כרטיס טיסה מניו- יורק לישראל

את מישל דורטיניאק פגשתי לראשונה באופן וירטואלי, כשחרשתי וקראתי כל מילה באתר היפה שלה.

DSC_6262

מישל, מורה ליוגה מארה"ב, כותבת כמו שהיא מלמדת: בוחרת דימויים בקפידה, בהירה, מעמיקה, ולא פחות חשוב- נגישה.

על סמך הכתיבה שלה, בעצם, בחרתי לקחת צ'אנס ולנסוע ללמוד ממנה את שיטת אונאטה (יוגה אוירית) בקיץ 2016.

מאז חלפו קצת מים בקישון, הפכתי לחלק מקהילת מורים בינלאומית, קהילה אונאטה המקצועית לעילא.

אני אשתף אתכם בהתרגשות שבאוקטובר הקרוב אגשים את החלום שלי:  (תופים ברקע…)

להביא את מישל ללמד בארץ כדי שגם מורות ישראליות ליוגה יוכלו ללמוד את השיטה הזו בלי לטוס לשום מקום (!).

יש עוד הרבה עבודת הפקה, אבל בעזרתה האדיבה של מיס יוניברס, זה יקרה! ויהיה מעולה!

אם את מורה ליוגה וזה מצית אצלך זיק של התרגשות, כזה כמו שאני הרגשתי כשהאפשרות נפתחה בפניי – דברי איתי. עד בואה לארץ בסתיו אני מתכוונת לקיים שיעורי מורות נוספים, שיכללו גם שיחה על ההכשרה, כדי לסייע למורות להבין אם זה מתאים להן.

יש גם דף חדש פה בבלוג: "הכשרת מורים", את מוזמנת לקרוא שם את כל הפרטים- תאריכים עלויות וכו'.

בינתיים, עד שהיא תעלה על מטוס, בחרתי לראיין את מישל, ולשמוע ממנה קצת יותר בפירוט על שיטת אונאטה, בעבר ובהווה.

מקווה שתהנו!

DSC_1863

ספרי לנו איך הכל התחיל: 

איך עלה בדעתך לחבר בין תרגול אקרובטיקה אוירית לאסאנות קלאסיות?

התחלתי להתאמן באקרובטיקה אווירית, בשביל הכיף. כבר הייתי מורה כ 4 שנים ומתרגלת יוגה לאורך 11 שנים. החל משיעור האקרובטיקה האווירית הראשון שלי, יכולתי לחוש עד כמה העבודה משתמשת בשרירי הליבה העמוקים. שמתי לב גם לקלות היחסית שבה אפשר להגיע לכפיפות עמוקות אחורה. אחרי כמה שיעורים, יכולתי להבחין ששרירי הייצוב בחגורת הכתפיים מאוד התחזקו, וזה איפשר לי לעבוד על פתיחות כתפיים אינטנסיביות יותר מבעבר, בלי להזיק לעצמי.

מתוך החוויות האלה, יכולתי להעריך את השילוב של יוגה ואקרובטיקה אווירית ואת מה שהוא נתן לי.

קצת אחר כך, התחלתי לשמוע על מורים שמשלבים יוגה ואקרובטיקה אווירית בשיעורים, אבל בזמנו לא היה שום שיעור כזה בניו יורק, מקום מגוריי.

מהניסיון שלי בשיטת איינגאר הכרתי את האפשרות להיתלות עם חבל מהקיר, כך שידעתי שהרעיון של תלייה הוא קונספט מבוסס בקהילת היוגה, רעיון שנוסה, נבחן ונחקר לעומק.

6f0004785ea1175859fc1ba00995a22e--yoga-rope-do-yoga

איינגאר בתלייה מהקיר

 

החלטתי ליצור אינטגרציה של יוגה ואקרובטיקה אוירית עבור תלמידיי, כדי לחלוק את התועלות שחוויתי על בשרי מהתירגול המשולב.

איך נראה תהליך הפיתוח של השיטה?

תירגלתי בעצמי כשאני חושבת ובוחנת אילו תנועות ותנוחות ארצה ללמד. חיפשתי את אותה חוויה גופנית שאהבתי – של כפיפות עמוקות אחורה, חיזוק שרירי ליבה עמוקים, וייצוב חגורת כתפיים.

DSC_1773 DSC_1786

 

DSC_1845   DSC_1795

אספתי כמה חברים שאני סומכת עליהם, גם הם מורים ליוגה, ויחד עשינו נסיונות.

