מחר מחר מחר!
מחר אני טסה לסלובניה, לקורס מורים ליוגה אווירית. אני מתרגשת, מה זה מתרגשת. כמובן שהכל ארוז (חוץ ממה שלא), כל הבית מתוקתק (חוץ ממה שלא), וכל הילדים סבבה עם הפרידה (חוץ ממי שלא).
שורה תחתונה- למרות התחושה ההזויה קצת של מה לעזאזל חשבתי לעצמי, ברור לי במאה אחוז שהכל יהיה בסדר פלוס פלוס פלוס. אני סקרנית לאללה ללמוד משהו חדש, והמציאות התארגנה יפה כדי שזה יתאפשר. אז נותר לי רק להצמיד ידיים זו לזו ולהגיד- תודה לך שְכִינה יקרה, שהגשמת את החלום הזה. ופליז, אם אפשר עוד דבר פיצי, תסדרי לי גם את הכיסא הנוח במטוס כי אני מלווה בתינוק שמנמן.
אני מבטיחה לתעד את השיעורים עד כמה שיהיה אפשר, ולעדכן פה ברגע שאנחת בחזרה, או אולי אפילו בזמן אמת.
ריח ההרפתקה כבר פה!!!
תאחלו לי בהצלחה?
פסססט!
כדי לא לפספס- תכניסו לקוביה הריקה מימין למעלה את המייל שלכם ותקבלו הודעה על הפוסטים העתידיים. שלוש שניות זה לוקח. יאללה!
ב-ה-צ-ל-ח-הההההההההה!!!!!!!
תעופי, תגשימי, תהני מלא ותחזרי אלינו בשלום.
חיבוק גדול
תודה יא מיצ!
פוסט אחד את משתרשת באדמה, פוסט שני את מתעופפת.
נהדרת את. אין צורך לאחל הצלחה כי אין דרך להיכשל!
איזה כיף להם שאת מגיעה ולך שאת לומדת, ולנו שנקרא הכל בקרוב!
בהצלחה אהובה
רוצה לקרוא ולראות כל נשימה, קפיצה, ריחוף ונפיחת נרתיק (את למדת אותי אודותיה!) שהופרחה שם.
דרך צלחה אחותי אהובתי (פלוס בת דודתי המקסימה שנוסעת כמלווה ומטפלת לפיצי!),
מחכה לשמוע איך הולך, אל תתקמצני על הווטסאפ הא?
נסיעה ( וחזרה) טובה. אין עלייך.
בהצלחה אהובה!
תסעי, תנשמי, תלמדי, תחגגי
מחכים לך שתחזרי