מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתירגול עם ערסל (חלק שלישי ואחרון)

אתה פריק של יוגה?
את סקרנית לגבי יוגה אוירית?
טוב שבאתם :)
אז בפוסטים הקודמים (זה וזה) הדגמתי איך הערסל משפר את היכולת שלנו להיערך במרחב – למצוא אליינמנט – על ידי שיחרור מוקדי מתח בגוף.
ודיברנו גם על היפוכים תלויים, והאפקט הייחודי שלהם.
עברנו להתארכות ושימוש בקרקע/השתרשות, כשני עקרונות נוספים בעבודה עם הערסל.
נחתום את הסדרה הזו עם שני אלמנטים שתמיד ילוו את שיעורי אונאטה:

הרחבת מודעות לנשימה

איך הערסל מסייע למתרגלים להרגיש את הנשימה טוב יותר?

למשל באחיזה פשוטה של יד עליונה בערסל, בתנוחת טריקונאסאנה לימין.
בטריקונאסאנה קלאסית, יש לרבים קושי להרחיב ולפתוח את בית החזה.
התנועה תבוא ממקום אקטיבי של דחיפה כנגד שוק ימין.
בגרסה הספציפית הזו מתאפשרת התרחבות פאסיבית שמתרחשת בגלל היחסים בין מנח הגוף לגרביטציה:
יד שמאל, שאוחזת גבוה, נושאת חלק גדול ממשקל פלג הגוף העליון.
הגו תלוי באופן כזה שבית החזה נמשך עם כיוון כוח הכובד, וזה גורם להתרחבות בבית החזה שקשה להשיג באופן אחר.
טריקון
עוד דוגמה היא ההיפוך הקשתי הזה (ויפריטה דאנדאסאנה):
היפוך1
גם כאן אנחנו משתמשות בכוח הכובד "לטובתנו":
בזכות המנח על הערסל נוצרת הקשתה מעולה לגב האמצעי, פרישה מיטבית לצלעות ולעור שעוטף אותן, ואז, כמה נהדר: נשימה שחודרת לחללים מפתיעים. אנחנו מרוויחות פה במקביל גם הקשתה עמוקה וגם פסיביות מסוימת שמאפשרת עבודה נשימתית עדינה ומתמשכת.
וזה יכול כמובן להתפתח להקשתות יותר עמוקות, בתמיכה מצומצמת יותר.
כל ניואנס של שינוי בפרישת הבד תשנה מעט את מנח הגוף והנשימה תושפע מזה מיידית.
תלמידי היקר עופרי, מתרגל איינגאר כ 15 שנה, מעיד על עצמו שהיה סקפטי לפני שהגיע לשיעור. אבל הוא הגיע- ונשאר:
"המגע של הבד בגוף מספק חוויות חדשות. אני מרגיש שהוא עובד לי מאד עמוק אל תוך מערכת העצבים ומעיר אותה באופן שונה."
——————————
היפוך 2

השקטה מנטלית 

מורים מאסכולות שונות בכל העולם עוסקים בכל שיעור במטרה עליונה אחת, והיא השקטת תנודות התודעה.

