לפני שנתיים וחצי התחלתי את הרומן שלי עם אונאטה, שיטה שאורגת לתוך שיעורי היוגה הקלאסיים שימוש חכם בערסל בד.

אחרי קורס הכשרה מלהיב בסלובניה חזרתי לארץ, חיכיתי בסבלנות (פחות או יותר) לסיום בניית הסטודיו שלי, ומאז אני מלמדת בחדווה עצומה. המורה שלי לשיטת אונאטה פועלת בארה"ב, ועד לפני חודש הייתי המורה היחידה לשיטה זו בישראל (איזה כיף שכבר לא!). חוץ מתחושת חלוציות מספקת יש גם סוג של בדידות מקצועית במצב הזה. אם תוסיפו לזה אהבה עזה ל"להיות תלמידה" תבינו למה הייתי מאושרת להירשם לקורס המתקדם של מישל דורטיניאק, מורתי.

נרשמתי כאילו אני ממלאה לוטו, בתחושה ברורה שאזכה בפרס. וכשאת באה ללמוד בסטייט אוף מיינד כזה, אין סיכוי לא לזכות (שקוף שהיה מושלם, לא?).

קודם כל, כי לימודים שמצריכים לעבור בנתב"ג הם כבר חמישה כוכבים. שנית, כי להפתעתי הטיסה לספרד עברה בשלום. ציפיתי לדרמות של מזג אויר או מינימום ניסיון חטיפה. מאחר ושני אלה לא התממשו הכרזתי על הצלחה כבירה של משימת ההגעה ליעד.

נסעתי באוטובוס לאורך החוף, עד ליורט דה-מאר, עיירה תיירותית קטנה וחמודה בקוסטה בראווה. תענוג. באתי עם אפס ציפיות לגבי המיקום או המלון, לא השקעתי בחיפוש שום דבר חוץ ממקום לישון בו שיהיה במרחק הליכה לסטודיו. אבל שוב הופתעתי לטובה – המלון הלא יקר בכלל היה מפנק לאללה! מפנק מבחינתי זה סדינים שלא אני פרשתי, מגבות צחורות ויבשות תמיד שלא אני כיבסתי, ואוכל שמישהו שהוא לא אני הכין ואף סידר יפה על המזנון. שלא לדבר על זה ששום זאטוט לא זחל לי למיטה במשך ארבעה לילות תמימים! כשאלה התנאים פשוט אין ברירה, אלא להיכנס לנירוואנה.

 

חוץ מכל הפינוק התיפעולי הזה, זכיתי לעבור את הקורס עם חבורת מורים אדירה; תשע מורות ומורה אחד מתוקים במיוחד, שעשו את כל הדרך מפולין, פינלנד, שוויץ, טורקיה, גרמניה ואירלנד כדי ללמוד יחד במשך ארבעה ימים דחוסים. היה מסקרן לשמוע סיפורים, דילמות ותובנות של מורים שפזורים בכל מיני ארצות, להקשיב ולחלוק שאלות מקצועיות, טכניות ושיווקיות. למדתי שבעוד שישראלים באים לשיעור יוגה ורק מחכים לתנוחת המנוחה – AKA שאוואסאנה – בניו יורק אין להם זמן לזה! הרבה מהם עוזבים לפני המנוחה.
נכון הזיה?!
קיצר, למידת עמיתים היא ערך מוסף אדיר, וסיבה מצוינת להשקיע זמן וכסף בהכשרות שמייצרות מפגש.

 

 

זום אין, זום אאוט

ההעמקה שהקורס יצר היתה לשני כיוונים; מצד אחד פתיחת העדשה להקשרים רחבים שהעבודה של מורי אונאטה ממוקמת בתוכם, ומצד שני – חידוד ומיקוד המבט בפרטים קטנים, ניואנסים מעודנים שהעמקנו לתוכם.

אורך, רוחב, עומק

העבודה עם הערסל מייצרת קודם כל ובצורה מוחשית לגמרי, אורך חיצוני ופנימי. אם תיתלו הפוך מיד תרגישו את זה: הבטן קצת נדבקת לגב ואזור המותניים נהיה צר יותר. תכולת הבטן זורמת הפוך מבדרך כלל, לכיוון הצלעות.
אבל! בלי עבודה שמאזנת את ההתארכות אנחנו עלולות להישאר עם אפקט של מסטיק – ארוך אמנם, אבל מדולדל וחלש במרכז.
ומי רוצה מרכז גוף חלש?!