IMG_1672-LG

אחרי שהם נתנו לי פידבק לגבי מה עבד עבורם, התחלתי להציע שיעורים לקהל הרחב.

בהתחלה תליתי רק ארבעה ערסלים. השיעורים התנהלו באולם התעמלות עם מזרונים עבים כמו של אימוני קרקס.

בזכות הבטיחות שהמזרונים סיפקו, ובזכות הקבוצות הקטנות, יכולתי ללמוד מה עובד עבור התלמיד הממוצע – מי שאינו גמיש, או חזק באופן מיוחד, ומי שאינו מודע לגופו כמו מורה ליוגה.

DSC_1769

למדתי את זה בעיקר מתוך התבוננות.

היינו חולקים ערסל- שניים עד שלושה מתאמנים על ערסל אחד, כך שמההתחלה השיעור היה שילוב של אסאנות קלאסיות על הרצפה ותנועה או תנוחה על הערסל, לסירוגין.

האילוץ לחלוק ערסלים היה, מנוקדת מבטי, בונוס "יוגי", ולימד את המשתתפים לא להיקשר יותר מדי למה ש"שלהם" (עיקרון ה "אי-היצמדות"). חשוב לי שאונאטה תישאר שיטה שמעצימה את המסורת היוגית, ולא מהווה לה תחליף.

בהמשך עברתי ללמד במיקום אחר, גדול יותר.

לא היה לי צורך יותר במזרונים העבים משום שהחומר שלימדתי השתנה עם הזמן, ולא דרש מקדמי בטיחות כאלה.

האימון שלי עד אותה נקודה הושפע עמוקות משיטת איינגאר, בה יש שימוש נרחב באביזרים לצורך שיפור האליינמנט.

בהתבסס על הרקע הזה, יצרתי עוד מנחים והתאמות עם הערסל, כדי לשפר את השהייה של תלמידים באסאנות על הרצפה.

שם, בעצם, שיטת אונאטה התעצבה לכדי מה שהיא היום:

בשיעורים שלנו יש רגעים של 100% תמיכת הקרקע בגוף, בשילוב עם רגעים של 100% תמיכת הערסל בגוף (כלומר, תלייה), ובשילוב עם רגעים של תמיכה גם מהערסל וגם מהקרקע.

השיטה ממשיכה להתפתח גם כיום, מתוך הבנה הולכת ומעמיקה שלי ושל מובילי הקורס שהוכשרו לכך, של השפעות התירגול לטווח הארוך (ברמה הפיזית והאנרגטית), וגם מתוך צרכים שעולים מהתלמידים עצמם.

 האם היו לך רגעים של ספק?

 כשהתחלתי לפתח את השיטה הרגשתי כמו מדען במעבדה: עשיתי ניסוי, בלי לדעת מה התוצאות או לצפות למשהו מסוים.

לכן, הספק היחידי שהיה לי לאורך התהליך היה לגבי ההשלכות לטווח הארוך.

וזה נושא שהעסיק ועדיין מעסיק אותי.

הייתי רוצה ששיעורי אונאטה יהוו סיוע לתלמידים להתקרב אל היוגה, ולא שהערסל יסיח את דעתם וירחיק אותם מדרך היוגה.

 אז מה יש בו, בערסל, שאת רואה בו כלי כל כך מתאים לתירגול יוגה?

האופן שבו הערסל מסייע לתלמידים למצוא ריווח ואורך בין החוליות, והאופן שבו הערסל (בשיטת אונאטה) יכול ללמד אותם למצוא את אותה תחושת אורך ורווחה, בסופו של דבר, גם ללא תמיכת אביזרים.

Aerial-Yoga-239

ספרי לנו קצת על מי נמשך ללמד אונאטה: מה מאפיין את המורים בשיטה הזו?

קורס המורים של שיטת אונאטה הוא אחד המקיפים שמוצעים כיום בתחום.

דרישות הקבלה לקורס הן גבוהות: חובה להיות בעלי תעודה של קורס מורים ליוגה של 200 שעות לימוד לפחות, אנחנו דורשים נוכחות של 100% משעות הלימוד בקורס, ואני די בטוחה שאנחנו הקורס היחידי בשוק שבוחן את הידע של המורים לפני שהם מקבלים את תעודת הסיום.

לכן, האנשים שנמשכים ללמד את השיטה חייבים לאהוב את שמונת האיברים של תירגול היוגה, וחייבים להסכים להתאמץ עבור ההשכלה של עצמם.