כשזה קורה לנו אנחנו יודעות שזה קורה.
וגם כשלא, החיפוש המתמיד מזקק בתוכנו כוונה, וזה כשלעצמו מייצר חיים עשירים ונבונים יותר.
שוואסאנה2
אני חווה את השוואסאנה בתוך הערסל ממש כמו כפתור שנלחץ בתודעה, ומאפשר התכנסות חושים מיידית.
בבת אחת מערכת העצבים מורידה הילוך.
לשכב לשוואסאנה בסוף תירגול, בתוך הערסל, זו חוויה רגשית עוצמתית מאין כמוה.
הגוף ארוז,
עטוף,
נתמך,
וננגע כמעט מכל עבריו.
הוא לא בדיוק נע
ולא בדיוק סטטי,
הוא מעורסל בתנודה עדינה בחלל.
בתוך הבד, האריזה מקבלת את צורת הגוף המדויקת שלנו.
שוואסאנה1
ככל שנשחרר יותר משקל למטה,
ככל שנרגיש יותר "כבדות",
ככה נקבל יותר תמיכה.
מתי לאחרונה הכילו אתכם בדיוק,
אבל בדיוק בדיוק- כפי שאתם?
בדיוק הצורה שלכם,
בדיוק משקל הגוף הנוכחי,
בדיוק מי שאתם, כפי שאתם כרגע.
זה מה שהערסל עושה.
לפעמים אני מזכירה בתחילת השוואסאנה:
כבר הרגשנו פעם ככה, לפני שנים רבות.
כשהיינו בתוך הרחם.
הגוף רק צריך להיזכר.
הדימוי הזה ביחד עם התחושה הפיזית מעוררים רגש קדום, עמוק ומרפא.
לעיתים מלווה בהרבה כאב שמצליח להשתחרר בדמעות.
זה רגש מזוקק של היותנו בני ובנות אנוש.
 ישיבה בערסל
—————–
אסיים במילים של תלמידתי תמר:
"זו תחושת המנוחה האולטימטיבית שאי פעם חשתי. 
להיות אסופה בתוך מיכל שמכיל את כל איברי גופי ומאפשר לשקוע בכל כובד משקלי תוך מתן תמיכה אדירה לגוף. 
אני תמיד מרגישה שהגעתי למקום שנכון לי, כשעבודה פיזית משפיעה אצלי באופן עמוק גם על תהליכים נפשיים ורגשיים.
ועד היום בכל פעם שסיימתי שיעור, על אף העבודה הגופנית האינטנסיבית שביצעתי בו, אני יוצאת בתחושה שנחתי"
——————————
אני מלמדת יוגה אוירית בשיטת אונאטה (אמרתי כבר? ;)) שיטה שמתייחסת ביראת כבוד למסורת היוגה הקלאסית, והיא תמיד הקונטקסט בתוכה השיעור מתרחש.
יחד עם זאת, באונאטה יש חופש יצירתי וחיפוש סקרני ושמח אחרי תרגום של הקלאסיקה לשפת האויר.
בשיטת זו יש איזון ושילוב בין תנוחה אוירית לתנוחה קלאסית, על הקרקע.
לזו גם לזו יש יתרונות. לא אחת על חשבון השניה, אלא אחת מגדירה את השניה.
כל אחת ומתנותיה לגוף, לנשימה, ולתודעה.
אם התעורר בך חשק לבוא לשיעור – הנה הדף עם מערכת השעות
——————————
(ואגב, אם מעניין אתכן לקרוא על הכשרת מורים להוראת אונאטה- זה המקום. הקורס מיועד רק למורים שעברו קורס הוראת יוגה של 200 שעות ומעלה)
 
—————————–
את מורה ליוגה?
אשמח לשמוע מה לקחת מהפוסט הזה, האם הוא חידש לך משהו או עורר בך שאלה.
אני קוראת כל תגובה ותמיד שמחה לדיאלוג.
  —————————
 
תודה שביקרת והקדשת זמן לקריאה, זה בכלל לא מובן מאליו בשבילי 3>
  —————————צילום: מעין פרץ

מה כל כך טוב ביוגה אוירית? על יתרונות בתרגול עם ערסל (חלק שני)

הי!
כיף שבאת לפה, לקרוא ולדבר על יוגה אוירית (ואולי מתישהו גם לנסות?!).
נחתת בול לאמצע של סדרת פוסטים, אז כדאי לך להתעדכן רגע במה שקרה בפוסט שעבר:
דיברנו על התמיכה שהערסל מספק ליכולת שלנו למצוא אליינמנט (להיערך במרחב), וגם על העונג והתועלת שבהיפוכים תלויים.
ואיך זה מרגיש לתלמידים?
גם את זה אפשר לקרוא בפוסט הקודם.
היום, רציתי לספר לכם על שני עקרונות נוספים שמלווים את שיעורי אונאטה.
בשניהם האביזר הזה הוא מקפצה שמעצימה מאוד את היכולת של המתרגלים.
אם אתם מלמדים יוגה, זה עשוי לעניין אתכם:

התארכות

בשיטת אונאטה, מוטיב מרכזי שחוזר על עצמו בכל אסאנה הוא החיפוש אחר התארכות, בדיוק כמו ביוגה הקלאסית.
כלב מביט מטה אוירי

כלב מביט מטה בגרסתו האוירית. מימין- תחילתה של אודיאנה בנדהה, שמתרחשת מעצמה

בניגוד לתנוחה הקלאסית, בה אנחנו עומדים על הרצפה עם ארבע הכפות, כאן אין כמעט עומס על השכמות והכתפיים.
מפרקי הזרועות והידיים משוחררים לנוע כי הם נושאים משקל מינימלי.
כפות הידיים שדוחפות אל תוך הקרקע מייצרות תנועה מובהקת בחלל – הגוף ישוט מעט לאחור.
גם עצמות הישיבה יכולות להתגלגל מעלה בחופשיות כי הרגליים צפות באויר. וכך גם שרירי אחורי הרגליים מתארכים היטב.
עבור רוב התלמידים המתחילים זו הקלה גדולה ביחס לכלב-מביט-מטה הקלאסית.
הביצוע בערסל פותח אפשרויות חדשות להבנת דקויות בתנוחה, פרטים שאפשר אחר כך ליישם גם על הקרקע.
השהייה בתנוחה עשויה להימשך יותר מהרגיל, והנשימה מגיבה בהתאם. היא נרגעת, מתייצבת, ומעמיקה.
אודיאנה בנדהה*, שמגיעה עם הניסיון המצטבר, מתרחשת כאן ממש מאליה בזכות המשיכה של האגן על ידי הערסל, והאיכות הפסיבית שנשמרת במרכז הגוף.
(*אודיאנה בנדהה היא אותה שאיבה עדינה פנימה של הסרעפת, פעולה שיש לה השלכות על מערכת העצבים ועל מצב התודעה).
ושיהיה ברור, שאם יש אסאנה אחת שאני אוהבת בכל ליבי היא כלב-מביט-מטה, ולעולם לא אוותר על הגרסה הקלאסית שלה.
תירגול עם הערסל רק חידד לי כמה היא מופלאה ועשירה, ממש אינסופית בידע שהיא מגלמת בתוכה.
גרסאות של כלב 2