חלק משמעותי מהקורס התמקד באיך לאזן את האורך בעזרת התרחבות תלת מימדית.

מאה אחוז יוגה

עוד מתנה שקיבלנו בקורס הוא מסע למחוזות של קימורי השידרה לכל הכיוונים האפשריים, לא רק מתוך אורך אלא גם מתוך עבודה שרירית חזקה. בבחינת, יצרנו אורך? יופי, עכשיו בואו נראה מה השידרה הזו יכולה לעשות.

כך קרה שמצאתי את עצמי תלויה במגוון מנחים קיצוניים יחסית לשידרה, כשההנחיות הן תירגול נשימה (פראנאיאמה) ברמה מתקדמת.

וזה, חברים, נדיר נדיר נדיר בתחום; היכולת לקחת השראה מהצורניות הפיזית של אקרובטיקה אוירית ובו בזמן להישאר מאה אחוז יוגה, היא תופעה באמת נדירה. כשהצורה הגופנית הופכת לאקסטרימית מאוד קל להישאב לחזות, לאסתטיקה ולטכניקה. המצלמות נשלפות וכולם עסוקים בלהיראות מגניב. הרבה יותר מורכב להיצמד לפרטים מעודנים ופנימיים. ומישל אלופה בזה.

 

עיסוי לתודעה

אלמנט נוסף שהעמקנו בו היה האפשרות לעיסוי שהבד מייצר. זה מרתק.
השימוש המתוחכם בעיסוי של הבד את הרקמות מגביר הסעת נוזלים, מחמם, ממריץ ומעודד תנועה אנרגטית במערכת.
בתום היום הארוך הזה הרגשתי עיקצוצים ואותות חשמליים בכל הגוף. אפשר היה לחוש את עומק ההשפעה מבחוץ, מהעור פנימה, עד למוח.

קיבלתי עוד גושפנקא חוויתית לקשר החד משמעי שיש בין מגע לבין איכות התודעה, הפוטנציאל של זה עצום.

 

מורה עם אגו שקט

מעל ומתחת לכל החוכמה המקצועית שזרמה שם בנדיבות, ראיתי שוב מורה עם אינטגריטי ואיזון נפשי, ויחסי אנוש בריאים. הכל במידה, במתינות ובאהבה, עם אגו שבע ושקט.

מה למדתי? שכדאי להחמיר עם עצמך כמו היית המורה של עצמך, ולעשות את זה במקום לבקש אישור חיצוני. ובמקביל, כדאי לעודד את עצמך, ממש כאילו היית המורה של עצמך.

כשעמדנו בתנוחת העץ, בשיעור האחרון שביום האחרון, מישל סיכמה בפשטות: אל תפחדו מהסערות בחייכם, הן חלק מההזנה שמביאה מים לשורשי העץ.

***

לסיכום, קיבלתי ים של השראה.
בתוך הים, צף בקבוק עם מסר קצר וחד משמעי:

לכי לסטודיו.

יש לך המון עבודה.

 

 

את מישל דורטיניאק פגשתי לראשונה באופן וירטואלי, כשחרשתי וקראתי כל מילה באתר היפה שלה.

מישל, מורה ליוגה מארה"ב, כותבת כמו שהיא מלמדת: בוחרת דימויים בקפידה, בהירה, מעמיקה, ולא פחות חשוב- נגישה.

על סמך הכתיבה שלה, בעצם, בחרתי לקחת צ'אנס ולנסוע ללמוד ממנה את שיטת אונאטה (יוגה אוירית) בקיץ 2016.

מאז חלפו קצת מים בקישון, הפכתי לחלק מקהילת מורים בינלאומית, קהילה אונאטה המקצועית לעילא.

אני אשתף אתכם בהתרגשות שבאוקטובר הקרוב אגשים את החלום שלי:  (תופים ברקע…)

להביא את מישל ללמד בארץ כדי שגם מורות ישראליות ליוגה יוכלו ללמוד את השיטה הזו בלי לטוס לשום מקום (!).

יש עוד הרבה עבודת הפקה, אבל בעזרתה האדיבה של מיס יוניברס, זה יקרה! ויהיה מעולה!

אם את מורה ליוגה וזה מצית אצלך זיק של התרגשות, כזה כמו שאני הרגשתי כשהאפשרות נפתחה בפניי – דברי איתי. עד בואה לארץ בסתיו אני מתכוונת לקיים שיעורי מורות נוספים, שיכללו גם שיחה על ההכשרה, כדי לסייע למורות להבין אם זה מתאים להן.