1

מתוך הקורס שהשתתפתי בו, בסלובניה ב 2016

 

את מלמדת בכל העולם.

איך את שומרת על תחושה של קהילה בין המורים?

בתום הקורס למורים יש גישה לקבוצת פייסבוק סגורה, בה אנחנו חולקים ידע וייעוץ.

אנחנו מעלים סרטונים עם הצעות לרצפים שונים ורעיונות שקשורים להוראת אסאנות אויריות, וכך הלמידה המשותפת נמשכת.

מורים מעלים שאלות לדיון ומקבלים את תשובותיהם של אחרים בקהילה, ביניהם יש רופאים, אחיות, כירופרקטים, יוגה תרפיסטים, ומקצוענים מתחום האקרובטיקה האוירית. כולם כמובן מורים מוסמכים ליוגה.

איך הערסל משתלב עם זרמי יוגה ותיקים?

היופי באונאטה הוא, שמוקד העבודה הוא לשחרר מתחים שמוחזקים אצל כמעט כולנו בגוף. יש מכנה משותף רחב בכל שיטות היוגה שמצריך שיחרור כזה. לכן אונאטה היא אפשרות רלוונטית, ולא עומדת בסתירה עם הרקע של המורה, אלא בנוסף.

אפשר להתייחס לאונאטה ככלי עבודה: ברגע שהבנת מה הכלי עושה, אפשר לבחור מתי ואיך להשתמש בו.

 יש משהו שתרצי להוסיף לטובת קוראי הבלוג?

אני ובן זוגי לא מנהלים אורח חיים דתי, אבל הוא יהודי ורוב המשפחה שלו ביקרה או חיה בישראל לתקופות קצרות.

זה יהיה נחמד לבקר שם לראשונה ולהכיר את הפן הזה של המורשת שלו.

*

 

 אזזזז….. תודה מישל על הראיון הזה, ולהתראות בסתיו!

******

רוצה להצטרף לקורס מורים של מישל?
באוקטובר 2018 היא  תכשיר קבוצת מורים ישראלית, חלוצים וחלוצות בתחום החדש והמרענן הזה.
הנה הפרטים

 

 

שקט, מצלמים

כשהזמנתי את שחר ויצמן לצלם אותנו בסטודיו, ההנחיה שלי אליה התנקזה לשלוש מילים:

"תני לי צלעות".

12

24 11 10

מצלמים שקט

רציתי שהיא תלכוד במבטה הייחודי את הקו הדקיק שמפריד ומחבר בין הגשמי לרוחני.

את החוויה שבה השלד מתרחב עם השאיפה אל העור, ומשהו במרחב המנטלי נפקח גם הוא.

5

ביקשתי משחר שתתאר בדרכה הצילומית, איך נראית חוויה שכמה שהיא חומרית ומוגבלת, היא גם מתרחשת דרך השער היחיד שיש לנו -הגוף- אל הלא-גשמי.

14

18

וכשמתרחש החיבור הזה,

הוא חסד.

כל פעם מחדש.

13

שחר חיפשה את כל הצלעות בחדר.

כמטאפורה כמובן.
היא היטיבה לצלם את האוירה הייחודית של תירגול: ריכוז, חקירה והנאה צרופה מתנועת הצלעות, ובכלל.

16 23

2 3

4

19

7 9

1

16

22

——————–

הרפתקאות מצולמות

כבר כמה שנים שהצלמת חדת העין הזו, שחר ויצמן, מלווה אותי ואת תלמידיי בהרפתקאות שונות.

כיף להיכנס לארכיון ולהיזכר במקומות ובאנשים שתירגלו איתי בכל תקופה.

חלקם מטבע הדברים נפרדו איפה שהוא בדרך וחלקם הולכים לצידי כבר שנים, ועברו איתי מאז שלימדתי בסלון בבית, לסטודיו שכור, לסטודיו משלי.

כל שלב כזה היה קפיצת גדילה בדרך.

שלא לדבר על שיטת התירגול… הא! כמה שינויים.

אז הנה כמה דוגמאות לפרוייקטים שעשינו ביחד, שכביכול נבעו מצורך פרקטי ואפילו שיווקי, אבל בעצם ענו על צורך הרבה יותר עמוק מזה.

כי יצירה של דימויים חזותיים ששובים את העין תמיד היתה בשבילי מקור שמחה עצום.

אז למה לא בעצם?!

עצים למרגלות העץ

בט"ו בשבט לפני כמה שנים הצטופפנו ב-וריקשאסאנה, AKA תנוחת העץ, למרגלותיו של אלון עתיק ויפהפה בין רמת ישי לכפר יהושע.

