כרטיס טיסה מניו- יורק לישראל

את מישל דורטיניאק פגשתי לראשונה באופן וירטואלי, כשחרשתי וקראתי כל מילה באתר היפה שלה.

DSC_6262

מישל, מורה ליוגה מארה"ב, כותבת כמו שהיא מלמדת: בוחרת דימויים בקפידה, בהירה, מעמיקה, ולא פחות חשוב- נגישה.

על סמך הכתיבה שלה, בעצם, בחרתי לקחת צ'אנס ולנסוע ללמוד ממנה את שיטת אונאטה (יוגה אוירית) בקיץ 2016.

מאז חלפו קצת מים בקישון, הפכתי לחלק מקהילת מורים בינלאומית, קהילה אונאטה המקצועית לעילא.

אני אשתף אתכם בהתרגשות שבאוקטובר הקרוב אגשים את החלום שלי:  (תופים ברקע…)

להביא את מישל ללמד בארץ כדי שגם מורות ישראליות ליוגה יוכלו ללמוד את השיטה הזו בלי לטוס לשום מקום (!).

יש עוד הרבה עבודת הפקה, אבל בעזרתה האדיבה של מיס יוניברס, זה יקרה! ויהיה מעולה!

אם את מורה ליוגה וזה מצית אצלך זיק של התרגשות, כזה כמו שאני הרגשתי כשהאפשרות נפתחה בפניי – דברי איתי. עד בואה לארץ בסתיו אני מתכוונת לקיים שיעורי מורות נוספים, שיכללו גם שיחה על ההכשרה, כדי לסייע למורות להבין אם זה מתאים להן.

יש גם דף חדש פה בבלוג: "הכשרת מורים", את מוזמנת לקרוא שם את כל הפרטים- תאריכים עלויות וכו'.

בינתיים, עד שהיא תעלה על מטוס, בחרתי לראיין את מישל, ולשמוע ממנה קצת יותר בפירוט על שיטת אונאטה, בעבר ובהווה.

מקווה שתהנו!

DSC_1863

ספרי לנו איך הכל התחיל: 

איך עלה בדעתך לחבר בין תרגול אקרובטיקה אוירית לאסאנות קלאסיות?

התחלתי להתאמן באקרובטיקה אווירית, בשביל הכיף. כבר הייתי מורה כ 4 שנים ומתרגלת יוגה לאורך 11 שנים. החל משיעור האקרובטיקה האווירית הראשון שלי, יכולתי לחוש עד כמה העבודה משתמשת בשרירי הליבה העמוקים. שמתי לב גם לקלות היחסית שבה אפשר להגיע לכפיפות עמוקות אחורה. אחרי כמה שיעורים, יכולתי להבחין ששרירי הייצוב בחגורת הכתפיים מאוד התחזקו, וזה איפשר לי לעבוד על פתיחות כתפיים אינטנסיביות יותר מבעבר, בלי להזיק לעצמי.

מתוך החוויות האלה, יכולתי להעריך את השילוב של יוגה ואקרובטיקה אווירית ואת מה שהוא נתן לי.

קצת אחר כך, התחלתי לשמוע על מורים שמשלבים יוגה ואקרובטיקה אווירית בשיעורים, אבל בזמנו לא היה שום שיעור כזה בניו יורק, מקום מגוריי.

מהניסיון שלי בשיטת איינגאר הכרתי את האפשרות להיתלות עם חבל מהקיר, כך שידעתי שהרעיון של תלייה הוא קונספט מבוסס בקהילת היוגה, רעיון שנוסה, נבחן ונחקר לעומק.

6f0004785ea1175859fc1ba00995a22e--yoga-rope-do-yoga

איינגאר בתלייה מהקיר

 

החלטתי ליצור אינטגרציה של יוגה ואקרובטיקה אוירית עבור תלמידיי, כדי לחלוק את התועלות שחוויתי על בשרי מהתירגול המשולב.

איך נראה תהליך הפיתוח של השיטה?

תירגלתי בעצמי כשאני חושבת ובוחנת אילו תנועות ותנוחות ארצה ללמד. חיפשתי את אותה חוויה גופנית שאהבתי – של כפיפות עמוקות אחורה, חיזוק שרירי ליבה עמוקים, וייצוב חגורת כתפיים.

DSC_1773 DSC_1786

 

DSC_1845   DSC_1795

אספתי כמה חברים שאני סומכת עליהם, גם הם מורים ליוגה, ויחד עשינו נסיונות.

IMG_1672-LG

אחרי שהם נתנו לי פידבק לגבי מה עבד עבורם, התחלתי להציע שיעורים לקהל הרחב.

בהתחלה תליתי רק ארבעה ערסלים. השיעורים התנהלו באולם התעמלות עם מזרונים עבים כמו של אימוני קרקס.

בזכות הבטיחות שהמזרונים סיפקו, ובזכות הקבוצות הקטנות, יכולתי ללמוד מה עובד עבור התלמיד הממוצע – מי שאינו גמיש, או חזק באופן מיוחד, ומי שאינו מודע לגופו כמו מורה ליוגה.

DSC_1769

למדתי את זה בעיקר מתוך התבוננות.

היינו חולקים ערסל- שניים עד שלושה מתאמנים על ערסל אחד, כך שמההתחלה השיעור היה שילוב של אסאנות קלאסיות על הרצפה ותנועה או תנוחה על הערסל, לסירוגין.

האילוץ לחלוק ערסלים היה, מנוקדת מבטי, בונוס "יוגי", ולימד את המשתתפים לא להיקשר יותר מדי למה ש"שלהם" (עיקרון ה "אי-היצמדות"). חשוב לי שאונאטה תישאר שיטה שמעצימה את המסורת היוגית, ולא מהווה לה תחליף.

בהמשך עברתי ללמד במיקום אחר, גדול יותר.

לא היה לי צורך יותר במזרונים העבים משום שהחומר שלימדתי השתנה עם הזמן, ולא דרש מקדמי בטיחות כאלה.

האימון שלי עד אותה נקודה הושפע עמוקות משיטת איינגאר, בה יש שימוש נרחב באביזרים לצורך שיפור האליינמנט.

בהתבסס על הרקע הזה, יצרתי עוד מנחים והתאמות עם הערסל, כדי לשפר את השהייה של תלמידים באסאנות על הרצפה.

שם, בעצם, שיטת אונאטה התעצבה לכדי מה שהיא היום:

בשיעורים שלנו יש רגעים של 100% תמיכת הקרקע בגוף, בשילוב עם רגעים של 100% תמיכת הערסל בגוף (כלומר, תלייה), ובשילוב עם רגעים של תמיכה גם מהערסל וגם מהקרקע.

השיטה ממשיכה להתפתח גם כיום, מתוך הבנה הולכת ומעמיקה שלי ושל מובילי הקורס שהוכשרו לכך, של השפעות התירגול לטווח הארוך (ברמה הפיזית והאנרגטית), וגם מתוך צרכים שעולים מהתלמידים עצמם.

 האם היו לך רגעים של ספק?

 כשהתחלתי לפתח את השיטה הרגשתי כמו מדען במעבדה: עשיתי ניסוי, בלי לדעת מה התוצאות או לצפות למשהו מסוים.

לכן, הספק היחידי שהיה לי לאורך התהליך היה לגבי ההשלכות לטווח הארוך.

וזה נושא שהעסיק ועדיין מעסיק אותי.

הייתי רוצה ששיעורי אונאטה יהוו סיוע לתלמידים להתקרב אל היוגה, ולא שהערסל יסיח את דעתם וירחיק אותם מדרך היוגה.

