חלום בספרדית

לפני שנתיים וחצי התחלתי את הרומן שלי עם אונאטה, שיטה שאורגת לתוך שיעורי היוגה הקלאסיים שימוש חכם בערסל בד.

אחרי קורס הכשרה מלהיב בסלובניה חזרתי לארץ, חיכיתי בסבלנות (פחות או יותר) לסיום בניית הסטודיו שלי, ומאז אני מלמדת בחדווה עצומה. המורה שלי לשיטת אונאטה פועלת בארה"ב, ועד לפני חודש הייתי המורה היחידה לשיטה זו בישראל (איזה כיף שכבר לא!). חוץ מתחושת חלוציות מספקת יש גם סוג של בדידות מקצועית במצב הזה. אם תוסיפו לזה אהבה עזה ל"להיות תלמידה" תבינו למה הייתי מאושרת להירשם לקורס המתקדם של מישל דורטיניאק, מורתי.

נרשמתי כאילו אני ממלאה לוטו, בתחושה ברורה שאזכה בפרס. וכשאת באה ללמוד בסטייט אוף מיינד כזה, אין סיכוי לא לזכות (שקוף שהיה מושלם, לא?).Copy of Copy of Copy of Copy of Red Pottery Making Workshop Arts Photo Collage (2)

קודם כל, כי לימודים שמצריכים לעבור בנתב"ג הם כבר חמישה כוכבים. שנית, כי להפתעתי הטיסה לספרד עברה בשלום. ציפיתי לדרמות של מזג אויר או מינימום ניסיון חטיפה. מאחר ושני אלה לא התממשו הכרזתי על הצלחה כבירה של משימת ההגעה ליעד.

נסעתי באוטובוס לאורך החוף, עד ליורט דה-מאר, עיירה תיירותית קטנה וחמודה בקוסטה בראווה. תענוג. באתי עם אפס ציפיות לגבי המיקום או המלון, לא השקעתי בחיפוש שום דבר חוץ ממקום לישון בו שיהיה במרחק הליכה לסטודיו. אבל שוב הופתעתי לטובה – המלון הלא יקר בכלל היה מפנק לאללה! מפנק מבחינתי זה סדינים שלא אני פרשתי, מגבות צחורות ויבשות תמיד שלא אני כיבסתי, ואוכל שמישהו שהוא לא אני הכין ואף סידר יפה על המזנון. שלא לדבר על זה ששום זאטוט לא זחל לי למיטה במשך ארבעה לילות תמימים! כשאלה התנאים פשוט אין ברירה, אלא להיכנס לנירוואנה.

 

lloret de mar

יורט דה-מאר, ספרד 

חוץ מכל הפינוק התיפעולי הזה, זכיתי לעבור את הקורס עם חבורת מורים אדירה; תשע מורות ומורה אחד מתוקים במיוחד, שעשו את כל הדרך מפולין, פינלנד, שוויץ, טורקיה, גרמניה ואירלנד כדי ללמוד יחד במשך ארבעה ימים דחוסים. היה מסקרן לשמוע סיפורים, דילמות ותובנות של מורים שפזורים בכל מיני ארצות, להקשיב ולחלוק שאלות מקצועיות, טכניות ושיווקיות. למדתי שבעוד שישראלים באים לשיעור יוגה ורק מחכים לתנוחת המנוחה – AKA שאוואסאנה – בניו יורק אין להם זמן לזה! הרבה מהם עוזבים לפני המנוחה.
נכון הזיה?!
קיצר, למידת עמיתים היא ערך מוסף אדיר, וסיבה מצוינת להשקיע זמן וכסף בהכשרות שמייצרות מפגש.

listening

people

זו לא אחותה של אנג'לינה ג'ולי (שאלתי). זו מריה המגניבה מפינלנד.

 

Copy of Copy of Copy of Copy of Red Pottery Making Workshop Arts Photo Collage (4)

וזה רולנד היי, הבחור הכי מאמי בגרמניה. גם שיחות עומק על יחסי מורה תלמיד וגם חיקויים של טיירה בנקס. רולנד אתה מאמם! בוא ללמד בישראל! 

 

זום אין, זום אאוט

ההעמקה שהקורס יצר היתה לשני כיוונים; מצד אחד פתיחת העדשה להקשרים רחבים שהעבודה של מורי אונאטה ממוקמת בתוכם, ומצד שני – חידוד ומיקוד המבט בפרטים קטנים, ניואנסים מעודנים שהעמקנו לתוכם.

