מי הזיז את האדמה שלי?

עברתי שבוע סוער מבחינה מנטלית.

לרגעים איבדתי את תחושת האחיזה בקרקע.

זה בא לידי ביטוי בין השאר בשינה רעועה, חוסר תיאבון, מחשבות מתרוצצות, ותחושה כללית שהבטריות זולגות את האנרגיה שלהן החוצה.

mess1

לקחתי מצלמה, נחושה לראות בעולם משהו מרגיע. זה מה שיצא.

 

 

mess2

מצאתי רק בלגאן ועוד בלגאן

 

 

mess3

ולקינוח- קצת כאוס

 

כמו תמיד במצבים כאלה נשאלת השאלה "איך לעזאזל אני אעביר שיעור ככה?"

וכמו תמיד התשובה טמונה במרכז השאלה, וזה היופי המהפנט, המבריא של היוגה.

 

בדיוק איפה שאת נמצאת.

משם את תלַמדי את השיעור.

 

אז שיעורי השבוע היו בסימן אדמה.

ובאופן ספציפי יותר, הצמדנו את הראש לאדמה (=רצפה) בכמה שיותר מנחים וצורות.

נפגשנו עם הקרקע וחשנו את נקודות הלחץ המשתנות בין הרצפה לגולגולת (וזה ממש, ממש נעים).

ביקשתי מהתלמידים (ומעצמי, כמובן), לדמיין את המוח מתנקז דרך הלחיצה אל הרצפה ומשם לאדמה ומשם לבטן העולם, לנקודת המגנט שמושכת אליה את כל הדברים כולם.

ובהזדמנות זו אפשר להגיד לכוח המשיכה:

תודה שאתה תמיד שם.

זה עוזר.

IMG_4846

 

ההצטברות של עוד רגע ועוד רגע של תמיכה לראש, ומציאת אחיזה בקרקע תוך כדי תנועה, הביאו עמם כמה מתנות:

הרפיה של העורף

מנוחה לשרירי ההבעה

נשימה שקטה וחלקה יותר

לסת רכה

מוח נוזלי, כזה שמגיב יותר ויוזם פחות.

מינד מושקט.

 

עכשיו הכל בסדר. (מישהו אמר אחרת?)


IMG_4944

7 thoughts on “מי הזיז את האדמה שלי?

  1. השיעור השבוע בא לי בול! גם אני (כמוך) הייתי זקוקה למגע עם האדמה, להשקטה של הראש וההישענות. תודה.

  2. מקסים.
    אוהבת את החיבור שאת עושה בין המציאות שבחוץ לבפנים עם היוגה.
    התחברתי לצורך להרגיש את הקרקע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>