 אז מה יש בו, בערסל, שאת רואה בו כלי כל כך מתאים לתירגול יוגה?

האופן שבו הערסל מסייע לתלמידים למצוא ריווח ואורך בין החוליות, והאופן שבו הערסל (בשיטת אונאטה) יכול ללמד אותם למצוא את אותה תחושת אורך ורווחה, בסופו של דבר, גם ללא תמיכת אביזרים.

Aerial-Yoga-239

ספרי לנו קצת על מי נמשך ללמד אונאטה: מה מאפיין את המורים בשיטה הזו?

קורס המורים של שיטת אונאטה הוא אחד המקיפים שמוצעים כיום בתחום.

דרישות הקבלה לקורס הן גבוהות: חובה להיות בעלי תעודה של קורס מורים ליוגה של 200 שעות לימוד לפחות, אנחנו דורשים נוכחות של 100% משעות הלימוד בקורס, ואני די בטוחה שאנחנו הקורס היחידי בשוק שבוחן את הידע של המורים לפני שהם מקבלים את תעודת הסיום.

לכן, האנשים שנמשכים ללמד את השיטה חייבים לאהוב את שמונת האיברים של תירגול היוגה, וחייבים להסכים להתאמץ עבור ההשכלה של עצמם.

1

מתוך הקורס שהשתתפתי בו, בסלובניה ב 2016

 

את מלמדת בכל העולם.

איך את שומרת על תחושה של קהילה בין המורים?

בתום הקורס למורים יש גישה לקבוצת פייסבוק סגורה, בה אנחנו חולקים ידע וייעוץ.

אנחנו מעלים סרטונים עם הצעות לרצפים שונים ורעיונות שקשורים להוראת אסאנות אויריות, וכך הלמידה המשותפת נמשכת.

מורים מעלים שאלות לדיון ומקבלים את תשובותיהם של אחרים בקהילה, ביניהם יש רופאים, אחיות, כירופרקטים, יוגה תרפיסטים, ומקצוענים מתחום האקרובטיקה האוירית. כולם כמובן מורים מוסמכים ליוגה.

איך הערסל משתלב עם זרמי יוגה ותיקים?

היופי באונאטה הוא, שמוקד העבודה הוא לשחרר מתחים שמוחזקים אצל כמעט כולנו בגוף. יש מכנה משותף רחב בכל שיטות היוגה שמצריך שיחרור כזה. לכן אונאטה היא אפשרות רלוונטית, ולא עומדת בסתירה עם הרקע של המורה, אלא בנוסף.

אפשר להתייחס לאונאטה ככלי עבודה: ברגע שהבנת מה הכלי עושה, אפשר לבחור מתי ואיך להשתמש בו.

 יש משהו שתרצי להוסיף לטובת קוראי הבלוג?

אני ובן זוגי לא מנהלים אורח חיים דתי, אבל הוא יהודי ורוב המשפחה שלו ביקרה או חיה בישראל לתקופות קצרות.

זה יהיה נחמד לבקר שם לראשונה ולהכיר את הפן הזה של המורשת שלו.

*

 

 אזזזז….. תודה מישל על הראיון הזה, ולהתראות בסתיו!

******

רוצה להצטרף לקורס מורים של מישל?
באוקטובר 2018 היא  תכשיר קבוצת מורים ישראלית, חלוצים וחלוצות בתחום החדש והמרענן הזה.
הנה הפרטים

 

 

שקט, מצלמים

כשהזמנתי את שחר ויצמן לצלם אותנו בסטודיו, ההנחיה שלי אליה התנקזה לשלוש מילים:

"תני לי צלעות".

12

24 11 10

מצלמים שקט

רציתי שהיא תלכוד במבטה הייחודי את הקו הדקיק שמפריד ומחבר בין הגשמי לרוחני.

את החוויה שבה השלד מתרחב עם השאיפה אל העור, ומשהו במרחב המנטלי נפקח גם הוא.

5

ביקשתי משחר שתתאר בדרכה הצילומית, איך נראית חוויה שכמה שהיא חומרית ומוגבלת, היא גם מתרחשת דרך השער היחיד שיש לנו -הגוף- אל הלא-גשמי.

14

18

וכשמתרחש החיבור הזה,

הוא חסד.

כל פעם מחדש.

13

שחר חיפשה את כל הצלעות בחדר.

כמטאפורה כמובן.
היא היטיבה לצלם את האוירה הייחודית של תירגול: ריכוז, חקירה והנאה צרופה מתנועת הצלעות, ובכלל.

16 23

2 3

4

19

7 9

1

16

22

——————–

הרפתקאות מצולמות

כבר כמה שנים שהצלמת חדת העין הזו, שחר ויצמן, מלווה אותי ואת תלמידיי בהרפתקאות שונות.

כיף להיכנס לארכיון ולהיזכר במקומות ובאנשים שתירגלו איתי בכל תקופה.

חלקם מטבע הדברים נפרדו איפה שהוא בדרך וחלקם הולכים לצידי כבר שנים, ועברו איתי מאז שלימדתי בסלון בבית, לסטודיו שכור, לסטודיו משלי.

כל שלב כזה היה קפיצת גדילה בדרך.

שלא לדבר על שיטת התירגול… הא! כמה שינויים.

אז הנה כמה דוגמאות לפרוייקטים שעשינו ביחד, שכביכול נבעו מצורך פרקטי ואפילו שיווקי, אבל בעצם ענו על צורך הרבה יותר עמוק מזה.

כי יצירה של דימויים חזותיים ששובים את העין תמיד היתה בשבילי מקור שמחה עצום.

אז למה לא בעצם?!

עצים למרגלות העץ

בט"ו בשבט לפני כמה שנים הצטופפנו ב-וריקשאסאנה, AKA תנוחת העץ, למרגלותיו של אלון עתיק ויפהפה בין רמת ישי לכפר יהושע.

שחר לא הניחה לנו להוריד את הרגל עד שהכל היה מיושר, השפיצים של הידיים לאותה זווית והמרחקים בינינו שווים.

אימון וריקשאסאנה ארוך זה היה…

ומיכאל הקטן (דאז) תרם פוזיציה מושלמת בשורה הקדמית.

טו בשבט שמח

 

שנה טובה כפול שתיים

שתי ברכות שנה טובה, בשנים עוקבות.

הדימויים נבעו ממחשבות ספירליות ודי אישיות, על היותי אמא ליצורים ממש קטנים. על איך שמשימות החיים תמיד נמצאות בפריים, ואפילו תופסות את רובו.

לקיים תירגול משמעותי סביב הריונות ולידות, וואוו כמה שזה לא מובן מאליו.

אני חושבת שאת הסלוגן "פשוט לעשות" המצאתי בעיקר בשביל עצמי.

זה עזר לי להמשיך גם בתוך הפשרות והשינויים הגדולים של תחילת ההורות.

פשוט להמשיך… להמשיך.

1175118_10151710335483512_1353224978_n

שנה אחר כך: פשוט לעשות (כביסה).

1601029_10152484955218512_6181618975092744450_n

חנוכיית יוגה

ואחרון חביב- עמידת "נר", עם שמונה תלמידים פלוס שמש.

8

אפילו קליפ קטן עשינו מזה! היה ממש כיף.

——————————

תודה גדולה למשתתפים המשובחים בצילומי יוגה אוירית:
עופרי, נטע, מירב, מעין, ניב, ענבל, גלי, מיכל ומיכל. אתם אלופים!!!
—————————-

אהבתם לקרוא ולראות?

מוזמנים לשתף עם העולם :)

אני מעריכה את השיתוף שלכם מאוד.

תודה 3>

—————————-

21

ואחרון חביב:

רוצים לתת למישהו במתנה חוויה של יוגה אוירית?!