שחר לא הניחה לנו להוריד את הרגל עד שהכל היה מיושר, השפיצים של הידיים לאותה זווית והמרחקים בינינו שווים.

אימון וריקשאסאנה ארוך זה היה…

ומיכאל הקטן (דאז) תרם פוזיציה מושלמת בשורה הקדמית.

טו בשבט שמח

 

שנה טובה כפול שתיים

שתי ברכות שנה טובה, בשנים עוקבות.

הדימויים נבעו ממחשבות ספירליות ודי אישיות, על היותי אמא ליצורים ממש קטנים. על איך שמשימות החיים תמיד נמצאות בפריים, ואפילו תופסות את רובו.

לקיים תירגול משמעותי סביב הריונות ולידות, וואוו כמה שזה לא מובן מאליו.

אני חושבת שאת הסלוגן "פשוט לעשות" המצאתי בעיקר בשביל עצמי.

זה עזר לי להמשיך גם בתוך הפשרות והשינויים הגדולים של תחילת ההורות.

פשוט להמשיך… להמשיך.

1175118_10151710335483512_1353224978_n

שנה אחר כך: פשוט לעשות (כביסה).

1601029_10152484955218512_6181618975092744450_n

חנוכיית יוגה

ואחרון חביב- עמידת "נר", עם שמונה תלמידים פלוס שמש.

8

אפילו קליפ קטן עשינו מזה! היה ממש כיף.

——————————

תודה גדולה למשתתפים המשובחים בצילומי יוגה אוירית:
עופרי, נטע, מירב, מעין, ניב, ענבל, גלי, מיכל ומיכל. אתם אלופים!!!
—————————-

אהבתם לקרוא ולראות?

מוזמנים לשתף עם העולם :)

אני מעריכה את השיתוף שלכם מאוד.

תודה 3>

—————————-

21

ואחרון חביב:

רוצים לתת למישהו במתנה חוויה של יוגה אוירית?!

מהיום אפשר לקנות שובר אינטרנטי מעוצב לסדנת היכרות, ושובר נוסף מפנק אף יותר, לסדנה פלוס שיעור.

מתנה מעולה ליום האהבה או ליום הולדת.

המחיר סבבה (65 שקלים לראשון ו- 100 לשני)

צרו איתי קשר לקבלת פרטים talyaorbach@gmail.com

 

אני מורה ליוגה אווירית! (1)

בלילה לפני הטיסה התפללתי שזה יהיה שווה את זה, שכל הברדק המשפחתי-תפעולי שאני משאירה מאחוריי ישתלם, כל כך קיוויתי שלא אמצא את עצמי באיזה קורס מוזר, או שטחי, או לא מדויק לי. נכון, חרשתי את האתר של מישל דורטיניאק, מייסדת שיטת אונאטה* ליוגה אווירית. קראתי כל מילה בו. התלהבתי כל כך ממה שקראתי, כי מצאתי שם עומק ודיוק ואותנטיות. ועדיין כירסם בי חשש, כי מה אם היא לא מלמדת כמו שהיא כותבת?

*****

טיסת קונקשן שהתארכה בשעתיים נוספות על השלוש המתוכננות, סופת ברקים לקראת הנחיתה, הטיולון בטעות לא נשלח להמתנה אלא רק ליעד הסופי, ולא, גם לא קיבלתי מושב לתינוק. דירה שהגענו אליה רק לקראת חצות ושעון מעורר שבבוקר לא צלצל. בגלל כל התקלות המצטברות הללו, לשיעור הראשון הופעתי מותשת, בדקה התשעים ועם דופק עצבני, ותחושה שהכל התחיל ברגל שמאל.

התיישבנו להתכנסות קצרצרה, שמות, רקע אישי של כל אחת מהמורות שהגיעו לקורס, שיחה מינימלית וחיוכים של התחלה.

מתוחה ולא מרוכזת התמקמתי על מזרון יוגה מתחת לערסל, ושיעור האונאטה הראשון שלי החל.

אחרי שעה כבר ידעתי שהגעתי למקום הנכון, ושלא משנה בלגאן תפעולי, תקלות בשעון, סופות ברקים או עייפות. לא משנה בכלל. זה היה לגמרי שווה את זה.

