ילדותי השנייה

אחת הפריבילגיות של ההורוּת היא להתבונן בילדים שלנו זזים.

התנועה של ילדים מגיל אפס ועד בכלל היא מקור ענק למידע והשראה.

האופן שבו תינוק זעיר מרים את ראשו הגדול ביחס למימדי הגוף, התחכום של המעברים בשלבי הזחילה, האלגנטיות של הגלגול, ואז ההתיישבות עם עמוד שדרה זקוף וגמיש.

ילדים זזים בחן מופלא.

הם זזים כל הזמן, כי הם צריכים את זה.

IMG_5135

חופרים, בונים.

 

גם הגוף שלנו – המבוגרים – זקוק לתנועה, אבל החיים המודרניים מנוונים ושוחקים את הגישה שלנו לאותה זרימה טבעית.

בחופש שבועות האחרון נזכרתי להעתיק את הילדים שלי. זו טכניקה שאני משתמשת בה לעיתים, כשאני צריכה זריקת מרץ. זה עוזר לי לצאת מפוזיציית האמא המשועממת על הספסל, ולקפוץ לדמות האמא הילדותית והמשתתפת. אני מעדיפה את השנייה, בהרבה.

אבל זה לא תמיד קל. כל כך מפתה לקשקש בנייד ולשתות איזה אייס קפה… (וכשאני עושה את אלה אני משתדלת ליהנות מכל רגע ומכל שלוק).

אם בכל זאת אנחנו רוצות להרגיש קצת ילדוֹת, אפשר להתחיל בבחירת הבילויים המשותפים, במקומות שמגרים תנועה, זרימה ועשייה פיזית (רמז: זה לא יקרה בקניון).

מחבקי עצים גידלתי ורוממתי

שדה, עץ, גן משחקים, ים. כל מקום שמאפשר חפירה או בנייה או טיפוס או זחילה.

park2

פארק הכט

אבל לא מספיק להגיע למקום ולהתיישב בצל.

הו לא!

אמא, זוזי עם הילדים שלך. תסתכלי עליהם, תחקי את התנועה והכוונה שלהם. תיזכרי איזה כיף זה להתנדנד קצת, או ללכת בשיווי משקל על קורה.

 לצערי אני לא מתועדת, כי הילדים עוד לא מורשים להחזיק את המצלמה. תיאלצו להאמין לי שבחום הגדול גם אני הצטרפתי לטיפוסים :)

והנה גם ארבע המלצות למקומות שכיף לזוז בהם באזור עמק יזרעאל/חיפה:

חינם: עץ המכשפה במושב כפר יהושע

עץ פיקוס עצום שהשורשים שלו צומחים מהקרקע כלפי מעלה. יש שם אינסוף מסלולי טיפוס מהממים. סביר להניח שלא ראיתם משהו דומה. זה מוצל, זה מרגיש חצי סודי, וזה גם קרוב לגן שעשועים נחמד מאוד שיש בו אומגה (עשיתי! כיף!). גם הקרקס שבהמלצה השלישית- במרחק הליכה.

עץ המכשפה בכפר יהושע

 

חינם: פארק הכט בחיפה

גן שעשועים מגניב ומגוון. ממוקם מול הים, במרחק קטן עוברות הרכבות, ורכבות זה תמיד משמח. שפע של מתקני טיפוס שונים לכל הרמות. נדנדות בגדלים שונים, גם למבוגרים. מוצל חלקית.

ילד בן שלוש מצא הרבה עניין וילדה בת חמש לא רצתה לעזוב…

park 1

פארק הכט. גם הריח של הים בחינם

 

בתשלום: קרקס כפר יהושע

מרחק הליכה מעץ המכשפה. חוץ מחוגים של מיומנויות קרקס שונות לאורך כל השנה, מתקיימים גם אירועים מקסימים לכל המשפחה, בשבת האחרונה של כל חודש.

בתשלום: קיר שגיא- קיר טיפוס ספורטיבי ברמת ישי

יחס מעולה, מדריכים ומדריכות חייכנים שעוזרים בכיף לילדים. לא זול אבל ממש מגניב. הקופיף הפרטי (בן שלוש) הצליח לטפס כבר בביקור הראשון עם קצת עידוד מהצוות. בכל ביקור הוא מטפס גבוה יותר. בת החמש כבר מרגישה שם בבית.