Copy of Copy of Copy of Copy of Red Pottery Making Workshop Arts Photo Collage (3)

אורך, רוחב, עומק

העבודה עם הערסל מייצרת קודם כל ובצורה מוחשית לגמרי, אורך חיצוני ופנימי. אם תיתלו הפוך מיד תרגישו את זה: הבטן קצת נדבקת לגב ואזור המותניים נהיה צר יותר. תכולת הבטן זורמת הפוך מבדרך כלל, לכיוון הצלעות.
אבל! בלי עבודה שמאזנת את ההתארכות אנחנו עלולות להישאר עם אפקט של מסטיק – ארוך אמנם, אבל מדולדל וחלש במרכז.
ומי רוצה מרכז גוף חלש?!

חלק משמעותי מהקורס התמקד באיך לאזן את האורך בעזרת התרחבות תלת מימדית.

מאה אחוז יוגה

עוד מתנה שקיבלנו בקורס הוא מסע למחוזות של קימורי השידרה לכל הכיוונים האפשריים, לא רק מתוך אורך אלא גם מתוך עבודה שרירית חזקה. בבחינת, יצרנו אורך? יופי, עכשיו בואו נראה מה השידרה הזו יכולה לעשות.

כך קרה שמצאתי את עצמי תלויה במגוון מנחים קיצוניים יחסית לשידרה, כשההנחיות הן תירגול נשימה (פראנאיאמה) ברמה מתקדמת.

וזה, חברים, נדיר נדיר נדיר בתחום; היכולת לקחת השראה מהצורניות הפיזית של אקרובטיקה אוירית ובו בזמן להישאר מאה אחוז יוגה, היא תופעה באמת נדירה. כשהצורה הגופנית הופכת לאקסטרימית מאוד קל להישאב לחזות, לאסתטיקה ולטכניקה. המצלמות נשלפות וכולם עסוקים בלהיראות מגניב. הרבה יותר מורכב להיצמד לפרטים מעודנים ופנימיים. ומישל אלופה בזה.

 

back bend

עיסוי לתודעה

אלמנט נוסף שהעמקנו בו היה האפשרות לעיסוי שהבד מייצר. זה מרתק.
השימוש המתוחכם בעיסוי של הבד את הרקמות מגביר הסעת נוזלים, מחמם, ממריץ ומעודד תנועה אנרגטית במערכת.
בתום היום הארוך הזה הרגשתי עיקצוצים ואותות חשמליים בכל הגוף. אפשר היה לחוש את עומק ההשפעה מבחוץ, מהעור פנימה, עד למוח.

קיבלתי עוד גושפנקא חוויתית לקשר החד משמעי שיש בין מגע לבין איכות התודעה, הפוטנציאל של זה עצום.

 

מורה עם אגו שקט

מעל ומתחת לכל החוכמה המקצועית שזרמה שם בנדיבות, ראיתי שוב מורה עם אינטגריטי ואיזון נפשי, ויחסי אנוש בריאים. הכל במידה, במתינות ובאהבה, עם אגו שבע ושקט.

מה למדתי? שכדאי להחמיר עם עצמך כמו היית המורה של עצמך, ולעשות את זה במקום לבקש אישור חיצוני. ובמקביל, כדאי לעודד את עצמך, ממש כאילו היית המורה של עצמך.

כשעמדנו בתנוחת העץ, בשיעור האחרון שביום האחרון, מישל סיכמה בפשטות: אל תפחדו מהסערות בחייכם, הן חלק מההזנה שמביאה מים לשורשי העץ.

***

לסיכום, קיבלתי ים של השראה.
בתוך הים, צף בקבוק עם מסר קצר וחד משמעי:

לכי לסטודיו.

יש לך המון עבודה.

studio

 

 

שקט, מצלמים

כשהזמנתי את שחר ויצמן לצלם אותנו בסטודיו, ההנחיה שלי אליה התנקזה לשלוש מילים:

"תני לי צלעות".

12

24 11 10

מצלמים שקט

רציתי שהיא תלכוד במבטה הייחודי את הקו הדקיק שמפריד ומחבר בין הגשמי לרוחני.

