יוגה על ערסל, בינדו או אנטי-גראביטי יוגה, יש לזה כל מיני שמות.
איך שלא נקרא לזה, האפקט מסתכם בשתי מילים: איזה טריפ!!!
מדובר באביזר פשוט למדי – חתיכת בד שתלויה מהתקרה, לפעמים מתלוות אליה ידיות אחיזה בגבהים שונים. בעזרת הבד אפשר לבצע כל מיני אסאנות ווריאציות שלהן. זה תרגול דינמי שיכול להיות מאוד מאתגר ומאידך גם לאפשר מנוחה עמוקה (נרדמתם פעם מכורבלים בתוך ערסל מתנדנד? כזה).
האיכויות שאפשר להגיע אליהן מגוונות:
קודם כל הדבר הזה מזמין תנועה, סיבובים, פיתולים ועבודה עם מומנטום. המפרקים אוהבים את זה, השרירים מגויסים לתמיכה בצורה טבעית וכל הגוף משתתף.
הערסל מאפשר תליה בכל מיני אופנים, מהידיים או מהאגן, ובכל בחירה כזו יש אזורים שמתחזקים ואחרים שמשתחררים באופן עמוק. בהיפוכים אפשר לחוש את רמ"ח האיברים משנים את היחסים ביניהם, מה שהיה למטה עכשיו נמצא למעלה, וליהפך. לאיברים הפנימיים זה ממש טיפול עשרת אלפים, אפשר להרגיש אפקט עוצמתי של ארגון מחדש, תחושה שכבר כתבתי עליה בעבר. מי שמתקשה לעמוד על הראש יכול.ה להתנסות בזה בלי העומס על הצוואר, זו תחנה מצוינת לחקור בדרך לאסאנה הסופית.
יש עוד איכויות שממש מתבקש להגיע אליהן בתרגול מהסוג הזה, למשל נידנוד – בישיבה רגילה כמו על נדנדה ובכל מיני וריאציות יותר מורכבות. תנועת הנידנוד מרגיעה את מערכת העצבים, ומנטלית מיד נרגיש צעירים יותר ואף חמודים יותר. באחריות.
תחושת מרכז הגוף וארגון המשקל מתחדדים. שרירי הליבה נקראים לפעולה; אין להם ברירה, וזה דבר חיובי, בעיקר לעצלניות כמוני. אני צריכה שמשהו יאלץ אותי להפעיל את שרירי הבטן כי לבד – נראה לכם שאנדב אותם? חלילה. ופה למזלי זה בדיוק מה שקורה.
הטריפ הכי חזק מגיע מתנועה צנטריפוגלית, מסיבובים מהירים. בימים שבהם אני מרגישה אמיצה אני נותנת לעצמי להסתחרר על הערסל ומחפשת נקודת אמצע בתוך הסחרחורת. הדם נזרק לפינות הכי רחוקות בגוף, מלא מלא ג'אנק מתעופף מהמוח. הרוח מצננת את העור ואת ההכרה. ניקוי ראש מהמם.
כל הדבר הזה נשמע קצת אקסטרימי, אבל מה שהכי יפה בתירגול הזה זו החזרה לאדמה. כי אחרי שחלק מהגוף או כולו מתנתק מהקרקע, הדריכה הפשוטה על האדמה מתמלאת במשמעות חדשה. יש פתאום איזו רעננות, תחושה טריה במגע היציב, הקבוע. ההתרחקות מהקרקע דווקא מחזקת את מערכת היחסים שלנו איתה, וזה בעל ערך גדול. ביוגה, ובכלל.
ואת כל זה אני מספרת לכם למה?
או!
החדשות המרעישות בפוסט הזה הן שבאוגוסט הקרוב אני עומדת לעבור הכשרה מסודרת למורים ליוגה, בשימוש בערסל.
האם אני מתרגשת? ובכן, כן. מאוד. מדובר במקרה קלאסי של ווווווּהוווווווווווווּוּ!ּ!!!!!
מבחינה לוגיסטית זה מבצע משוגע למדי, כי אלו שבועיים אחרונים של אוגוסט, כי שלושה ילדים בבית, כי אחד מהם יונק (והוא יטוס איתי). מזלנו הגדול שיש לנו משפחה של יוצאי נבחרות אמיצים שהתנודבו לשעשע ולבלות עם ילדינו בזמן שאבא בונה בית וסטודיו ואמא נוסעת ללמוד לעוף.
הקורס יתקיים בסלובניה, השיטה נקראת אונאטה. שמשמעותה בסנסקריט – התרוממות. גם התרוממות פיזית מעל לקרקע, וגם התרוממות רוח.
זו שיטה שפותחה על ידי אמריקאית שמכשירה מורים ומורות ברחבי העולם, בסיס הידע שלה הוא איינגאר יוגה ואקרובטיקה אווירית. אחד הדברים שהכי קסמו לי דווקא בקורס שלהם היא העובדה שלא מדובר סתם בגימיק מגניב אלא באינטגרציה מעמיקה ורצינית בין תורה עתיקה לבין אביזר וטכניקה חדשים.
טוב פְּסדר זה גם מגניב, אני מודה.
זה בעיקר מרגיש לי כמו שלב אורגני וטבעי בהתפתחות המקצועית שלי, ואני מתרגשת כמו ילדה שעולה לכיתה א'.
מבטיחה לעדכן משם.
עד אז הנה לינק לאתר הרשמי של אונאטה
יש שם גם כמה סרטונים ברורים וטובים.
תהנו!
—————————————————————–
נב.1/ צילומים לקובץ GIF- מריאנה זובידאת (בת 7.5, תודה ילדה!)
נב.2/ התמכרתי להכנת גיפים, זה יותר קל מלהכין חביתה. רוצים גם? קלי קלות.