מהיום אפשר לקנות שובר אינטרנטי מעוצב לסדנת היכרות, ושובר נוסף מפנק אף יותר, לסדנה פלוס שיעור.

מתנה מעולה ליום האהבה או ליום הולדת.

המחיר סבבה (65 שקלים לראשון ו- 100 לשני)

צרו איתי קשר לקבלת פרטים talyaorbach@gmail.com

 

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתרגול עם ערסל (חלק שני)

הי!
כיף שבאת לפה, לקרוא ולדבר על יוגה אוירית (ואולי מתישהו גם לנסות?!).
נחתת בול לאמצע של סדרת פוסטים, אז כדאי לך להתעדכן רגע במה שקרה בפוסט שעבר:
דיברנו על התמיכה שהערסל מספק ליכולת שלנו למצוא אליינמנט (להיערך במרחב), וגם על העונג והתועלת שבהיפוכים תלויים.
ואיך זה מרגיש לתלמידים?
גם את זה אפשר לקרוא בפוסט הקודם.
היום, רציתי לספר לכם על שני עקרונות נוספים שמלווים את שיעורי אונאטה.
בשניהם האביזר הזה הוא מקפצה שמעצימה מאוד את היכולת של המתרגלים.
אם אתם מלמדים יוגה, זה עשוי לעניין אתכם:

התארכות

בשיטת אונאטה, מוטיב מרכזי שחוזר על עצמו בכל אסאנה הוא החיפוש אחר התארכות, בדיוק כמו ביוגה הקלאסית.
כלב מביט מטה אוירי

כלב מביט מטה בגרסתו האוירית. מימין- תחילתה של אודיאנה בנדהה, שמתרחשת מעצמה

בניגוד לתנוחה הקלאסית, בה אנחנו עומדים על הרצפה עם ארבע הכפות, כאן אין כמעט עומס על השכמות והכתפיים.
מפרקי הזרועות והידיים משוחררים לנוע כי הם נושאים משקל מינימלי.
כפות הידיים שדוחפות אל תוך הקרקע מייצרות תנועה מובהקת בחלל – הגוף ישוט מעט לאחור.
גם עצמות הישיבה יכולות להתגלגל מעלה בחופשיות כי הרגליים צפות באויר. וכך גם שרירי אחורי הרגליים מתארכים היטב.
עבור רוב התלמידים המתחילים זו הקלה גדולה ביחס לכלב-מביט-מטה הקלאסית.
הביצוע בערסל פותח אפשרויות חדשות להבנת דקויות בתנוחה, פרטים שאפשר אחר כך ליישם גם על הקרקע.
השהייה בתנוחה עשויה להימשך יותר מהרגיל, והנשימה מגיבה בהתאם. היא נרגעת, מתייצבת, ומעמיקה.
אודיאנה בנדהה*, שמגיעה עם הניסיון המצטבר, מתרחשת כאן ממש מאליה בזכות המשיכה של האגן על ידי הערסל, והאיכות הפסיבית שנשמרת במרכז הגוף.
(*אודיאנה בנדהה היא אותה שאיבה עדינה פנימה של הסרעפת, פעולה שיש לה השלכות על מערכת העצבים ועל מצב התודעה).
ושיהיה ברור, שאם יש אסאנה אחת שאני אוהבת בכל ליבי היא כלב-מביט-מטה, ולעולם לא אוותר על הגרסה הקלאסית שלה.
תירגול עם הערסל רק חידד לי כמה היא מופלאה ועשירה, ממש אינסופית בידע שהיא מגלמת בתוכה.
גרסאות של כלב 2

עם ערסל או בלעדיו: איי לאב יו אדהו מוקהה שוואנאסאנה!!!

 

לשחרר את הכבלים

"התרגול באמצעות הערסלים שינה, לעומק, את התודעה הגופנית שלי.

הוא איפשר לי לשחרר את הכבלים של המשקל והעומס על המפרקים, ונטע בי ביטחון להעז ולהגדיל את טווחי התנועה בידיעה שהערסל משמש לי כמגן, כמשענת, כתמיכה מאזנת ומייצבת. 

פתאום, אני עומדת על רגל אחת, אני עומדת על הידיים (אני!), אני מפסקת את הרגליים בפיסוק שאני לא זוכרת כמוהו מאז הילדות, אני מקשתת את הגב בקימורים שלא ידעתי שאפשריים! 

(תלמידתי ריקה ליכטמן)

קרקע

אחת המטרות שלנו כמורים היא לחבר תלמידים לתחושת התמיכה שמגיעה מהקרקע.
שוב ושוב נסב את תשומת הלב לחיבור עם האדמה, למגע בין הגוף למשטח עליו הוא מתייצב, ולתחושת השקיעה של המשקל מטה אל קרקעית הגוף ואף מעבר לה.
השתרשות היא תמיד נקודת המוצא לתנועה.
כמורה בשיעורי אונאטה אני זוכה בעוד עוגן בעל איכויות של קרקע.
נו, ניחשתם כבר? :) ברור שאני מדברת על הערסל.
זוהי "רצפה": רכה וניידת אמנם, ותלויה אנכית במרכז החלל.
היא מאפשרת נקודת אחיזה באיברים שונים.

היכן נמצאים הגבולות שלי

במילותיה של תלמידתי רותי אופנהיים, מתרגלת איינגאר בעברה:
"הערסל מאפשר לי להביא אוויר ותנועה לתרגול שלא הצלחתי להביא מקודם. במקביל, יש אפשרות לדייק. יחד עם התנועה, הערסל מביא גם תמיכה ומגבלה,
שמאפשרת להבחין היכן נמצאים גבולותי שלי."
________________________
איך זה יבוא לידי ביטוי?
בשיעור נשתמש במילים ובפעולות כמו נעיצה מטה, לחיצה;
לחיצה
דריכה, השתרשות;
קיבוע
קיבוע, הישענות או דחיפה.
דחיפה
המילים והפעולות עצמן מגבירות את תחושתיות המגע בינינו לבין כל מקור תמיכה, בין אם זה הערסל הנייד, או הרצפה היציבה.
ככה אנחנו משפרים את יכולת הגוף שלנו להישען, ומתוך ההישענות- להרפות.
כמאמר הסוטרה המפורסמת ביותר של פטנג'לי:  התנוחה – יציבה ונינוחה.
ההשלכות על העולם המנטלי שלנו פועלות בהתאם; יכולת האמון גדלה בהדרגה, אנחנו משתכללים בזיהוי מקורות תמיכה, ומכירים את עצמנו טוב יותר במצבים של הישענות והתמסרות.
כל האמור רלוונטי למערכות יחסים החוצה, עם אחרות ואחרים, ופנימה – עם חלקים בתוכנו.
לאנשים שרגילים להיות סלע איתן לכל סביבתם ואף פעם לא נעזרים, זו עבודה פנימית משמעותית שמפגישה עם חלקים באישיותם שפחות באים לידי ביטוי.
אז דיברנו על אליינמנט, היפוכים, התארכות והשתרשות.
מה מחכה לנו בפוסט הבא?
העמקה נוספת פנימה:
נבדוק איך הערסל עוזר לנו לעבוד עם הנשימה, ואיך הוא תורם ליצירת שקט מנטלי.
________________________
קטן
 ________________________
סקרנ.ית לחוות שיעור אונאטה?
מערכת השעות שלי כאן
 ________________________
מעוניינ.ת לשמוע עוד?
הפוסט הבא והאחרון בסדרה – ממש פה.
 ________________________
 צילום: מעין פרץ

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתירגול עם ערסל (חלק ראשון)

