם היוגה, שקשורים זה בזה ומהווים חלק מהתשתית של כל תירגול.
בפוסט הבא נדבר על התארכות והשתרשות מהזוית האוירית.
חכו חכו! :)

————————————

הפוסט חידש לך משהו לגבי יוגה בכלל, ויוגה אוירית בפרט?
ממש אשמח לשמוע על זה בתגובות!
אני קוראת את כולן ומאוד שמחה לדיון.
תודה על הזמן שאת מקדישה לקריאה
3>

————————————

כל הצילומים: מעין פרץ

אני מורה ליוגה אווירית! (2)

(החלק הראשון – פה)

 *****

אז איפה היינו? בלובליאנה המתוקה, בירתה של סלובניה, במרכז יוגה שאירח את קורס המורים לאוּנאטה= יוגה אווירית.

4

פגשתי שם מורות ליוגה מקנדה, ארצות הברית, קרואטיה, סלובניה ופורטוגל. כל אחת עם הרקע והניסיון שלה. עצם המפגש עם מורות ממקומות אחרים בעולם היה מרענן כמו משב רוח צונן באמצע אוגוסט. פרספקטיבה זה דבר מבורך.

ק

וכמובן- מייסדת שיטת אוּנאטה ליוגה אווירית, מישל דורטיניאק, ניויורקרית עם אינספור סיפורים מצחיקים על תלמידים בעיר הכי גדולה.

michelle

היה תענוג ללמוד ממנה. היא רצינית (ונורא מצחיקה), מעמיקה ומנוסה. היא מלמדת בכל העולם ויש בה פתיחות גדולה לגופי ידע שונים. הקורס הספציפי הזה נועד רק למורים ליוגה. הוא נועד ללמד כל מורה, בכל שיטה, איך לשלב באופן אפקטיבי כלי עבודה נוסף – עבודה עם כוח הכובד.

כי המוקד הוא לא הבד שהגיע מעולם הקרקס, וגם לא הצורות הפוטוגניות שאפשר לעשות עם הגוף. המוקד הוא כוח הכבידה שמשפיע עלינו בכל רגע ורגע. ובשימוש נכון בו, אפשר לפתוח, למתוח, להאריך, לחזק, לשחרר ולבנות מחדש את ארגון הגוף.

השיטה שלה מתייחסת לשלושה מוקדי מתח כרוני שמוחזקים בגוף של האדם המערבי הממוצע.ת. אני לא אפיל אתכם מהכסא כשאגיד שמצבורי המתח האלה הם צוואר+שכמות, סרעפת, ומפרקי אגן. אין מצב שלא חוויתם מתח באחד מאלה לפחות.

השימוש בערסל לוקח את חוקי הפיזיקה הבסיסיים של כדור הארץ ומשתמש בהם לטובת פירוק מתח כרוני. נשמע מורכב? זה פשוט לאללה.

אנחנו תולים את עצמנו, והגב מתארך.

ההתמסרות הזו של הגוף להיותו נשען ותלוי מפרקת את המתח הכרוני ומייצרת מצב נייטרלי ומאוזן יותר בעמוד השדרה.

למשל, אני מניחה את הבד כך שהוא עוטף את השכמות מאחור, נשענת עליו ונתלית. הטורסו נמשך מטה בקו ישר, הצלעות נפרדות זו מזו והעור נמתח. הקשתות של עמוד השדרה מוצאות את הקימור הטבעי שלהן. לנשימה יש פתאום המון חללים חדשים למלא. הסרעפת מוארת כמו בזרקור של תשומת לב, מתרחבת לכל כיוון. כשאני חוזרת לעמוד יציבה על הקרקע עמוד השדרה אוורירי ופועם.

תלייה ממפרקי הירכיים, מהזרועות, מהרגליים, היפוכים תלויים- כל המגוון הזה יוצר התארכויות שונות שמצטברות בין התאים. התחושה בסוף תירגול היא של חיוניות מפעפעת, כוח חיים שקט ויציב, כל איבר בגוף מחובר היטב לאחרים אבל יש ביניהם גם מרווחים שלתוכם אפשר לנשום.

IMG_9252

אחרי כמה ימים של תירגול אינטנסיבי התחושה כבר היתה מאוד ברורה בגוף. ואז התחלנו לפרק ולארגן רצפים של תנועה, ולהבין איך לבנות שיעור. המעברים בין אסאנה אחת לשניה חלקים וזורמים- זה משהו שתמיד אהבתי ואני רוצה עוד ועוד ממנו בתירגול שלי. למדנו ללמד. למדנו לאבטח. התירגול באוויר, גם אם זה רק חצי מטר מעל לקרקע, דורש ריכוז וערנות כדי לא להיפצע חלילה.