יש גם דף חדש פה בבלוג: "הכשרת מורים", את מוזמנת לקרוא שם את כל הפרטים- תאריכים עלויות וכו'.

בינתיים, עד שהיא תעלה על מטוס, בחרתי לראיין את מישל, ולשמוע ממנה קצת יותר בפירוט על שיטת אונאטה, בעבר ובהווה.

מקווה שתהנו!

ספרי לנו איך הכל התחיל: 

איך עלה בדעתך לחבר בין תרגול אקרובטיקה אוירית לאסאנות קלאסיות?

התחלתי להתאמן באקרובטיקה אווירית, בשביל הכיף. כבר הייתי מורה כ 4 שנים ומתרגלת יוגה לאורך 11 שנים. החל משיעור האקרובטיקה האווירית הראשון שלי, יכולתי לחוש עד כמה העבודה משתמשת בשרירי הליבה העמוקים. שמתי לב גם לקלות היחסית שבה אפשר להגיע לכפיפות עמוקות אחורה. אחרי כמה שיעורים, יכולתי להבחין ששרירי הייצוב בחגורת הכתפיים מאוד התחזקו, וזה איפשר לי לעבוד על פתיחות כתפיים אינטנסיביות יותר מבעבר, בלי להזיק לעצמי.

מתוך החוויות האלה, יכולתי להעריך את השילוב של יוגה ואקרובטיקה אווירית ואת מה שהוא נתן לי.

קצת אחר כך, התחלתי לשמוע על מורים שמשלבים יוגה ואקרובטיקה אווירית בשיעורים, אבל בזמנו לא היה שום שיעור כזה בניו יורק, מקום מגוריי.

מהניסיון שלי בשיטת איינגאר הכרתי את האפשרות להיתלות עם חבל מהקיר, כך שידעתי שהרעיון של תלייה הוא קונספט מבוסס בקהילת היוגה, רעיון שנוסה, נבחן ונחקר לעומק.

 

החלטתי ליצור אינטגרציה של יוגה ואקרובטיקה אוירית עבור תלמידיי, כדי לחלוק את התועלות שחוויתי על בשרי מהתירגול המשולב.

איך נראה תהליך הפיתוח של השיטה?

תירגלתי בעצמי כשאני חושבת ובוחנת אילו תנועות ותנוחות ארצה ללמד. חיפשתי את אותה חוויה גופנית שאהבתי – של כפיפות עמוקות אחורה, חיזוק שרירי ליבה עמוקים, וייצוב חגורת כתפיים.

 

   

אספתי כמה חברים שאני סומכת עליהם, גם הם מורים ליוגה, ויחד עשינו נסיונות.

אחרי שהם נתנו לי פידבק לגבי מה עבד עבורם, התחלתי להציע שיעורים לקהל הרחב.

בהתחלה תליתי רק ארבעה ערסלים. השיעורים התנהלו באולם התעמלות עם מזרונים עבים כמו של אימוני קרקס.

בזכות הבטיחות שהמזרונים סיפקו, ובזכות הקבוצות הקטנות, יכולתי ללמוד מה עובד עבור התלמיד הממוצע – מי שאינו גמיש, או חזק באופן מיוחד, ומי שאינו מודע לגופו כמו מורה ליוגה.

למדתי את זה בעיקר מתוך התבוננות.

היינו חולקים ערסל- שניים עד שלושה מתאמנים על ערסל אחד, כך שמההתחלה השיעור היה שילוב של אסאנות קלאסיות על הרצפה ותנועה או תנוחה על הערסל, לסירוגין.

האילוץ לחלוק ערסלים היה, מנוקדת מבטי, בונוס "יוגי", ולימד את המשתתפים לא להיקשר יותר מדי למה ש"שלהם" (עיקרון ה "אי-היצמדות"). חשוב לי שאונאטה תישאר שיטה שמעצימה את המסורת היוגית, ולא מהווה לה תחליף.

בהמשך עברתי ללמד במיקום אחר, גדול יותר.

לא היה לי צורך יותר במזרונים העבים משום שהחומר שלימדתי השתנה עם הזמן, ולא דרש מקדמי בטיחות כאלה.

האימון שלי עד אותה נקודה הושפע עמוקות משיטת איינגאר, בה יש שימוש נרחב באביזרים לצורך שיפור האליינמנט.

בהתבסס על הרקע הזה, יצרתי עוד מנחים והתאמות עם הערסל, כדי לשפר את השהייה של תלמידים באסאנות על הרצפה.