יוגה אוירית היא טכניקה חדשה מאוד שיש בה ניסיון קצר, ושרק מעט טקסטים נכתבו עליה.
התחום הזה נולד באהרה"ב, רק לפני כעשור.
אוּנאטה, השיטה בה אני מלמדת, ואחת ממספר שיטות שקמו בתחום, היא מהותיקות בענף- בת עשר.
 מוקטן
בנוסף להיותו זרם חדש, בהרבה מקרים יוגה אוירית מצולמת, משווקת ונתפסת כענף עם ניחוח של חדרי כושר.
זה תחום שאוטומטית מתחכך בעולם העיצוב-חיטוב, או לחילופין, באקרובטיקה וקרקס.
מורים ליוגה לא כל כך אוהבים שהתכנים שלהם מתקשרים לעולמות האלה; גם במכוני כושר וגם בקרקס הדגש מושם על החצנה, ניראות ו"תוצאות", יותר מאשר על חוויה מנטלית ועבודה פנימה.
אבל האחראים לעומק העבודה, לשאלה אם האימון הוא יוגי או לא, הם כמובן לא הטכניקה או האביזרים, אלא מי שמנחה בעזרתם, ומי שמתרגל איתם.
גם בציוד יוגה "עם קבלות" כמו רצועה, קוביית עץ ומשקולת, אפשר להשתמש כדי להתחטב (רחמנא ליצלן) ולא כדי להשקיט את תנודות התודעה.
אגב, בסוגריים: אני לא חושבת שחיטוב, חיזוק או תנועה אסתטית הן מטרות נחותות.
חלילה.
כל מי שאני מכירה, כולל אני עצמי, ישמחו מאוד שגופם יתאפיין בשלושת התכונות הנ"ל.
אני כן חושבת שיש שיטות בהן תשיגו חיטוב מהר יותר מאשר בשיעור יוגה, ובעיקר- שזה ביזבוז זמן להשתמש בשיעורי היוגה שלכם למטרה הזו.
לבקש מיוגה לחטב אתכם זה בערך כמו לבקש ממאסטר בינלאומי למוזיקה ללמד אתכם איך לכוון את התחנות ברדיו.
זה לא שהוא לא יכול, אבל יש דברים הרבה יותר מרתקים שהוא עשוי ללמד אתכם, אם תתנו לו.
כי השאיפה של היוגה, תורה בת חמשת אלפים שנה, היא לשנות בנו דברים הרבה יותר עמוקים, נסתרים ומורכבים מהיקף הירכיים.
ולמרבה הפלא, היא גם מצליחה.
ערסל
אני חוזרת לערסל: המכשיר הוא רק זה – מכשיר.
ומי שעושה בו שימוש יכולה לקחת את העשייה לכל כיוון, בהתאם למטרותיה.
ואכן, במיטבה, עבודה יוגית עם בד הערסל מייצרת חוויה פנימית מאירת עיניים, חוויה שנוגעת בכל המהויות היוגיות שאנחנו מחפשים באימון.
כך שלמרות גילו הצעיר ותדמיתו הקלילה, אני מאמינה שהזרם האווירי ימשיך להתרחב, ויהפוך בהדרגה לכלי עבודה יעיל, עמוק ומרתק עבור מורים רבים ליוגה.
בפוסטים הקרובים אני שמחה לשתף מתוך החוויה האישית שלי ושל תלמידיי, ולהדגים עד כמה הערסל יכול לשרת מטרות יוגיות שנוגעות לגוף, לנשימה ולתודעה.
 פרסריטה בכלב

 אליינמנט: לארגן את הגוף 

"אליינמנט" מהמילה Align.
ובעברית – היערכות, מיתאר או יישור.
באימון יוגה המושג הזה הוא סוג של משקפיים דרכן נתבונן בעצמנו כדי לשפר דפוסי יציבה ותנועה מבפנים ומבחוץ.
אפשר לראות אליינמנט בעין, למשל כשמשסתכלים על ילדים זזים בחן ובתיאום, ללא תקיעות גם כשהם נמצאים במאמץ מובהק.
ואפשר לחוות אליינמנט בגוף, כל גוף: זו חוויה של נינוחות יציבה, של חיבור בין כל האיברים, של מעבר כוח דרך הקרקע אל הגוף ואף מחוצה לו.
כמובן שמי שנמצא באליינמנט, זה ישפיע מבחוץ פנימה על הרבדים העמוקים יותר של רמה אנרגטית, תחושת מירכוז ובהירות, ויציבות רגשית.
בשיטת אוּנאטה, תמיד נשתמש בערסל מתוך כוונה להחזיר לעמוד השדרה את אורכו ואת הקימורים הטבעיים שלו.
תלייה של חלק או של כל משקל הגוף על הבד מאפשרת שיחרור מוקדי-מתח שמחזיקים את הגוף שלנו בצורה שלא מיטיבה איתנו.

תמיד נתמקד בשיחרור לפני האירגון מחדש.
באנגלית קל לזכור את זה עם שלושת ה- R:
RELEASE
RE-ALIGN
REBUILD.
בואו ניתן דוגמה מוחשית:
נגיד שהכתפיים צונחות פנימה, כי שרירי החזה קצרים ונוקשים, ושרירי השכמות והטרפז מתוחים באופן כרוני.
מצלצל מוכר?!
זו תופעה רווחת כמו לחות בחודש אוגוסט.
אז איך נתמודד עם מצב כזה?
קודם נדאג לשיחרור (Release) של מתח כרוני; נפרוש את הערסל כך שהוא יספק תמיכה מתחת לשכמות.
השכמות מצידן "יעבדו" כנגד הבד כדי לקבע אותו במקומו.
הפעולה הזו מלמדת אותן משהו חדש: להתמקם נמוך יותר, קרוב לעמוד השדרה ולתמוך את בית החזה מבפנים.
במקביל לשכמות הפעילות, את האגן אנחנו משחררים, פסיבי, לשקוע עם משקלו הטבעי.
הגב התחתון מוצא את מקומו.
מוקטן1

ניתמך בבד הערסל ונחפש את הקשתות הטבעיות של עמוד השדרה

 ועכשיו אפשר לשחרר את בית החזה להישענות אחורה, ופשוט לנוח ככה:
מוקטן2

שכמות, כתפיים, בית חזה וצלעות לומדים מנח חדש, מתוך הישענות ומנוחה

למרות שזו לא תנוחה שגרתית עבור רובנו, המנוחה על הבד מאפשרת למערכת העצבים להירגע.
אם נכוון את תשומת הלב למגע עם הבד, נוכל להרגיש את ההיצמדות אליו בשאיפה וההרפיה העדינה בנשיפה.
המעקב אחרי תנועת הנשימה תעזור לנו להירגע, לרכך את צורה הגוף ולאפשר את ההקשתה.
השהייה הזו בתנוחה, ריכוך השרירים הבין צלעיים יאפשרו לנו להגיע לשלב הבא, אירגון מחודש (Re-align).
נכוון את בית החזה להתרחב עוד קדימה ולמעלה, וניצור פתיחה והרמה.
נדייק את הקשר בין עמוד השדרה העליון לזה האמצעי והתחתון, וניתן למשקל האגן לנשור מטה בטבעיות.
נשמור על הגב התחתון מפני דחיסה.
ואז נעבור לשלב השלישי, Rebuild, בנייה של כוח שרירי סביב הארגון המחודש, המיטבי.
איך?
למשל על ידי חזרה על התרגיל הזה, והפעם בלי ערסל.
אחרי התמיכה שקיבלנו, ואשר כיוונה אותנו לפעול מהגב העליון, הסיכוי שלנו לבצע תנוחה כמו הגמל, גדל משמעותית.
camel pose