את החוויה שבה השלד מתרחב עם השאיפה אל העור, ומשהו במרחב המנטלי נפקח גם הוא.

5

ביקשתי משחר שתתאר בדרכה הצילומית, איך נראית חוויה שכמה שהיא חומרית ומוגבלת, היא גם מתרחשת דרך השער היחיד שיש לנו -הגוף- אל הלא-גשמי.

14

18

וכשמתרחש החיבור הזה,

הוא חסד.

כל פעם מחדש.

13

שחר חיפשה את כל הצלעות בחדר.

כמטאפורה כמובן.
היא היטיבה לצלם את האוירה הייחודית של תירגול: ריכוז, חקירה והנאה צרופה מתנועת הצלעות, ובכלל.

16 23

2 3

4

19

7 9

1

16

22

——————–

הרפתקאות מצולמות

כבר כמה שנים שהצלמת חדת העין הזו, שחר ויצמן, מלווה אותי ואת תלמידיי בהרפתקאות שונות.

כיף להיכנס לארכיון ולהיזכר במקומות ובאנשים שתירגלו איתי בכל תקופה.

חלקם מטבע הדברים נפרדו איפה שהוא בדרך וחלקם הולכים לצידי כבר שנים, ועברו איתי מאז שלימדתי בסלון בבית, לסטודיו שכור, לסטודיו משלי.

כל שלב כזה היה קפיצת גדילה בדרך.

שלא לדבר על שיטת התירגול… הא! כמה שינויים.

אז הנה כמה דוגמאות לפרוייקטים שעשינו ביחד, שכביכול נבעו מצורך פרקטי ואפילו שיווקי, אבל בעצם ענו על צורך הרבה יותר עמוק מזה.

כי יצירה של דימויים חזותיים ששובים את העין תמיד היתה בשבילי מקור שמחה עצום.

אז למה לא בעצם?!

עצים למרגלות העץ

בט"ו בשבט לפני כמה שנים הצטופפנו ב-וריקשאסאנה, AKA תנוחת העץ, למרגלותיו של אלון עתיק ויפהפה בין רמת ישי לכפר יהושע.

שחר לא הניחה לנו להוריד את הרגל עד שהכל היה מיושר, השפיצים של הידיים לאותה זווית והמרחקים בינינו שווים.

אימון וריקשאסאנה ארוך זה היה…

ומיכאל הקטן (דאז) תרם פוזיציה מושלמת בשורה הקדמית.

טו בשבט שמח

 

שנה טובה כפול שתיים

שתי ברכות שנה טובה, בשנים עוקבות.

הדימויים נבעו ממחשבות ספירליות ודי אישיות, על היותי אמא ליצורים ממש קטנים. על איך שמשימות החיים תמיד נמצאות בפריים, ואפילו תופסות את רובו.

לקיים תירגול משמעותי סביב הריונות ולידות, וואוו כמה שזה לא מובן מאליו.

אני חושבת שאת הסלוגן "פשוט לעשות" המצאתי בעיקר בשביל עצמי.

זה עזר לי להמשיך גם בתוך הפשרות והשינויים הגדולים של תחילת ההורות.

פשוט להמשיך… להמשיך.

1175118_10151710335483512_1353224978_n

שנה אחר כך: פשוט לעשות (כביסה).

1601029_10152484955218512_6181618975092744450_n

חנוכיית יוגה

ואחרון חביב- עמידת "נר", עם שמונה תלמידים פלוס שמש.

8

אפילו קליפ קטן עשינו מזה! היה ממש כיף.

——————————

תודה גדולה למשתתפים המשובחים בצילומי יוגה אוירית:
עופרי, נטע, מירב, מעין, ניב, ענבל, גלי, מיכל ומיכל. אתם אלופים!!!
—————————-

אהבתם לקרוא ולראות?

מוזמנים לשתף עם העולם :)

אני מעריכה את השיתוף שלכם מאוד.

תודה 3>

—————————-

21

ואחרון חביב:

רוצים לתת למישהו במתנה חוויה של יוגה אוירית?!

מהיום אפשר לקנות שובר אינטרנטי מעוצב לסדנת היכרות, ושובר נוסף מפנק אף יותר, לסדנה פלוס שיעור.

מתנה מעולה ליום האהבה או ליום הולדת.

