בשנים האחרונות המשפחה שלי ומשפחה נוספת של חברים טובים, מושקעים בפרוייקט חיים של בנייה עצמאית: הקמה של בית דו משפחתי, ומתחת לבית- גם סטודיו ליוגה.
הבנאים המוכשרים הם בעיקר אורי בן זוגי, ואסף בן זוגה של טלי (שהם גם חברים ותיקים, והשכנים שלנו בדו).
אסף ואורי עובדים בזה כבר שלוש וחצי שנים במשרה מלאה פלוס פלוס.
אחד בא מעולם העץ ואחד מעולם הברזל.
אחד קרח והשני מתולתל.
שניהם אוהבים להפעיל כלים כבדים, לעבוד בחומרים מסיביים, וליצור דברים בעשר אצבעות.
חוץ משני הקברניטים, בפרוייקט הזה היו מעורבים עוד הרבה אנשים טובים שעבדו ועובדים איתנו לאורך כל הדרך.
הפוסט הזה מספר את הסיפור שלנו דרך אלמנט אחד בבנייה, שמייצג מאוד את התהליך היצירתי, המרתק, והלא שפוי לפעמים, שאנחנו עדיין באמצע שלו.
הסכיתו נא:
*********
המאפיין המרכזי של כל חלל יוגה הוא רצפת עץ או פרקט.
זה חומר שנעים לזוז ולנחות עליו, הוא בולם זעזועים ולכן בריא לעבודה גופנית לאורך זמן.
הרצפה ביוג סטודיו, חוץ מזה שהיא יפהפייה, יש לה גם סיפור חיים מרתק למדי.
עד לפני שלוש שנים היא חיה בעולם (בעולם= ליד אשקלון) בתצורה הזו:
כלומר, מטע של 1000 עצים מסוג פאולוניה. עץ שמראש ניטע כדי שישמש לתעשייה.
פעם היה ענף כזה בהרבה קיבוצים, אבל זה לא ממש תפס בארץ, וחבל.
עצי הפאולוניה גדלים לגובה מרשים תוך שנים ספורות.
זה עץ יציב, קל משקל, מבודד, עמיד לאש (יחסית לעצים אחרים), ונוח לעבודה.
כשנכנסנו לפרוייקט השאפתני של בניית בית לבד, הבנו שזה חומר שיהיה מעניין לעבוד איתו.
ואז קנינו את המטע הזה, ובחורף 2014 הבנים התיישבו שם עם אוהל לכמה שבועות מטורללים.
ררררררררררררררררררררררר
(זה הסאונד שהיה שם. צלילי מסורים)
הם למדו תוך כדי תנועה מה כדאי, וגם מה לא כדאי לעשות, כשכורתים 1000 עצים.
(טיפ: לא כדאי לכרות שורות שלמות ורק אז להתחיל בפינוי העצים. ובעיקר לא כדאי לעשות את זה בחורף. זה כמו לנסות לשחק דוקים בבוץ עם מקלות באורך עשרה מטר).
כולם רצו להשתתף. מגדול ועד קטנטן
אחרי עבודה מאומצת של ניסור, גיזום, הפלה והזזת גזעים, חילוץ דברים כבדים מאוד מבוץ (ע"ע הטיפ הקודם), אחרי תיקון מכונות שונות בגשם ועוד שלל בלת"מים והרפתקאות אופייניות,
העמיסו בחורינו הטובים את גזעי הפאולוניה על מחפרון שנקנה במיטב כספנו.
כי ילדים גדולים צריכים לשחק בצעצועים גדולים
ואז הם הובילו את הגזעים הארוכים בהרבה מאוד נגלות מהדרום לצפון, על גבי משאיות עמוסות.
חגגנו את הגעתם המרגשת של העצים לאזור חיוג 04.
עוד שלב בדרך תם ונשלם!
בנגרייה כל בול עץ עבר עיבוד מצורה גלילית לצורה רבועה.
החור שראיתם במרכז הגזע? זה צומח ככה. לא נגענו.
עץ מגניב!
זה לקח הרבה מאוד זמן. בכל זאת, 1000 גזעים!
את חומר הגלם הזה, שכבר עבר אי אלו גלגולים, הם הדביקו במכבש מיוחד שייצרו בעצמם, לפלטות גדולות, שהיוו את קירות הבית העתידי שלנו.
על הבית עצמו אפשר לכתוב עוד הרבה… כרגע נתמקד בפרקט.
שלוש שנים אחרי כריתת המטע, חזרנו אל מה שנותר מחומר הגלם כדי להכין ממנו רצפה לסטודיו.
כי למעשה, הפרקט המהודר בדוגמת אידרת דג (FISH BONE) הוכן משאריות הפאולוניה- מהקצוות המעוגלים של בולי העץ.
חתיכות צרות, ארוכות ושטוחות יחסית.
הקליפות נוסרו לחתיכות זהות באורכן
ואז הוקצעו ונחתכו לצורות מלבניות
היה צריך להכין 17 חתיכות לכל מטר רבוע. סך הכל בערך 1000 חתיכות עם חיוך בקצה
בשלב הבא, היה צריך לנקות בצורה יסודית את רצפת הבטון של הסטודיו כדי להכינה להדבקת הפרקט
ואז להדביק את חתיכות העץ זו ליד זו
וליד זו וליד זו
ובדרך להכביד עליהן שלא יזוזו, עם אריחי קרמיקה ארוזים בקרטונים (אחלה משקולת!)
סיימנו עם גימור ישר שתוחם את הדוגמה הזיגזגית הקלאסית (והמאממת שאין דברים כאלה!!!)
כרגיל במחוזותינו, כל זה קרה בלחץ זמן היסטרי.
צוות העובדים הרימו ענני אבק בליטוש באמצע הלילה, 36 שעות לפני השיעור הראשון (אומייגאאאאאאאאאאאאד)
אחרי שעשינו אבק שהספיק לכל השכונה, היה צריך לשאוב אותו.
ולשאוב עוד.
ועוד.
ולסיום: צביעה בלכה והתמסטלות מהריח.
את הצביעה העובדים ביצעו בתחתונים בלבד כי כל הבגדים שלהם היו מלאים אבק.
התמונה שמורה במערכת
ו….. טא דא!!!!!!!
יש רצפה!
ויש סטודיו! אמיתי עם רצפה!!!
ואם כבר נכנסתם לסטודיו, בואו לסיור…
******************
הזדמנות טובה מאוד להגיד תודה כפול מיליון לצמד המגשימים – אסף ואורי
לטלי – על זה שאת טלי
ולכל הנשמות הנדירות שעזרו לנו בכישרון, בחיוך ורוחב לב.
******************
יוג סטודיו המקסים בטבעון פתוח לקהל הרחב, מוזמנים לבוא לשיעור יוגה אוירית.
זה הדבר הכי כיפי בעולם.