מה יש לנו כאן? שש הכנות בתמיכת הערסל שמובילות לתנוחת הגמל, ובמרכז- התנוחה הסופית: אושטראסאנה, גמל יבשתי דבשתי ;)

היפוכים, בלי לחץ

 
אחד האתגרים הפיזיים המשמעותיים בהוראה הוא איך להנחות תלמידים לתנוחות הפוכות, מבלי לגרום לנזק.
מורים מסוימים בוחרים להימנע מכך לחלוטין, למרות שעל סמך ניסיון שנצבר ידוע שתנוחות הפוכות משפרות מגוון רחב של פתולוגיות.
הניסיון הפרטי שלי לימד אותי על בשרי שלוקח זמן רב להתהפך בצורה בטוחה, בעיקר בשירשאסאנה (עמידת ראש), תנוחה בה מופעלים לחץ ודחיסה על חוליות הצוואר.
צריך התמדה ונחישות, ולא פחות מכך – מורה שיודע מה הוא עושה.
לתלמידה ממוצעת שמתרגלת אחת לשבוע, ייקח תקופה ארוכה מאוד לחזק את חגורת הכתפיים באופן שיאפשר עלייה נכונה לעמידת ראש.
בהיפוך שבו אנו תלויים, אין לחץ על הצוואר בכלל, ליהפך: כוח הכובד פועל את פעולתו לטובתנו ומאריך עבורנו את עמוד השדרה מקצה לקצה:
back stradle classic

סרעפת ששוקעת בין הצלעות זה החיים!

מה שנדרש מהמתרגל.ת הוא להיות פאסיבי לגמרי ולהתמסר לחווית מסירת המשקל.
אפשר לחוש איך הבטן מתרוקנת מתכולתה, אברי הבטן נפרדים מקרקעית האגן, ושוקעים בהדרגה לכיוון הקרקע.
שזה בדיוק הפוך ממה שהם עושים כל יום, כל החיים.
היפוכים תלויים יועילו בין השאר למי שסובל מבעיות עיכול, בעיות ברצפת האגן (צניחות שלפוחית, צניחת רחם, טחורים) ובעיות מגוונות בעמוד השדרה כעקמת ולחץ עיצבי.
בניגוד לתנוחה הקלאסית, לא נדרש כושר גופני מיוחד כדי להתהפך כך, ולכן רבים התלמידים שיוכלו ליהנות מהתנוחה והתוצאות שלה.
ההיפוך נכנס לשגרת התירגול מוקדם יותר ממה שהתאפשר ללא ערסל, ואנחנו שוהים בו שהייה באורך שמותאם ליכולות האישיות.
תלמידים שכבר התרגלו להיות תלויים הפוך, וחוו את הפן הזה של התנוחה (לראות הכל הפוך, לחוש את לחץ הנוזלים המשתנה בעיניים ובאוזניים), יוכלו להתאמן ביתר קלות על החזקת הגוף בתנוחה הקלאסית.
האם ההיפוכים תורמים לפירוק מתח כרוני, ולשיפור האליינמנט?
ברור!!!
יצירת ריווח בין החוליות, והפחתת עומס מעמוד השדרה הם מפתח מרכזי לשיפור דפוסי יציבה ותנועה.
BS variations

וריאציות בהיפוך

 שאלתי את התלמידים שלי מה התחושה שלהם בהיפוכים התלויים. וכך הם השיבו:
"בפעם הראשונה שהתהפכתי באמצעות הערסל, תקפה אותי בהלה מהתנוחה המשונה והלא מוכרת שבאופן מיידי הפכה לתחושה פיזית מלחיצה של סחרחורת וכאבי ראש.
עם הזמן, אני מתמכרת לתחושת ההיפוך ומצליחה לשקוע בתוכה.
אני מתענגת על תחושת הדם שזורם לחללי הראש וממש מצליחה להרגיש כיצד אני "משקה" את המוח שלי בתוספת חמצן."
(תמר)
"מכיוון שבניגוד לעמידת ידיים או ראש רגילה אין צורך להשקיע שום מאמץ בהתייצבות, אתה פנוי יותר לחוות את ההיפוך באופן עמוק יותר. את החוייה בגוף, את הפרספקטיווה השונה. זו חוויה מיוחדת.  
אתה לומד להבין ולהכיר יותר טוב איפה נמצא מרכז המסה שלך בכל רגע, באופן אבסולוטי ויחסית לנקודת העוגן."
(עופרי, מתרגל איינגאר כ 15 שנה)

"אחד ההבדלים המרכזיים בין התרגולים שחוויתי בעבר הוא האפשרות להיות הפוכה ללא עומס על הכתפיים, ראש או ידיים"
(אורלי)
 לסיכום, זו לא רק תחנה משמעותית ומלמדת בדרך להיפוכים מסורתיים, אלא אסאנה מכובדת בפני עצמה שאפשר להפיק ממנה בריאות, רווחה ושלווה.

————————————

אז היום דיברנו על שיפור האליינמנט והיפוכים בטוחים.
שני אלמנטים מעולם היוגה, שקשורים זה בזה ומהווים חלק מהתשתית של כל תירגול.
בפוסט הבא נדבר על התארכות והשתרשות מהזוית האוירית.
חכו חכו! :)

————————————

הפוסט חידש לך משהו לגבי יוגה בכלל, ויוגה אוירית בפרט?
ממש אשמח לשמוע על זה בתגובות!
אני קוראת את כולן ומאוד שמחה לדיון.
תודה על הזמן שאת מקדישה לקריאה
3>

————————————

כל הצילומים: מעין פרץ

מחורשה לרצפה

בשנים האחרונות המשפחה שלי ומשפחה נוספת של חברים טובים, מושקעים בפרוייקט חיים של בנייה עצמאית: הקמה של בית דו משפחתי, ומתחת לבית- גם סטודיו ליוגה.

הבנאים המוכשרים הם בעיקר אורי בן זוגי, ואסף בן זוגה של טלי (שהם גם חברים ותיקים, והשכנים שלנו בדו).

אסף ואורי עובדים בזה כבר שלוש וחצי שנים במשרה מלאה פלוס פלוס.

אחד בא מעולם העץ ואחד מעולם הברזל.

אחד קרח והשני מתולתל.

שניהם אוהבים להפעיל כלים כבדים, לעבוד בחומרים מסיביים, וליצור דברים בעשר אצבעות.

חוץ משני הקברניטים, בפרוייקט הזה היו מעורבים עוד הרבה אנשים טובים שעבדו ועובדים איתנו לאורך כל הדרך.

הפוסט הזה מספר את הסיפור שלנו דרך אלמנט אחד בבנייה, שמייצג מאוד את התהליך היצירתי, המרתק, והלא שפוי לפעמים, שאנחנו עדיין באמצע שלו.

 

הסכיתו נא:

*********

small floor

המאפיין המרכזי של כל חלל יוגה הוא רצפת עץ או פרקט.

זה חומר שנעים לזוז ולנחות עליו, הוא בולם זעזועים ולכן בריא לעבודה גופנית לאורך זמן.

הרצפה ביוג סטודיו, חוץ מזה שהיא יפהפייה, יש לה גם סיפור חיים מרתק למדי.

עד לפני שלוש שנים היא חיה בעולם (בעולם= ליד אשקלון) בתצורה הזו:

20140203_163644

כלומר, מטע של 1000 עצים מסוג פאולוניה. עץ שמראש ניטע כדי שישמש לתעשייה.

פעם היה ענף כזה בהרבה קיבוצים, אבל זה לא ממש תפס בארץ, וחבל.