המחיר סבבה (65 שקלים לראשון ו- 100 לשני)

צרו איתי קשר לקבלת פרטים talyaorbach@gmail.com

 

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתרגול עם ערסל (חלק שני)

הי!
כיף שבאת לפה, לקרוא ולדבר על יוגה אוירית (ואולי מתישהו גם לנסות?!).
נחתת בול לאמצע של סדרת פוסטים, אז כדאי לך להתעדכן רגע במה שקרה בפוסט שעבר:
דיברנו על התמיכה שהערסל מספק ליכולת שלנו למצוא אליינמנט (להיערך במרחב), וגם על העונג והתועלת שבהיפוכים תלויים.
ואיך זה מרגיש לתלמידים?
גם את זה אפשר לקרוא בפוסט הקודם.
היום, רציתי לספר לכם על שני עקרונות נוספים שמלווים את שיעורי אונאטה.
בשניהם האביזר הזה הוא מקפצה שמעצימה מאוד את היכולת של המתרגלים.
אם אתם מלמדים יוגה, זה עשוי לעניין אתכם:

התארכות

בשיטת אונאטה, מוטיב מרכזי שחוזר על עצמו בכל אסאנה הוא החיפוש אחר התארכות, בדיוק כמו ביוגה הקלאסית.
כלב מביט מטה אוירי

כלב מביט מטה בגרסתו האוירית. מימין- תחילתה של אודיאנה בנדהה, שמתרחשת מעצמה

בניגוד לתנוחה הקלאסית, בה אנחנו עומדים על הרצפה עם ארבע הכפות, כאן אין כמעט עומס על השכמות והכתפיים.
מפרקי הזרועות והידיים משוחררים לנוע כי הם נושאים משקל מינימלי.
כפות הידיים שדוחפות אל תוך הקרקע מייצרות תנועה מובהקת בחלל – הגוף ישוט מעט לאחור.
גם עצמות הישיבה יכולות להתגלגל מעלה בחופשיות כי הרגליים צפות באויר. וכך גם שרירי אחורי הרגליים מתארכים היטב.
עבור רוב התלמידים המתחילים זו הקלה גדולה ביחס לכלב-מביט-מטה הקלאסית.
הביצוע בערסל פותח אפשרויות חדשות להבנת דקויות בתנוחה, פרטים שאפשר אחר כך ליישם גם על הקרקע.
השהייה בתנוחה עשויה להימשך יותר מהרגיל, והנשימה מגיבה בהתאם. היא נרגעת, מתייצבת, ומעמיקה.
אודיאנה בנדהה*, שמגיעה עם הניסיון המצטבר, מתרחשת כאן ממש מאליה בזכות המשיכה של האגן על ידי הערסל, והאיכות הפסיבית שנשמרת במרכז הגוף.
(*אודיאנה בנדהה היא אותה שאיבה עדינה פנימה של הסרעפת, פעולה שיש לה השלכות על מערכת העצבים ועל מצב התודעה).
ושיהיה ברור, שאם יש אסאנה אחת שאני אוהבת בכל ליבי היא כלב-מביט-מטה, ולעולם לא אוותר על הגרסה הקלאסית שלה.
תירגול עם הערסל רק חידד לי כמה היא מופלאה ועשירה, ממש אינסופית בידע שהיא מגלמת בתוכה.
גרסאות של כלב 2

עם ערסל או בלעדיו: איי לאב יו אדהו מוקהה שוואנאסאנה!!!

 

לשחרר את הכבלים

"התרגול באמצעות הערסלים שינה, לעומק, את התודעה הגופנית שלי.

הוא איפשר לי לשחרר את הכבלים של המשקל והעומס על המפרקים, ונטע בי ביטחון להעז ולהגדיל את טווחי התנועה בידיעה שהערסל משמש לי כמגן, כמשענת, כתמיכה מאזנת ומייצבת. 

פתאום, אני עומדת על רגל אחת, אני עומדת על הידיים (אני!), אני מפסקת את הרגליים בפיסוק שאני לא זוכרת כמוהו מאז הילדות, אני מקשתת את הגב בקימורים שלא ידעתי שאפשריים! 