שימו לב שבקיר טיפוס יש צורך לפחות בשניים: אחד מאבטח והשניה מטפסת. לכן אם את מגיעה רק עם ילדים, לא ממש תוכלי לחוות בעצמך טיפוס. עדיף להגיע עם עוד מבוגר וקצת אוכל או תעסוקה לילדים, שיהיו רגועים בזמן שההורים מטפסים.

יש לכן עוד המלצות למקומות כיפיים? שתפו בתגובות :)

 

מי הזיז את האדמה שלי?

עברתי שבוע סוער מבחינה מנטלית.

לרגעים איבדתי את תחושת האחיזה בקרקע.

זה בא לידי ביטוי בין השאר בשינה רעועה, חוסר תיאבון, מחשבות מתרוצצות, ותחושה כללית שהבטריות זולגות את האנרגיה שלהן החוצה.

mess1

לקחתי מצלמה, נחושה לראות בעולם משהו מרגיע. זה מה שיצא.

 

 

mess2

מצאתי רק בלגאן ועוד בלגאן

 

 

mess3

ולקינוח- קצת כאוס

 

כמו תמיד במצבים כאלה נשאלת השאלה "איך לעזאזל אני אעביר שיעור ככה?"

וכמו תמיד התשובה טמונה במרכז השאלה, וזה היופי המהפנט, המבריא של היוגה.

 

בדיוק איפה שאת נמצאת.

משם את תלַמדי את השיעור.

 

אז שיעורי השבוע היו בסימן אדמה.

ובאופן ספציפי יותר, הצמדנו את הראש לאדמה (=רצפה) בכמה שיותר מנחים וצורות.

נפגשנו עם הקרקע וחשנו את נקודות הלחץ המשתנות בין הרצפה לגולגולת (וזה ממש, ממש נעים).

ביקשתי מהתלמידים (ומעצמי, כמובן), לדמיין את המוח מתנקז דרך הלחיצה אל הרצפה ומשם לאדמה ומשם לבטן העולם, לנקודת המגנט שמושכת אליה את כל הדברים כולם.

ובהזדמנות זו אפשר להגיד לכוח המשיכה:

תודה שאתה תמיד שם.

זה עוזר.

IMG_4846

 

ההצטברות של עוד רגע ועוד רגע של תמיכה לראש, ומציאת אחיזה בקרקע תוך כדי תנועה, הביאו עמם כמה מתנות:

הרפיה של העורף

מנוחה לשרירי ההבעה

נשימה שקטה וחלקה יותר

לסת רכה

מוח נוזלי, כזה שמגיב יותר ויוזם פחות.

מינד מושקט.

 

עכשיו הכל בסדר. (מישהו אמר אחרת?)


IMG_4944

סלפי יוגה

השבוע העברתי סדנה שעבורה הייתי צריכה לצלם את עצמי עושה יוגה.

משתתפי הסדנה מגיעים אליה כדי לקבל כלים לתרגול עצמאי, לבד בבית. בסדנה אנחנו לומדים לעומק רצף תנוחות יוגה שאותו אפשר לתרגל במשך 20-25 דקות כל בוקר (או מתי שאפשר). המשתתפים מקבלים ציוד יוגה ובעצם את כל מה שצריך כדי שהחלום לתרגל בקביעות בבית – באמת יתגשם.

sadna babait #1

סדנה לביסוס תרגול עצמאי בבית

 

אחד הדברים שתמיד תסכלו אותי בתור מתרגלת מתחילה, היה לפענח את שמות התנוחות בסנסקריט. זה לקח לי המון זמן ומאמץ, והקושי הזה הצטרף לשורת המחסומים/תירוצים ברשימת "למה לא תרגלתי היום".

