אני מוצאת שיש קושי לשמר ו"לאגור" את האפקט של תרגול יוגה. בסוף התרגול נפרש בתוכי מרחב שקט ובהיר. נשאלת השאלה למה זה לא יכול להישאר ככה, לכל היום (לכל החיים…).
לפעמים, מיד אחרי תרגול טוב, שאני חושבת שילווה אותי לאורך שעות, אני מוצאת את עצמי מתעצבנת על מישהו בכביש לידי. או סתם נשאבת לתוך הנייד, ההודעות, המשימות. התחושה הטובה מתפוגגת מהר מדי. אני מגלה שוב עד כמה היציבות הפנימית שברירית ונתונה להשפעה מבחוץ.
במשך הזמן מצאתי כמה דברים מאוד פשוטים שעוזרים לי לאצור את ההשפעה המיטיבה של התרגול.
אם גם אתם מחפשים דרכים לעשות זאת – תנסו. ותספרו לי (בתגובות פה למטה) מה עובד לכם הכי טוב:
עד כמה שאפשר, אל תתכננו משימות לזמן שמיד אחרי השיעור. תנו לעצמכם לצאת מהתרגול בנחת.
בסוף התרגול ולקראת היציאה חזרה לעולם, תשאלו את עצמכם: מה אני לוקחת איתי מהשיעור הזה?
מה אני רוצה לשמר?
ואיפה בגוף אפשר לשמור על זה?
דברו מעט. עדיף בכלל לא. להקשיב דווקא כדאי…
אם וכאשר אתם כבר מדברים: תקשיבו לקול שלכם, שבדרך כלל יהיה עמוק ועשיר יותר אחרי תרגול, ויופק בקלות. תקשיבו לעצמכם מוציאים את המילים, ותנסו למתן/לדחות את הדפוסים הפחות טובים כמו צרידות, דיבור מאומץ או קולני.
האטו את הקצב בו אתם הולכים, נוהגים ומתנהלים.
אל תסתכלו במסכים מכל סוג. לכמה שיותר זמן. אם תרגלתם בערב, אל תגיעו למסך עד ליום המחרת. גם הנייד יחכה.
אל תעשו כמה דברים במקביל. תתמקדו כל רגע בפעולה אחת בלבד. תשהו בה. תיהנו ממנה. גם אם זה לחפוף ראש או להשקות עציץ.
תאריכו את הזמן שלכם בחוץ.
אז מה מאלה מדבר אליך?
וגם – יש לכם עוד רעיונות? כל כך אשמח אם תשתפו אותי 