IMG_9214

בסופו של הקורס לימדתי קבוצה של מתרגלים מקומיים, חלקם לא חוו אף פעם שיעור יוגה אווירית. זו היתה חוויה מאתגרת למדי, להוציא החוצה אינפורמציה כל כך טרייה ולא מעובדת, ולא בשפת האם שלי. אבל אף אחד לא נפל, וכולם יצאו עם חיוך :) עברנו גם מבחן כתוב ארוך ומקיף ומבחן מעשי אחת על אחת עם מישל. נזכרתי למה אני כל כך שונאת מבחנים. מזל שעברתי.

*****

בחודשים הקרובים אעדכן פה על סיום תהליך הבנייה של הסטודיו המתהווה שלי, בו אני הו-כה-מתכוונת ללמד את זה!

יס יס יס!!!

מוזמנים להירשם לקבלת עידכונים למייל כדי לא לפספס את חזרתי לפעילות.

*****

תודה לכם שקראתם. זה לא מובן מאליו וזה משמח אותי מאוד.

תודה נוספת- להלל ששרד ארבעה מטוסים מקרטעים, שתי סופות ברקים באוויר, ועשרה ימים נטולי שגרה. עשה את זה כמו אלוף, בחיוך תמידי.

תודה אחרונה- לאיה השמרטפית הזורמת והאחראית בתבל. אין דברים כמוך!

3

אני מורה ליוגה אווירית! (1)

בלילה לפני הטיסה התפללתי שזה יהיה שווה את זה, שכל הברדק המשפחתי-תפעולי שאני משאירה מאחוריי ישתלם, כל כך קיוויתי שלא אמצא את עצמי באיזה קורס מוזר, או שטחי, או לא מדויק לי. נכון, חרשתי את האתר של מישל דורטיניאק, מייסדת שיטת אונאטה* ליוגה אווירית. קראתי כל מילה בו. התלהבתי כל כך ממה שקראתי, כי מצאתי שם עומק ודיוק ואותנטיות. ועדיין כירסם בי חשש, כי מה אם היא לא מלמדת כמו שהיא כותבת?

*****

טיסת קונקשן שהתארכה בשעתיים נוספות על השלוש המתוכננות, סופת ברקים לקראת הנחיתה, הטיולון בטעות לא נשלח להמתנה אלא רק ליעד הסופי, ולא, גם לא קיבלתי מושב לתינוק. דירה שהגענו אליה רק לקראת חצות ושעון מעורר שבבוקר לא צלצל. בגלל כל התקלות המצטברות הללו, לשיעור הראשון הופעתי מותשת, בדקה התשעים ועם דופק עצבני, ותחושה שהכל התחיל ברגל שמאל.

התיישבנו להתכנסות קצרצרה, שמות, רקע אישי של כל אחת מהמורות שהגיעו לקורס, שיחה מינימלית וחיוכים של התחלה.

מתוחה ולא מרוכזת התמקמתי על מזרון יוגה מתחת לערסל, ושיעור האונאטה הראשון שלי החל.

אחרי שעה כבר ידעתי שהגעתי למקום הנכון, ושלא משנה בלגאן תפעולי, תקלות בשעון, סופות ברקים או עייפות. לא משנה בכלל. זה היה לגמרי שווה את זה.

השיעור ההוא היה זורם, מאתגר ורך גם יחד, שוטף את הגוף בתנועה הגיונית ונוחה. המורה, מישל, מדברת מעט, כל מילה מדודה ולכל משפט יש סיבה וגם אפקט. הדימויים שלה מובחנים, והם מפעילים משהו בתוכי. כמו מפתחות לדלתות. בסוף השיעור אנחנו מטפסות לערסלים ונשכבות בהם לשאוואסאנה- המנוחה. הנידנוד זעיר אבל לא נפסק לחלוטין, יש תנודה קלילה, עדינה עדינה של הערסל בחלל החדר. הבד אדום ועוטף, מקבל את התצורה המדויקת שלי כפי שאני כרגע, קורא למשקל לחלחל למטה. עם כל שאיפה הבד נמתח טיפה, נותן למיכל הפנימי להתרחב. עם כל נשיפה הבד מהדק אחיזה ושומר על המסגרת. אנחנו מתבקשות לשים לב לזה – מסגרת גמישה, ששומרת עלינו אבל מאפשרת התרחבות. לא אנסה לחזור על המילים המדויקות, הן היו פשוטות וחודרות. לפעמים דימוי טוב הוא כל מה שצריך בסוף שיעור יוגה, ואז את מטפסת על מדרגה בתוכך ונהיית טיפונת יותר גבוהה.