(תלמידתי ריקה ליכטמן)

קרקע

אחת המטרות שלנו כמורים היא לחבר תלמידים לתחושת התמיכה שמגיעה מהקרקע.
שוב ושוב נסב את תשומת הלב לחיבור עם האדמה, למגע בין הגוף למשטח עליו הוא מתייצב, ולתחושת השקיעה של המשקל מטה אל קרקעית הגוף ואף מעבר לה.
השתרשות היא תמיד נקודת המוצא לתנועה.
כמורה בשיעורי אונאטה אני זוכה בעוד עוגן בעל איכויות של קרקע.
נו, ניחשתם כבר? :) ברור שאני מדברת על הערסל.
זוהי "רצפה": רכה וניידת אמנם, ותלויה אנכית במרכז החלל.
היא מאפשרת נקודת אחיזה באיברים שונים.

היכן נמצאים הגבולות שלי

במילותיה של תלמידתי רותי אופנהיים, מתרגלת איינגאר בעברה:
"הערסל מאפשר לי להביא אוויר ותנועה לתרגול שלא הצלחתי להביא מקודם. במקביל, יש אפשרות לדייק. יחד עם התנועה, הערסל מביא גם תמיכה ומגבלה,
שמאפשרת להבחין היכן נמצאים גבולותי שלי."
________________________
איך זה יבוא לידי ביטוי?
בשיעור נשתמש במילים ובפעולות כמו נעיצה מטה, לחיצה;
לחיצה
דריכה, השתרשות;
קיבוע
קיבוע, הישענות או דחיפה.
דחיפה
המילים והפעולות עצמן מגבירות את תחושתיות המגע בינינו לבין כל מקור תמיכה, בין אם זה הערסל הנייד, או הרצפה היציבה.
ככה אנחנו משפרים את יכולת הגוף שלנו להישען, ומתוך ההישענות- להרפות.
כמאמר הסוטרה המפורסמת ביותר של פטנג'לי:  התנוחה – יציבה ונינוחה.
ההשלכות על העולם המנטלי שלנו פועלות בהתאם; יכולת האמון גדלה בהדרגה, אנחנו משתכללים בזיהוי מקורות תמיכה, ומכירים את עצמנו טוב יותר במצבים של הישענות והתמסרות.
כל האמור רלוונטי למערכות יחסים החוצה, עם אחרות ואחרים, ופנימה – עם חלקים בתוכנו.
לאנשים שרגילים להיות סלע איתן לכל סביבתם ואף פעם לא נעזרים, זו עבודה פנימית משמעותית שמפגישה עם חלקים באישיותם שפחות באים לידי ביטוי.
אז דיברנו על אליינמנט, היפוכים, התארכות והשתרשות.
מה מחכה לנו בפוסט הבא?
העמקה נוספת פנימה:
נבדוק איך הערסל עוזר לנו לעבוד עם הנשימה, ואיך הוא תורם ליצירת שקט מנטלי.
________________________
קטן
 ________________________
סקרנ.ית לחוות שיעור אונאטה?
מערכת השעות שלי כאן
 ________________________
מעוניינ.ת לשמוע עוד?
הפוסט הבא והאחרון בסדרה – ממש פה.
 ________________________
 צילום: מעין פרץ

אני מורה ליוגה אווירית! (2)

(החלק הראשון – פה)

 *****

אז איפה היינו? בלובליאנה המתוקה, בירתה של סלובניה, במרכז יוגה שאירח את קורס המורים לאוּנאטה= יוגה אווירית.

4

פגשתי שם מורות ליוגה מקנדה, ארצות הברית, קרואטיה, סלובניה ופורטוגל. כל אחת עם הרקע והניסיון שלה. עצם המפגש עם מורות ממקומות אחרים בעולם היה מרענן כמו משב רוח צונן באמצע אוגוסט. פרספקטיבה זה דבר מבורך.

ק

וכמובן- מייסדת שיטת אוּנאטה ליוגה אווירית, מישל דורטיניאק, ניויורקרית עם אינספור סיפורים מצחיקים על תלמידים בעיר הכי גדולה.

michelle

היה תענוג ללמוד ממנה. היא רצינית (ונורא מצחיקה), מעמיקה ומנוסה. היא מלמדת בכל העולם ויש בה פתיחות גדולה לגופי ידע שונים. הקורס הספציפי הזה נועד רק למורים ליוגה. הוא נועד ללמד כל מורה, בכל שיטה, איך לשלב באופן אפקטיבי כלי עבודה נוסף – עבודה עם כוח הכובד.