עם ערסל או בלעדיו: איי לאב יו אדהו מוקהה שוואנאסאנה!!!

 

לשחרר את הכבלים

"התרגול באמצעות הערסלים שינה, לעומק, את התודעה הגופנית שלי.

הוא איפשר לי לשחרר את הכבלים של המשקל והעומס על המפרקים, ונטע בי ביטחון להעז ולהגדיל את טווחי התנועה בידיעה שהערסל משמש לי כמגן, כמשענת, כתמיכה מאזנת ומייצבת. 

פתאום, אני עומדת על רגל אחת, אני עומדת על הידיים (אני!), אני מפסקת את הרגליים בפיסוק שאני לא זוכרת כמוהו מאז הילדות, אני מקשתת את הגב בקימורים שלא ידעתי שאפשריים! 

(תלמידתי ריקה ליכטמן)

קרקע

אחת המטרות שלנו כמורים היא לחבר תלמידים לתחושת התמיכה שמגיעה מהקרקע.
שוב ושוב נסב את תשומת הלב לחיבור עם האדמה, למגע בין הגוף למשטח עליו הוא מתייצב, ולתחושת השקיעה של המשקל מטה אל קרקעית הגוף ואף מעבר לה.
השתרשות היא תמיד נקודת המוצא לתנועה.
כמורה בשיעורי אונאטה אני זוכה בעוד עוגן בעל איכויות של קרקע.
נו, ניחשתם כבר? :) ברור שאני מדברת על הערסל.
זוהי "רצפה": רכה וניידת אמנם, ותלויה אנכית במרכז החלל.
היא מאפשרת נקודת אחיזה באיברים שונים.

היכן נמצאים הגבולות שלי

במילותיה של תלמידתי רותי אופנהיים, מתרגלת איינגאר בעברה:
"הערסל מאפשר לי להביא אוויר ותנועה לתרגול שלא הצלחתי להביא מקודם. במקביל, יש אפשרות לדייק. יחד עם התנועה, הערסל מביא גם תמיכה ומגבלה,
שמאפשרת להבחין היכן נמצאים גבולותי שלי."
________________________
איך זה יבוא לידי ביטוי?
בשיעור נשתמש במילים ובפעולות כמו נעיצה מטה, לחיצה;
לחיצה
דריכה, השתרשות;
קיבוע
קיבוע, הישענות או דחיפה.
דחיפה
המילים והפעולות עצמן מגבירות את תחושתיות המגע בינינו לבין כל מקור תמיכה, בין אם זה הערסל הנייד, או הרצפה היציבה.
ככה אנחנו משפרים את יכולת הגוף שלנו להישען, ומתוך ההישענות- להרפות.
כמאמר הסוטרה המפורסמת ביותר של פטנג'לי:  התנוחה – יציבה ונינוחה.
ההשלכות על העולם המנטלי שלנו פועלות בהתאם; יכולת האמון גדלה בהדרגה, אנחנו משתכללים בזיהוי מקורות תמיכה, ומכירים את עצמנו טוב יותר במצבים של הישענות והתמסרות.
כל האמור רלוונטי למערכות יחסים החוצה, עם אחרות ואחרים, ופנימה – עם חלקים בתוכנו.
לאנשים שרגילים להיות סלע איתן לכל סביבתם ואף פעם לא נעזרים, זו עבודה פנימית משמעותית שמפגישה עם חלקים באישיותם שפחות באים לידי ביטוי.
אז דיברנו על אליינמנט, היפוכים, התארכות והשתרשות.
מה מחכה לנו בפוסט הבא?
העמקה נוספת פנימה:
נבדוק איך הערסל עוזר לנו לעבוד עם הנשימה, ואיך הוא תורם ליצירת שקט מנטלי.
________________________
קטן
 ________________________
סקרנ.ית לחוות שיעור אונאטה?
מערכת השעות שלי כאן
 ________________________
מעוניינ.ת לשמוע עוד?
הפוסט הבא והאחרון בסדרה – ממש פה.
 ________________________
 צילום: מעין פרץ