*****

אחרי שנרגעתי והבנתי שהגעתי למקום הנכון, הייתי כבר לגמרי פנויה להישאב בטוטאליות האופיינית לי לתוך חומר הלימוד. במצבים כאלה אני משתדלת לא למצמץ, כדי לא להפסיד כלום. חנוניוּת על זה פה! ואני מתה על זה!

קיבלנו ספר לימוד עם תמונות והסברים של כ 100 אסאנות. כן כן, תנוחות יוגה קלאסיות בתרגום לערסל יוגה. לא מדובר בטריקים ושטיקים, אלא בעבודה שמתכתבת ישירות עם תנוחות היוגה מסורתיות. הערסל מדגיש אלמנטים מסוימים בכל אסאנה ומאפשר עבודה מכיוון שונה. המטרה נשארה אותה מטרה יוגית נכספת: להשקיט את תנודות התודעה, לחבר בין פעולה לתשומת לב, בין גוף לנשימה לנשמה.

2

עברנו על כל החומר הזה בשלושה ימים אינטנסיביים בטירוף, שמונה שעות ביום של עבודת שריר, שלד, מוח, ומערכת עיכול רעבה מאוד (האוכל שם טעים לאללה). בשלב ההוא האמנתי שמה שאצליח לזכור יהיה בערך 20% אחוז מחומר הלימוד. והייתי מוכנה להסתפק בזה. אבל בימים הבאים גיליתי שהקורס בנוי כל כך חכם ומעמיק וספיראלי שנשאר לי הרבה יותר בסוף.

1

קורס המורים בשיטת אונאטה הוא למיטב ידיעתי ההכשרה הכי רצינית (והכי יוגית) בשוק הצומח של יוגה אווירית. השיטה משתמשת בפשטות ובתחכום בכוח הכובד, כדי לייצר סתירה לפעולתו התמידית על הגוף.

כלומר:

כוח הכובד פועל עלינו כל רגע בחיים. בדרך כלל הוא דוחס, מקצר, ומנמיך אותנו. כשאנחנו תלויות על הבד, מוסרות את משקל הגוף ומרפות- אותו כוח מושך אותנו באופן הפוך- מאריך מרווח ומאוורר.

זה הגרעין.

צריך להרגיש את זה בגוף כדי להבין כמה זה פשוט וכמה זה עובד. גם אם זה נשמע לכם סופר הגיוני בקריאה תצטרכו להאמין לי שיש רבדים של חוויה גופנית שבהם זה הגיוני אפילו יותר.

מעניין שהבסיס היסודי ביותר באונאטה הוא שחרור. כל שיעור שמענו ממישל גזיליון פעמים את ההוראה, ההצעה, הפועל שהוא גם שם עצם: ריליס ריליס ריליס.  מעניין שלשחרר- טו ריליס- זו *ה* התמודדות שלי בשנים האחרונות. אז לא סתם. לא סתם טסתי כל הדרך לסלובניה כדי ללמוד שיטה שמושתתת על שיחרור.

בחיי, הכל נופל למקום.

 

 

*****

בקרוב – פוסט ההמשך! ובו  עוד מידע, חוויות ותמונות מהקורס. 

*****

*ואגב: אונאטה בסנסקריט משמעותה התרוממות, גם במובן הפיזי וגם התרוממות רוח.

 

סלובניה, היר איי קאם

מחר מחר מחר!

מחר אני טסה לסלובניה, לקורס מורים ליוגה אווירית. אני מתרגשת, מה זה מתרגשת. כמובן שהכל ארוז (חוץ ממה שלא), כל הבית מתוקתק (חוץ ממה שלא), וכל הילדים סבבה עם הפרידה (חוץ ממי שלא).

שורה תחתונה- למרות התחושה ההזויה קצת של מה לעזאזל חשבתי לעצמי, ברור לי במאה אחוז שהכל יהיה בסדר פלוס פלוס פלוס. אני סקרנית לאללה ללמוד משהו חדש, והמציאות התארגנה יפה כדי שזה יתאפשר. אז נותר לי רק להצמיד ידיים זו לזו ולהגיד- תודה לך שְכִינה יקרה, שהגשמת את החלום הזה. ופליז, אם אפשר עוד דבר פיצי, תסדרי לי גם את הכיסא הנוח במטוס כי אני מלווה בתינוק שמנמן.

אני מבטיחה לתעד את השיעורים עד כמה שיהיה אפשר, ולעדכן פה ברגע שאנחת בחזרה, או אולי אפילו בזמן אמת.

ריח ההרפתקה כבר פה!!!

תאחלו לי בהצלחה?

:)

IMG_9165

פסססט!

כדי לא לפספס- תכניסו לקוביה הריקה מימין למעלה את המייל שלכם ותקבלו הודעה על הפוסטים העתידיים. שלוש שניות זה לוקח. יאללה!