כי המוקד הוא לא הבד שהגיע מעולם הקרקס, וגם לא הצורות הפוטוגניות שאפשר לעשות עם הגוף. המוקד הוא כוח הכבידה שמשפיע עלינו בכל רגע ורגע. ובשימוש נכון בו, אפשר לפתוח, למתוח, להאריך, לחזק, לשחרר ולבנות מחדש את ארגון הגוף.

השיטה שלה מתייחסת לשלושה מוקדי מתח כרוני שמוחזקים בגוף של האדם המערבי הממוצע.ת. אני לא אפיל אתכם מהכסא כשאגיד שמצבורי המתח האלה הם צוואר+שכמות, סרעפת, ומפרקי אגן. אין מצב שלא חוויתם מתח באחד מאלה לפחות.

השימוש בערסל לוקח את חוקי הפיזיקה הבסיסיים של כדור הארץ ומשתמש בהם לטובת פירוק מתח כרוני. נשמע מורכב? זה פשוט לאללה.

אנחנו תולים את עצמנו, והגב מתארך.

ההתמסרות הזו של הגוף להיותו נשען ותלוי מפרקת את המתח הכרוני ומייצרת מצב נייטרלי ומאוזן יותר בעמוד השדרה.

למשל, אני מניחה את הבד כך שהוא עוטף את השכמות מאחור, נשענת עליו ונתלית. הטורסו נמשך מטה בקו ישר, הצלעות נפרדות זו מזו והעור נמתח. הקשתות של עמוד השדרה מוצאות את הקימור הטבעי שלהן. לנשימה יש פתאום המון חללים חדשים למלא. הסרעפת מוארת כמו בזרקור של תשומת לב, מתרחבת לכל כיוון. כשאני חוזרת לעמוד יציבה על הקרקע עמוד השדרה אוורירי ופועם.

תלייה ממפרקי הירכיים, מהזרועות, מהרגליים, היפוכים תלויים- כל המגוון הזה יוצר התארכויות שונות שמצטברות בין התאים. התחושה בסוף תירגול היא של חיוניות מפעפעת, כוח חיים שקט ויציב, כל איבר בגוף מחובר היטב לאחרים אבל יש ביניהם גם מרווחים שלתוכם אפשר לנשום.

IMG_9252

אחרי כמה ימים של תירגול אינטנסיבי התחושה כבר היתה מאוד ברורה בגוף. ואז התחלנו לפרק ולארגן רצפים של תנועה, ולהבין איך לבנות שיעור. המעברים בין אסאנה אחת לשניה חלקים וזורמים- זה משהו שתמיד אהבתי ואני רוצה עוד ועוד ממנו בתירגול שלי. למדנו ללמד. למדנו לאבטח. התירגול באוויר, גם אם זה רק חצי מטר מעל לקרקע, דורש ריכוז וערנות כדי לא להיפצע חלילה.

IMG_9214

בסופו של הקורס לימדתי קבוצה של מתרגלים מקומיים, חלקם לא חוו אף פעם שיעור יוגה אווירית. זו היתה חוויה מאתגרת למדי, להוציא החוצה אינפורמציה כל כך טרייה ולא מעובדת, ולא בשפת האם שלי. אבל אף אחד לא נפל, וכולם יצאו עם חיוך :) עברנו גם מבחן כתוב ארוך ומקיף ומבחן מעשי אחת על אחת עם מישל. נזכרתי למה אני כל כך שונאת מבחנים. מזל שעברתי.

*****

בחודשים הקרובים אעדכן פה על סיום תהליך הבנייה של הסטודיו המתהווה שלי, בו אני הו-כה-מתכוונת ללמד את זה!

יס יס יס!!!

מוזמנים להירשם לקבלת עידכונים למייל כדי לא לפספס את חזרתי לפעילות.

*****

תודה לכם שקראתם. זה לא מובן מאליו וזה משמח אותי מאוד.

תודה נוספת- להלל ששרד ארבעה מטוסים מקרטעים, שתי סופות ברקים באוויר, ועשרה ימים נטולי שגרה. עשה את זה כמו אלוף, בחיוך תמידי.

תודה אחרונה- לאיה השמרטפית הזורמת והאחראית בתבל. אין דברים כמוך!

3