גם עיון בספר הקלאסי  אור על היוגה – לא עזר לי, כי יש שם צילומים שחור – לבן, קטנים ובאיכות בינונית. (טוב, הם צולמו בשנות ה 60 של המאה הקודמת…. )

IMG_4458

"התנך". אור על היוגה/ ב.ק.ס איינגאר

 

על סמך תסכולי העבר שלי, החלטתי שחשוב לי לתת למשתתפי הסדנה קובץ מסודר עם תמונות גדולות וצבעוניות שיזכירו להם מה זה למען השם טריקונאסאנה ומה בעצם ההבדל בינה לבין פריווריטה טריקונאסאנה.

אז החלטתי לצלם את עצמי מתרגלת את כל תנוחות היוגה של הסדנה.

הזמנתי חברה שתצלם (תודה ענתי!)

איפסנתי את הילדים אצל סבתא (תודה סבתא!)

פיניתי מיליון וחצי שטויות מהסלון ("תודה" ילדים)

פרשתי מזרון ותרגלתי מול הקליקים של המצלמה.

ואז…

ואז העליתי את התמונות למחשב.

וזה היה, איך לומר, לא פשוט.

כשהסתכלתי בתמונות ראיתי כל מיני אי דיוקים ומגבלות שבתיאוריה ידעתי עליהם, אבל לראות אותם ממש מול העיניים זו חוויה הרבה יותר מוחשית (ומעצבנת!).

אני מבינה שעבור האדם הממוצע מה שאני אומרת עלול להישמע כמו קטנוניות מוגזמת או כמו ניסיון לסחוט מחמאות.

זה לא.

עבורי זו התמודדות מקצועית, ארוכה ומפרכת ביני לבין השלד שלי.

כמו בכל תחום כך גם ביוגה, עם ההתקדמות אנחנו רק מבינות כמה דרך יש עוד לפנינו.

 

אז מה עיצבן אותי?

בגדול אפשר לסכם את הנושא ב"בית חזה סגור".

פתיחת בית החזה והרמה שלו היא הדבר המרכזי שאני עובדת עליו בשנים האחרונות. הדבר שכל המורים שלי מדברים איתי עליו וגם הסיבה המרכזית שבגללה נכשלתי במבחן האחרון שניגשתי אליו (כתבתי על זה פה ופה) .

PicMonkey Collage

אסאנות שעוזרות לפתוח ולהפעיל את הגב העליון ובית החזה. צילום: ענת לשם

מה יש להגיד על בית החזה?

זה אזור כל כך טעון.

צומת מרכזית שכוללת חלק גדול מאברי הנשימה שלנו, את הלב שלנו, אחד המקומות הכי פגיעים בגוף. אוגר בתוכו טווח התרחשויות וזיכרונות שנעים בין התבגרות מינית, דרך הכלה והורות והנקה, ועד לזמינות רגשית לאהובינו ולעצמינו.

ובקיצור:

יש לך את זה ביותר מורכב?

—–

ובכל זאת, על אף הקושי:

שימוש בצילום עצמי זה כלי עבודה חזק.

להיווכח איפה התרגול שלי נמצא בהווה  – זה דבר חשוב.

אני מתבוננת, מעכלת את המידע, שחלקו לא היה לי ידוע בעצם. לא ככה.

נושמת עמוק, מספיגה את הריאות בחמצן….

אוצרת את הנשימה, מרגישה את ההתרחבות הנעימה…

ואז משחררת, ונושפת.

 

למרות שזה רחוק מאוד ממושלם, החלטתי להשתמש בתמונות.

בעתיד התרגול שלי יהיה טוב ומדויק יותר (אני מקווה)

אם כי בכל עתיד שאליו אגיע, יהיו גם פגמים ומגבלות ואי-דיוקים.

בהווה אני יכולה רק להשתמש במה שיש.

כי מה שיש – זה מה שיש.

:)

 

גם אתם מתרגלים יוגה?

אני ממליצה לכם להצטלם בתרגול אחת לשנה.

בקשו ממישהו שיתעד אתכם מבצעים כמה אסאנות בסיסיות שהן חלק מרכזי בשגרה שלכם.

שמרו את התמונות וחזרו אליהן להשוואה לאורך זמן. בטוח תגלו כל מיני דברים מעניינים.

(אגב, זו עצה שקיבלתי מהמורה המעולה שלי, איל שפרוני)

 

תאריכים לסדנאות הבאות אפשר למצוא כאן