עצי הפאולוניה גדלים לגובה מרשים תוך שנים ספורות.

זה עץ יציב, קל משקל, מבודד, עמיד לאש (יחסית לעצים אחרים), ונוח לעבודה.

כשנכנסנו לפרוייקט השאפתני של בניית בית לבד, הבנו שזה חומר שיהיה מעניין לעבוד איתו.

ואז קנינו את המטע הזה, ובחורף 2014 הבנים התיישבו שם עם אוהל לכמה שבועות מטורללים.

small6

כל אוהל צריך מרפסת

ררררררררררררררררררררררר

(זה הסאונד שהיה שם. צלילי מסורים)

20140203_143241

הם למדו תוך כדי תנועה מה כדאי, וגם מה לא כדאי לעשות, כשכורתים 1000 עצים.

(טיפ: לא כדאי לכרות שורות שלמות ורק אז להתחיל בפינוי העצים. ובעיקר לא כדאי לעשות את זה בחורף. זה כמו לנסות לשחק דוקים בבוץ עם מקלות באורך עשרה מטר).

paolonia 2

כולם רצו להשתתף. מגדול ועד קטנטן

paolonia 3

paolonia 1

אחרי עבודה מאומצת של ניסור, גיזום, הפלה והזזת גזעים, חילוץ דברים כבדים מאוד מבוץ (ע"ע הטיפ הקודם), אחרי תיקון מכונות שונות בגשם ועוד שלל בלת"מים והרפתקאות אופייניות,

20140202_080701

העמיסו בחורינו הטובים את גזעי הפאולוניה על מחפרון שנקנה במיטב כספנו.

כי ילדים גדולים צריכים לשחק בצעצועים גדולים :)

20140527_085114

paolonia 4

20140227_093932

כל מחפרון צריך מרפסת

20140601_113246

ואז הם הובילו את הגזעים הארוכים בהרבה מאוד נגלות מהדרום לצפון, על גבי משאיות עמוסות.

20140328_182317

חגגנו את הגעתם המרגשת של העצים לאזור חיוג 04.

עוד שלב בדרך תם ונשלם!

small2

בנגרייה כל בול עץ עבר עיבוד מצורה גלילית לצורה רבועה.
החור שראיתם במרכז הגזע? זה צומח ככה. לא נגענו.
עץ מגניב!

small5

20140908_074626

 

small3

 

paolonia5

גלילי

 

IMG_4947

רבוע

 

20141120_162847

זה לקח הרבה מאוד זמן. בכל זאת, 1000 גזעים!

small

את חומר הגלם הזה, שכבר עבר אי אלו גלגולים, הם הדביקו במכבש מיוחד שייצרו בעצמם, לפלטות גדולות, שהיוו את קירות הבית העתידי שלנו.

small12 small14

IMG_4464

small4

על הבית עצמו אפשר לכתוב עוד הרבה… כרגע נתמקד בפרקט.

small11

התינוק עם המסור החשמלי גדל בינתיים…

שלוש שנים אחרי כריתת המטע, חזרנו אל מה שנותר מחומר הגלם כדי להכין ממנו רצפה לסטודיו.

כי למעשה, הפרקט המהודר בדוגמת אידרת דג (FISH BONE) הוכן משאריות הפאולוניה- מהקצוות המעוגלים של בולי העץ.

חתיכות צרות, ארוכות ושטוחות יחסית.

small11

הקליפות נוסרו לחתיכות זהות באורכן

small7

ברנשים וחתיכות

ואז הוקצעו ונחתכו לצורות מלבניות

small9

היה צריך להכין 17 חתיכות לכל מטר רבוע. סך הכל בערך 1000 חתיכות עם חיוך בקצה :)

small8

בשלב הבא, היה צריך לנקות בצורה יסודית את רצפת הבטון של הסטודיו כדי להכינה להדבקת הפרקט

parket2

ואז להדביק את חתיכות העץ זו ליד זו

parket1

וליד זו וליד זו

c

ובדרך להכביד עליהן שלא יזוזו, עם אריחי קרמיקה ארוזים בקרטונים (אחלה משקולת!)

סיימנו עם גימור ישר שתוחם את הדוגמה הזיגזגית הקלאסית (והמאממת שאין דברים כאלה!!!)

IMG_8415

כרגיל במחוזותינו, כל זה קרה בלחץ זמן היסטרי.

צוות העובדים הרימו ענני אבק בליטוש באמצע הלילה, 36 שעות לפני השיעור הראשון (אומייגאאאאאאאאאאאאד)

IMG_8427

אחרי שעשינו אבק שהספיק לכל השכונה, היה צריך לשאוב אותו.

ולשאוב עוד.

ועוד.

IMG_8433

IMG_8430

ולסיום: צביעה בלכה והתמסטלות מהריח.

את הצביעה העובדים ביצעו בתחתונים בלבד כי כל הבגדים שלהם היו מלאים אבק.

התמונה שמורה במערכת ;)

 

ו….. טא דא!!!!!!!

יש רצפה!

small floor

ויש סטודיו! אמיתי עם רצפה!!!

small studio1

ואם כבר נכנסתם לסטודיו, בואו לסיור…

small studio2

small studio3

studiosmall a

 

b

a studiosmall b

 

small studio4

 

******************

הזדמנות טובה מאוד להגיד תודה כפול מיליון לצמד המגשימים – אסף ואורי
לטלי – על זה שאת טלי
ולכל הנשמות הנדירות שעזרו לנו בכישרון, בחיוך ורוחב לב.

******************

יוג סטודיו המקסים בטבעון פתוח לקהל הרחב, מוזמנים לבוא לשיעור יוגה אוירית.

זה הדבר הכי כיפי בעולם.

אני והאגו שלי הולכים לאימון

בחודשים האחרונים הוספתי פעילות קבועה לשגרה השבועית שלי: שיעור אקרובטיקה אווירית!

בשונה מיוגה אווירית שאני עושה בבית (ואוטוטו גם אלמֶד את זה! יאיי!), את האקרובטיקה האווירית אני מתרגלת בקרקס אמיתי, עם תקרה גבוהה ביותר, עם ציוד כמו בד הטיסו, חבל וטרפז.

אקרובטיקה דורשת גובה ומזרנים עבים מאוד, והיא הנתיב להכשרה של אנשי קרקס. אני אמנם לא מתכוונת להפוך ללוליינית, אלא רק באה להתפנן בשיעור מאתגר שנושק ליוגה אווירית ומחזק את מערכת היחסים שלי עם גברת גרביטציה.

קרקס כפר יהושע הוא מקום מתוק עם אווירת "באנו לעבוד" נעימה. יש לי אליו חיבה מיוחדת; בתיכון הייתי תלמידה נלהבת במגמת תיאטרון, למדתי אצל אותם מורים שהיו בין הראשונים להביא אומנויות קרקס לארץ, וייסדו בין השאר את הגרעין של הקרקס הזה. היום מי שעוסקים בזה בצורה הכי מקצועית שיש, הם בין השאר יוצאי המגמה הזו. אז יש לי פינה חמה בלב למקום שהתחיל את צעדיו הראשונים לנגד עינינו, ילדי מגמת תיאטרון.

החוויה של להיות תלויה על חבל בגובה כמה מטרים היא, איך אגיד את זה, לא ממש יוגית בשבילי.

אני יותר משקיעה תשומת לב ב"לא למות. לא למות. לא למות." מאשר בנשימה או התמסרות או משהו נעלה כזה. (ואולי התפילה לא למות היא סוג מיוחד של חיבור להווה? הממממ….). ובכל זאת, אני נורא נהנית. וגם נורא סובלת, לרגעים.