השיעור ההוא היה זורם, מאתגר ורך גם יחד, שוטף את הגוף בתנועה הגיונית ונוחה. המורה, מישל, מדברת מעט, כל מילה מדודה ולכל משפט יש סיבה וגם אפקט. הדימויים שלה מובחנים, והם מפעילים משהו בתוכי. כמו מפתחות לדלתות. בסוף השיעור אנחנו מטפסות לערסלים ונשכבות בהם לשאוואסאנה- המנוחה. הנידנוד זעיר אבל לא נפסק לחלוטין, יש תנודה קלילה, עדינה עדינה של הערסל בחלל החדר. הבד אדום ועוטף, מקבל את התצורה המדויקת שלי כפי שאני כרגע, קורא למשקל לחלחל למטה. עם כל שאיפה הבד נמתח טיפה, נותן למיכל הפנימי להתרחב. עם כל נשיפה הבד מהדק אחיזה ושומר על המסגרת. אנחנו מתבקשות לשים לב לזה – מסגרת גמישה, ששומרת עלינו אבל מאפשרת התרחבות. לא אנסה לחזור על המילים המדויקות, הן היו פשוטות וחודרות. לפעמים דימוי טוב הוא כל מה שצריך בסוף שיעור יוגה, ואז את מטפסת על מדרגה בתוכך ונהיית טיפונת יותר גבוהה.

*****

אחרי שנרגעתי והבנתי שהגעתי למקום הנכון, הייתי כבר לגמרי פנויה להישאב בטוטאליות האופיינית לי לתוך חומר הלימוד. במצבים כאלה אני משתדלת לא למצמץ, כדי לא להפסיד כלום. חנוניוּת על זה פה! ואני מתה על זה!

קיבלנו ספר לימוד עם תמונות והסברים של כ 100 אסאנות. כן כן, תנוחות יוגה קלאסיות בתרגום לערסל יוגה. לא מדובר בטריקים ושטיקים, אלא בעבודה שמתכתבת ישירות עם תנוחות היוגה מסורתיות. הערסל מדגיש אלמנטים מסוימים בכל אסאנה ומאפשר עבודה מכיוון שונה. המטרה נשארה אותה מטרה יוגית נכספת: להשקיט את תנודות התודעה, לחבר בין פעולה לתשומת לב, בין גוף לנשימה לנשמה.

2

עברנו על כל החומר הזה בשלושה ימים אינטנסיביים בטירוף, שמונה שעות ביום של עבודת שריר, שלד, מוח, ומערכת עיכול רעבה מאוד (האוכל שם טעים לאללה). בשלב ההוא האמנתי שמה שאצליח לזכור יהיה בערך 20% אחוז מחומר הלימוד. והייתי מוכנה להסתפק בזה. אבל בימים הבאים גיליתי שהקורס בנוי כל כך חכם ומעמיק וספיראלי שנשאר לי הרבה יותר בסוף.

1

קורס המורים בשיטת אונאטה הוא למיטב ידיעתי ההכשרה הכי רצינית (והכי יוגית) בשוק הצומח של יוגה אווירית. השיטה משתמשת בפשטות ובתחכום בכוח הכובד, כדי לייצר סתירה לפעולתו התמידית על הגוף.

כלומר:

כוח הכובד פועל עלינו כל רגע בחיים. בדרך כלל הוא דוחס, מקצר, ומנמיך אותנו. כשאנחנו תלויות על הבד, מוסרות את משקל הגוף ומרפות- אותו כוח מושך אותנו באופן הפוך- מאריך מרווח ומאוורר.

זה הגרעין.

צריך להרגיש את זה בגוף כדי להבין כמה זה פשוט וכמה זה עובד. גם אם זה נשמע לכם סופר הגיוני בקריאה תצטרכו להאמין לי שיש רבדים של חוויה גופנית שבהם זה הגיוני אפילו יותר.

מעניין שהבסיס היסודי ביותר באונאטה הוא שחרור. כל שיעור שמענו ממישל גזיליון פעמים את ההוראה, ההצעה, הפועל שהוא גם שם עצם: ריליס ריליס ריליס.  מעניין שלשחרר- טו ריליס- זו *ה* התמודדות שלי בשנים האחרונות. אז לא סתם. לא סתם טסתי כל הדרך לסלובניה כדי ללמוד שיטה שמושתתת על שיחרור.

בחיי, הכל נופל למקום.

 

 

*****

בקרוב – פוסט ההמשך! ובו  עוד מידע, חוויות ותמונות מהקורס. 

*****

*ואגב: אונאטה בסנסקריט משמעותה התרוממות, גם במובן הפיזי וגם התרוממות רוח.