שם, בעצם, שיטת אונאטה התעצבה לכדי מה שהיא היום:

בשיעורים שלנו יש רגעים של 100% תמיכת הקרקע בגוף, בשילוב עם רגעים של 100% תמיכת הערסל בגוף (כלומר, תלייה), ובשילוב עם רגעים של תמיכה גם מהערסל וגם מהקרקע.

השיטה ממשיכה להתפתח גם כיום, מתוך הבנה הולכת ומעמיקה שלי ושל מובילי הקורס שהוכשרו לכך, של השפעות התירגול לטווח הארוך (ברמה הפיזית והאנרגטית), וגם מתוך צרכים שעולים מהתלמידים עצמם.

 האם היו לך רגעים של ספק?

 כשהתחלתי לפתח את השיטה הרגשתי כמו מדען במעבדה: עשיתי ניסוי, בלי לדעת מה התוצאות או לצפות למשהו מסוים.

לכן, הספק היחידי שהיה לי לאורך התהליך היה לגבי ההשלכות לטווח הארוך.

וזה נושא שהעסיק ועדיין מעסיק אותי.

הייתי רוצה ששיעורי אונאטה יהוו סיוע לתלמידים להתקרב אל היוגה, ולא שהערסל יסיח את דעתם וירחיק אותם מדרך היוגה.

 אז מה יש בו, בערסל, שאת רואה בו כלי כל כך מתאים לתירגול יוגה?

האופן שבו הערסל מסייע לתלמידים למצוא ריווח ואורך בין החוליות, והאופן שבו הערסל (בשיטת אונאטה) יכול ללמד אותם למצוא את אותה תחושת אורך ורווחה, בסופו של דבר, גם ללא תמיכת אביזרים.

ספרי לנו קצת על מי נמשך ללמד אונאטה: מה מאפיין את המורים בשיטה הזו?

קורס המורים של שיטת אונאטה הוא אחד המקיפים שמוצעים כיום בתחום.

דרישות הקבלה לקורס הן גבוהות: חובה להיות בעלי תעודה של קורס מורים ליוגה של 200 שעות לימוד לפחות, אנחנו דורשים נוכחות של 100% משעות הלימוד בקורס, ואני די בטוחה שאנחנו הקורס היחידי בשוק שבוחן את הידע של המורים לפני שהם מקבלים את תעודת הסיום.

לכן, האנשים שנמשכים ללמד את השיטה חייבים לאהוב את שמונת האיברים של תירגול היוגה, וחייבים להסכים להתאמץ עבור ההשכלה של עצמם.

 

את מלמדת בכל העולם.

איך את שומרת על תחושה של קהילה בין המורים?

בתום הקורס למורים יש גישה לקבוצת פייסבוק סגורה, בה אנחנו חולקים ידע וייעוץ.

אנחנו מעלים סרטונים עם הצעות לרצפים שונים ורעיונות שקשורים להוראת אסאנות אויריות, וכך הלמידה המשותפת נמשכת.

מורים מעלים שאלות לדיון ומקבלים את תשובותיהם של אחרים בקהילה, ביניהם יש רופאים, אחיות, כירופרקטים, יוגה תרפיסטים, ומקצוענים מתחום האקרובטיקה האוירית. כולם כמובן מורים מוסמכים ליוגה.

איך הערסל משתלב עם זרמי יוגה ותיקים?

היופי באונאטה הוא, שמוקד העבודה הוא לשחרר מתחים שמוחזקים אצל כמעט כולנו בגוף. יש מכנה משותף רחב בכל שיטות היוגה שמצריך שיחרור כזה. לכן אונאטה היא אפשרות רלוונטית, ולא עומדת בסתירה עם הרקע של המורה, אלא בנוסף.

אפשר להתייחס לאונאטה ככלי עבודה: ברגע שהבנת מה הכלי עושה, אפשר לבחור מתי ואיך להשתמש בו.

 יש משהו שתרצי להוסיף לטובת קוראי הבלוג?

אני ובן זוגי לא מנהלים אורח חיים דתי, אבל הוא יהודי ורוב המשפחה שלו ביקרה או חיה בישראל לתקופות קצרות.

זה יהיה נחמד לבקר שם לראשונה ולהכיר את הפן הזה של המורשת שלו.

*

 

 אזזזז….. תודה מישל על הראיון הזה, ולהתראות בסתיו!

******

רוצה להצטרף לקורס מורים של מישל?
באוקטובר 2018 היא  תכשיר קבוצת מורים ישראלית, חלוצים וחלוצות בתחום החדש והמרענן הזה.
הנה הפרטים