החלק המהנה הוא שבטיפוס על החבל או בד הטיסו יש סיפוק מיידי. זה מאוד ברור אם הצלחת או לא, ובתור חובבת סיפוקים מיידיים, אני נהנית מכל הצלחה, אפילו זעירה. זה לא פשוט בכלל, להתנתק מהרצפה לקח לי כמה שיעורים, בהתחלה נשארתי עומדת על המזרן למרות כל הפרצופים המתאמצים שעשיתי.

אנחנו קבוצה של (בעיקר) נשים בגילאים שונים. יש שם כמה אלופות סביב גיל חמישים שעושות דברים מוטרפים. כך שיש למה לקוות.

unnamed

מה שאי אפשר שלא לשים לב אליו הוא הניגוד המוחלט בין איך שזה נראה לאיך שזה מרגיש: מי שמנוסה, זזה בתנועה חלקה וזורמת ויפהפייה. מי שעוד מתאמצת להתנתק מהקרקע ולשרוד באוויר, כמוני, מבינה שמדובר בדרך מפרכת מלאה כאב פיזי, שפשופים שורפים ולחצים לא הגיוניים על חלקי גוף שנושאים בכל המשקל.

שיעורי האקרובטיקה שמתרחשים על במה והם באוריינטציה תנועתית מאוד "יפה" מדגישים לי שדווקא בתירגול היוגה אני הולכת ומתרחקת מהמקום של ניראות, של אסתטיקה חיצונית וצורות גרפיות "נכונות". אני משקיעה את עצמי הרבה יותר בניואנסים תחושתיים ולא מעניין אותי כמו בעבר איך האסאנה נראית מבחוץ. אני מוצאת שזה עושה לי טוב בכל רמה אפשרית.

אבל בכל זאת אני מתמלאת אושר בימי שישי בבוקר כשאני בדרכי לשלוש שעות (!) של אימון.

unnamed (1)

כי קודם כל, זה מזניק את היכולות הפיזיות בעקומה חדה למעלה. וזה כיף כמו למצוא קיצור דרך ביער. האימון אמנם קורע, נכון, זה לא שאין מאמץ. אבל אחרי כל שיעור בודד כזה אני חווה שיפור ניכר בתנוחות נשיאת משקל כמו עמידת ידיים, ותנוחות שדורשות שרירי בטן כמו סירה. גם ירידה לצ'אטורנגה (שדומה לשכיבת שמיכה) נהייתה הרבה יותר קלה.

סיבה שנייה, כי זה נותן לי כאפה לאגו. להיות מתחילה, ואפילו די גרועה במשהו?! איףףףףףףף כמה שזה מעצבן אותי! וזה נהדר! נהדר להתחיל מאפס, לתת למוח להתבלבל, לתת לגוף להתמצא בשפה חדשה לגמרי ובחוקיות שהוא לא מכיר. לתת לאגו להתבאס על כישלונות בדרך ועל המאמץ הניכר לעין כל. הרי מבחינת האגו שלי, עדיף היה שהעולם יעצור לפאוזה מאוד ארוכה עד שאהיה ממש אחלה בזה ("זה" יכול להיות כל דבר), ואחר כך כבר סבבה לעשות את "זה" בציבור.

אז אני והאגו שלי הולכים לאימון אינטנסיבי, ושנינו חוזרים עייפים אך מרוצים.

זה מוכר לכם? אני בטוחה שאני בחברה טובה.

הנה, אפילו ליאת מנדל היוגית והכותבת המוכשרת דיברה על הדבר הזה בדיוק.

 

התמונות משקפות את מה שקורה בשיעורים (עם המורות הנהדרות עינב גיל ואיריס תיכון). מי שמשקיעה בזה אימונים של שנים יכולה להגיע רחוק.

*********
תודה שאתם קוראים, זה בכלל לא מובן מאליו בשבילי.

ואם מצאתם את הפוסט מעניין, אשמח ממש שתשתפו אותו, או תשאירו שתיים שלוש מילים כאן למטה.

או גם וגם! :)

 

 

אני מורה ליוגה אווירית! (2)

(החלק הראשון – פה)

 *****

אז איפה היינו? בלובליאנה המתוקה, בירתה של סלובניה, במרכז יוגה שאירח את קורס המורים לאוּנאטה= יוגה אווירית.

4

פגשתי שם מורות ליוגה מקנדה, ארצות הברית, קרואטיה, סלובניה ופורטוגל. כל אחת עם הרקע והניסיון שלה. עצם המפגש עם מורות ממקומות אחרים בעולם היה מרענן כמו משב רוח צונן באמצע אוגוסט. פרספקטיבה זה דבר מבורך.

ק

וכמובן- מייסדת שיטת אוּנאטה ליוגה אווירית, מישל דורטיניאק, ניויורקרית עם אינספור סיפורים מצחיקים על תלמידים בעיר הכי גדולה.

michelle

היה תענוג ללמוד ממנה. היא רצינית (ונורא מצחיקה), מעמיקה ומנוסה. היא מלמדת בכל העולם ויש בה פתיחות גדולה לגופי ידע שונים. הקורס הספציפי הזה נועד רק למורים ליוגה. הוא נועד ללמד כל מורה, בכל שיטה, איך לשלב באופן אפקטיבי כלי עבודה נוסף – עבודה עם כוח הכובד.

כי המוקד הוא לא הבד שהגיע מעולם הקרקס, וגם לא הצורות הפוטוגניות שאפשר לעשות עם הגוף. המוקד הוא כוח הכבידה שמשפיע עלינו בכל רגע ורגע. ובשימוש נכון בו, אפשר לפתוח, למתוח, להאריך, לחזק, לשחרר ולבנות מחדש את ארגון הגוף.

השיטה שלה מתייחסת לשלושה מוקדי מתח כרוני שמוחזקים בגוף של האדם המערבי הממוצע.ת. אני לא אפיל אתכם מהכסא כשאגיד שמצבורי המתח האלה הם צוואר+שכמות, סרעפת, ומפרקי אגן. אין מצב שלא חוויתם מתח באחד מאלה לפחות.

השימוש בערסל לוקח את חוקי הפיזיקה הבסיסיים של כדור הארץ ומשתמש בהם לטובת פירוק מתח כרוני. נשמע מורכב? זה פשוט לאללה.

אנחנו תולים את עצמנו, והגב מתארך.

ההתמסרות הזו של הגוף להיותו נשען ותלוי מפרקת את המתח הכרוני ומייצרת מצב נייטרלי ומאוזן יותר בעמוד השדרה.

למשל, אני מניחה את הבד כך שהוא עוטף את השכמות מאחור, נשענת עליו ונתלית. הטורסו נמשך מטה בקו ישר, הצלעות נפרדות זו מזו והעור נמתח. הקשתות של עמוד השדרה מוצאות את הקימור הטבעי שלהן. לנשימה יש פתאום המון חללים חדשים למלא. הסרעפת מוארת כמו בזרקור של תשומת לב, מתרחבת לכל כיוון. כשאני חוזרת לעמוד יציבה על הקרקע עמוד השדרה אוורירי ופועם.

תלייה ממפרקי הירכיים, מהזרועות, מהרגליים, היפוכים תלויים- כל המגוון הזה יוצר התארכויות שונות שמצטברות בין התאים. התחושה בסוף תירגול היא של חיוניות מפעפעת, כוח חיים שקט ויציב, כל איבר בגוף מחובר היטב לאחרים אבל יש ביניהם גם מרווחים שלתוכם אפשר לנשום.

