לפני שנתיים וחצי התחלתי את הרומן שלי עם אונאטה, שיטה שאורגת לתוך שיעורי היוגה הקלאסיים שימוש חכם בערסל בד.

אחרי קורס הכשרה מלהיב בסלובניה חזרתי לארץ, חיכיתי בסבלנות (פחות או יותר) לסיום בניית הסטודיו שלי, ומאז אני מלמדת בחדווה עצומה. המורה שלי לשיטת אונאטה פועלת בארה"ב, ועד לפני חודש הייתי המורה היחידה לשיטה זו בישראל (איזה כיף שכבר לא!). חוץ מתחושת חלוציות מספקת יש גם סוג של בדידות מקצועית במצב הזה. אם תוסיפו לזה אהבה עזה ל"להיות תלמידה" תבינו למה הייתי מאושרת להירשם לקורס המתקדם של מישל דורטיניאק, מורתי.

נרשמתי כאילו אני ממלאה לוטו, בתחושה ברורה שאזכה בפרס. וכשאת באה ללמוד בסטייט אוף מיינד כזה, אין סיכוי לא לזכות (שקוף שהיה מושלם, לא?).

קודם כל, כי לימודים שמצריכים לעבור בנתב"ג הם כבר חמישה כוכבים. שנית, כי להפתעתי הטיסה לספרד עברה בשלום. ציפיתי לדרמות של מזג אויר או מינימום ניסיון חטיפה. מאחר ושני אלה לא התממשו הכרזתי על הצלחה כבירה של משימת ההגעה ליעד.

נסעתי באוטובוס לאורך החוף, עד ליורט דה-מאר, עיירה תיירותית קטנה וחמודה בקוסטה בראווה. תענוג. באתי עם אפס ציפיות לגבי המיקום או המלון, לא השקעתי בחיפוש שום דבר חוץ ממקום לישון בו שיהיה במרחק הליכה לסטודיו. אבל שוב הופתעתי לטובה – המלון הלא יקר בכלל היה מפנק לאללה! מפנק מבחינתי זה סדינים שלא אני פרשתי, מגבות צחורות ויבשות תמיד שלא אני כיבסתי, ואוכל שמישהו שהוא לא אני הכין ואף סידר יפה על המזנון. שלא לדבר על זה ששום זאטוט לא זחל לי למיטה במשך ארבעה לילות תמימים! כשאלה התנאים פשוט אין ברירה, אלא להיכנס לנירוואנה.

 

חוץ מכל הפינוק התיפעולי הזה, זכיתי לעבור את הקורס עם חבורת מורים אדירה; תשע מורות ומורה אחד מתוקים במיוחד, שעשו את כל הדרך מפולין, פינלנד, שוויץ, טורקיה, גרמניה ואירלנד כדי ללמוד יחד במשך ארבעה ימים דחוסים. היה מסקרן לשמוע סיפורים, דילמות ותובנות של מורים שפזורים בכל מיני ארצות, להקשיב ולחלוק שאלות מקצועיות, טכניות ושיווקיות. למדתי שבעוד שישראלים באים לשיעור יוגה ורק מחכים לתנוחת המנוחה – AKA שאוואסאנה – בניו יורק אין להם זמן לזה! הרבה מהם עוזבים לפני המנוחה.
נכון הזיה?!
קיצר, למידת עמיתים היא ערך מוסף אדיר, וסיבה מצוינת להשקיע זמן וכסף בהכשרות שמייצרות מפגש.

 

 

זום אין, זום אאוט

ההעמקה שהקורס יצר היתה לשני כיוונים; מצד אחד פתיחת העדשה להקשרים רחבים שהעבודה של מורי אונאטה ממוקמת בתוכם, ומצד שני – חידוד ומיקוד המבט בפרטים קטנים, ניואנסים מעודנים שהעמקנו לתוכם.

אורך, רוחב, עומק

העבודה עם הערסל מייצרת קודם כל ובצורה מוחשית לגמרי, אורך חיצוני ופנימי. אם תיתלו הפוך מיד תרגישו את זה: הבטן קצת נדבקת לגב ואזור המותניים נהיה צר יותר. תכולת הבטן זורמת הפוך מבדרך כלל, לכיוון הצלעות.
אבל! בלי עבודה שמאזנת את ההתארכות אנחנו עלולות להישאר עם אפקט של מסטיק – ארוך אמנם, אבל מדולדל וחלש במרכז.
ומי רוצה מרכז גוף חלש?!

חלק משמעותי מהקורס התמקד באיך לאזן את האורך בעזרת התרחבות תלת מימדית.

מאה אחוז יוגה

עוד מתנה שקיבלנו בקורס הוא מסע למחוזות של קימורי השידרה לכל הכיוונים האפשריים, לא רק מתוך אורך אלא גם מתוך עבודה שרירית חזקה. בבחינת, יצרנו אורך? יופי, עכשיו בואו נראה מה השידרה הזו יכולה לעשות.

כך קרה שמצאתי את עצמי תלויה במגוון מנחים קיצוניים יחסית לשידרה, כשההנחיות הן תירגול נשימה (פראנאיאמה) ברמה מתקדמת.

וזה, חברים, נדיר נדיר נדיר בתחום; היכולת לקחת השראה מהצורניות הפיזית של אקרובטיקה אוירית ובו בזמן להישאר מאה אחוז יוגה, היא תופעה באמת נדירה. כשהצורה הגופנית הופכת לאקסטרימית מאוד קל להישאב לחזות, לאסתטיקה ולטכניקה. המצלמות נשלפות וכולם עסוקים בלהיראות מגניב. הרבה יותר מורכב להיצמד לפרטים מעודנים ופנימיים. ומישל אלופה בזה.

 

עיסוי לתודעה

אלמנט נוסף שהעמקנו בו היה האפשרות לעיסוי שהבד מייצר. זה מרתק.
השימוש המתוחכם בעיסוי של הבד את הרקמות מגביר הסעת נוזלים, מחמם, ממריץ ומעודד תנועה אנרגטית במערכת.
בתום היום הארוך הזה הרגשתי עיקצוצים ואותות חשמליים בכל הגוף. אפשר היה לחוש את עומק ההשפעה מבחוץ, מהעור פנימה, עד למוח.

קיבלתי עוד גושפנקא חוויתית לקשר החד משמעי שיש בין מגע לבין איכות התודעה, הפוטנציאל של זה עצום.

 

מורה עם אגו שקט

מעל ומתחת לכל החוכמה המקצועית שזרמה שם בנדיבות, ראיתי שוב מורה עם אינטגריטי ואיזון נפשי, ויחסי אנוש בריאים. הכל במידה, במתינות ובאהבה, עם אגו שבע ושקט.

מה למדתי? שכדאי להחמיר עם עצמך כמו היית המורה של עצמך, ולעשות את זה במקום לבקש אישור חיצוני. ובמקביל, כדאי לעודד את עצמך, ממש כאילו היית המורה של עצמך.

כשעמדנו בתנוחת העץ, בשיעור האחרון שביום האחרון, מישל סיכמה בפשטות: אל תפחדו מהסערות בחייכם, הן חלק מההזנה שמביאה מים לשורשי העץ.

***

לסיכום, קיבלתי ים של השראה.
בתוך הים, צף בקבוק עם מסר קצר וחד משמעי:

לכי לסטודיו.

יש לך המון עבודה.