IMG_9252

אחרי כמה ימים של תירגול אינטנסיבי התחושה כבר היתה מאוד ברורה בגוף. ואז התחלנו לפרק ולארגן רצפים של תנועה, ולהבין איך לבנות שיעור. המעברים בין אסאנה אחת לשניה חלקים וזורמים- זה משהו שתמיד אהבתי ואני רוצה עוד ועוד ממנו בתירגול שלי. למדנו ללמד. למדנו לאבטח. התירגול באוויר, גם אם זה רק חצי מטר מעל לקרקע, דורש ריכוז וערנות כדי לא להיפצע חלילה.

IMG_9214

בסופו של הקורס לימדתי קבוצה של מתרגלים מקומיים, חלקם לא חוו אף פעם שיעור יוגה אווירית. זו היתה חוויה מאתגרת למדי, להוציא החוצה אינפורמציה כל כך טרייה ולא מעובדת, ולא בשפת האם שלי. אבל אף אחד לא נפל, וכולם יצאו עם חיוך :) עברנו גם מבחן כתוב ארוך ומקיף ומבחן מעשי אחת על אחת עם מישל. נזכרתי למה אני כל כך שונאת מבחנים. מזל שעברתי.

*****

בחודשים הקרובים אעדכן פה על סיום תהליך הבנייה של הסטודיו המתהווה שלי, בו אני הו-כה-מתכוונת ללמד את זה!

יס יס יס!!!

מוזמנים להירשם לקבלת עידכונים למייל כדי לא לפספס את חזרתי לפעילות.

*****

תודה לכם שקראתם. זה לא מובן מאליו וזה משמח אותי מאוד.

תודה נוספת- להלל ששרד ארבעה מטוסים מקרטעים, שתי סופות ברקים באוויר, ועשרה ימים נטולי שגרה. עשה את זה כמו אלוף, בחיוך תמידי.

תודה אחרונה- לאיה השמרטפית הזורמת והאחראית בתבל. אין דברים כמוך!

3

עפה על זה

יוגה על ערסל, בינדו או אנטי-גראביטי יוגה, יש לזה כל מיני שמות.

איך שלא נקרא לזה, האפקט מסתכם בשתי מילים: איזה טריפ!!!

מדובר באביזר פשוט למדי – חתיכת בד שתלויה מהתקרה, לפעמים מתלוות אליה ידיות אחיזה בגבהים שונים. בעזרת הבד אפשר לבצע כל מיני אסאנות ווריאציות שלהן. זה תרגול דינמי שיכול להיות מאוד מאתגר ומאידך גם לאפשר מנוחה עמוקה (נרדמתם פעם מכורבלים בתוך ערסל מתנדנד? כזה).

האיכויות שאפשר להגיע אליהן מגוונות:

קודם כל הדבר הזה מזמין תנועה, סיבובים, פיתולים ועבודה עם מומנטום. המפרקים אוהבים את זה, השרירים מגויסים לתמיכה בצורה טבעית וכל הגוף משתתף.

הערסל מאפשר תליה בכל מיני אופנים, מהידיים או מהאגן, ובכל בחירה כזו יש אזורים שמתחזקים ואחרים שמשתחררים באופן עמוק. בהיפוכים אפשר לחוש את רמ"ח האיברים משנים את היחסים ביניהם, מה שהיה למטה עכשיו נמצא למעלה, וליהפך. לאיברים הפנימיים זה ממש טיפול עשרת אלפים, אפשר להרגיש אפקט עוצמתי של ארגון מחדש, תחושה שכבר כתבתי עליה בעבר. מי שמתקשה לעמוד על הראש יכול.ה להתנסות בזה בלי העומס על הצוואר, זו תחנה מצוינת לחקור בדרך לאסאנה הסופית.

יש עוד איכויות שממש מתבקש להגיע אליהן בתרגול מהסוג הזה, למשל נידנוד – בישיבה רגילה כמו על נדנדה ובכל מיני וריאציות יותר מורכבות. תנועת הנידנוד מרגיעה את מערכת העצבים, ומנטלית מיד נרגיש צעירים יותר ואף חמודים יותר. באחריות.

תחושת מרכז הגוף וארגון המשקל מתחדדים. שרירי הליבה נקראים לפעולה; אין להם ברירה, וזה דבר חיובי, בעיקר לעצלניות כמוני. אני צריכה שמשהו יאלץ אותי להפעיל את שרירי הבטן כי לבד – נראה לכם שאנדב אותם? חלילה. ופה למזלי זה בדיוק מה שקורה.

bindu3

הטריפ הכי חזק מגיע מתנועה צנטריפוגלית, מסיבובים מהירים. בימים שבהם אני מרגישה אמיצה אני נותנת לעצמי להסתחרר על הערסל ומחפשת נקודת אמצע בתוך הסחרחורת. הדם נזרק לפינות הכי רחוקות בגוף, מלא מלא ג'אנק מתעופף מהמוח. הרוח מצננת את העור ואת ההכרה. ניקוי ראש מהמם.

כל הדבר הזה נשמע קצת אקסטרימי, אבל מה שהכי יפה בתירגול הזה זו החזרה לאדמה. כי אחרי שחלק מהגוף או כולו מתנתק מהקרקע, הדריכה הפשוטה על האדמה מתמלאת במשמעות חדשה. יש פתאום איזו רעננות, תחושה טריה במגע היציב, הקבוע. ההתרחקות מהקרקע דווקא מחזקת את מערכת היחסים שלנו איתה, וזה בעל ערך גדול. ביוגה, ובכלל.

 

ואת כל זה אני מספרת לכם למה?

או!

החדשות המרעישות בפוסט הזה הן שבאוגוסט הקרוב אני עומדת לעבור הכשרה מסודרת למורים ליוגה, בשימוש בערסל.

האם אני מתרגשת? ובכן, כן. מאוד. מדובר במקרה קלאסי של ווווווּהוווווווווווווּוּ!ּ!!!!!

מבחינה לוגיסטית זה  מבצע משוגע למדי, כי אלו שבועיים אחרונים של אוגוסט, כי שלושה ילדים בבית, כי אחד מהם יונק (והוא יטוס איתי). מזלנו הגדול שיש לנו משפחה של יוצאי נבחרות אמיצים שהתנודבו לשעשע ולבלות עם ילדינו בזמן שאבא בונה בית וסטודיו ואמא נוסעת ללמוד לעוף.

הקורס יתקיים בסלובניה, השיטה נקראת אונאטה. שמשמעותה בסנסקריט – התרוממות. גם התרוממות פיזית מעל לקרקע, וגם התרוממות רוח.

זו שיטה שפותחה על ידי אמריקאית שמכשירה מורים ומורות ברחבי העולם, בסיס הידע שלה הוא איינגאר יוגה ואקרובטיקה אווירית. אחד הדברים שהכי קסמו לי דווקא בקורס שלהם היא העובדה שלא מדובר סתם בגימיק מגניב אלא באינטגרציה מעמיקה ורצינית בין תורה עתיקה לבין אביזר וטכניקה חדשים.

טוב פְּסדר זה גם מגניב, אני מודה.

זה בעיקר מרגיש לי כמו שלב אורגני וטבעי בהתפתחות המקצועית שלי, ואני מתרגשת כמו ילדה שעולה לכיתה א'.

מבטיחה לעדכן משם.

 

עד אז הנה לינק לאתר הרשמי של אונאטה

יש שם גם כמה סרטונים ברורים וטובים.

תהנו!

—————————————————————–

נב.1/ צילומים לקובץ GIF- מריאנה זובידאת (בת 7.5, תודה ילדה!)
נב.2/ התמכרתי להכנת גיפים, זה יותר קל מלהכין חביתה. רוצים גם? קלי קלות.