מחורשה לרצפה

בשנים האחרונות המשפחה שלי ומשפחה נוספת של חברים טובים, מושקעים בפרוייקט חיים של בנייה עצמאית: הקמה של בית דו משפחתי, ומתחת לבית- גם סטודיו ליוגה.

הבנאים המוכשרים הם בעיקר אורי בן זוגי, ואסף בן זוגה של טלי (שהם גם חברים ותיקים, והשכנים שלנו בדו).

אסף ואורי עובדים בזה כבר שלוש וחצי שנים במשרה מלאה פלוס פלוס.

אחד בא מעולם העץ ואחד מעולם הברזל.

אחד קרח והשני מתולתל.

שניהם אוהבים להפעיל כלים כבדים, לעבוד בחומרים מסיביים, וליצור דברים בעשר אצבעות.

חוץ משני הקברניטים, בפרוייקט הזה היו מעורבים עוד הרבה אנשים טובים שעבדו ועובדים איתנו לאורך כל הדרך.

הפוסט הזה מספר את הסיפור שלנו דרך אלמנט אחד בבנייה, שמייצג מאוד את התהליך היצירתי, המרתק, והלא שפוי לפעמים, שאנחנו עדיין באמצע שלו.

 

הסכיתו נא:

*********

small floor

המאפיין המרכזי של כל חלל יוגה הוא רצפת עץ או פרקט.

זה חומר שנעים לזוז ולנחות עליו, הוא בולם זעזועים ולכן בריא לעבודה גופנית לאורך זמן.

הרצפה ביוג סטודיו, חוץ מזה שהיא יפהפייה, יש לה גם סיפור חיים מרתק למדי.

עד לפני שלוש שנים היא חיה בעולם (בעולם= ליד אשקלון) בתצורה הזו:

20140203_163644

כלומר, מטע של 1000 עצים מסוג פאולוניה. עץ שמראש ניטע כדי שישמש לתעשייה.

פעם היה ענף כזה בהרבה קיבוצים, אבל זה לא ממש תפס בארץ, וחבל.

עצי הפאולוניה גדלים לגובה מרשים תוך שנים ספורות.

זה עץ יציב, קל משקל, מבודד, עמיד לאש (יחסית לעצים אחרים), ונוח לעבודה.

כשנכנסנו לפרוייקט השאפתני של בניית בית לבד, הבנו שזה חומר שיהיה מעניין לעבוד איתו.

ואז קנינו את המטע הזה, ובחורף 2014 הבנים התיישבו שם עם אוהל לכמה שבועות מטורללים.

small6

כל אוהל צריך מרפסת

ררררררררררררררררררררררר

(זה הסאונד שהיה שם. צלילי מסורים)

20140203_143241

הם למדו תוך כדי תנועה מה כדאי, וגם מה לא כדאי לעשות, כשכורתים 1000 עצים.

(טיפ: לא כדאי לכרות שורות שלמות ורק אז להתחיל בפינוי העצים. ובעיקר לא כדאי לעשות את זה בחורף. זה כמו לנסות לשחק דוקים בבוץ עם מקלות באורך עשרה מטר).

paolonia 2

כולם רצו להשתתף. מגדול ועד קטנטן

paolonia 3

paolonia 1

אחרי עבודה מאומצת של ניסור, גיזום, הפלה והזזת גזעים, חילוץ דברים כבדים מאוד מבוץ (ע"ע הטיפ הקודם), אחרי תיקון מכונות שונות בגשם ועוד שלל בלת"מים והרפתקאות אופייניות,

20140202_080701

העמיסו בחורינו הטובים את גזעי הפאולוניה על מחפרון שנקנה במיטב כספנו.

כי ילדים גדולים צריכים לשחק בצעצועים גדולים :)

20140527_085114

paolonia 4

20140227_093932

כל מחפרון צריך מרפסת

20140601_113246

ואז הם הובילו את הגזעים הארוכים בהרבה מאוד נגלות מהדרום לצפון, על גבי משאיות עמוסות.

20140328_182317

חגגנו את הגעתם המרגשת של העצים לאזור חיוג 04.

עוד שלב בדרך תם ונשלם!

small2

בנגרייה כל בול עץ עבר עיבוד מצורה גלילית לצורה רבועה.
החור שראיתם במרכז הגזע? זה צומח ככה. לא נגענו.
עץ מגניב!

small5

20140908_074626

 

small3

 

paolonia5

גלילי

 

IMG_4947

רבוע

 

20141120_162847

זה לקח הרבה מאוד זמן. בכל זאת, 1000 גזעים!

small

את חומר הגלם הזה, שכבר עבר אי אלו גלגולים, הם הדביקו במכבש מיוחד שייצרו בעצמם, לפלטות גדולות, שהיוו את קירות הבית העתידי שלנו.

small12 small14

IMG_4464

small4

על הבית עצמו אפשר לכתוב עוד הרבה… כרגע נתמקד בפרקט.

small11

התינוק עם המסור החשמלי גדל בינתיים…

שלוש שנים אחרי כריתת המטע, חזרנו אל מה שנותר מחומר הגלם כדי להכין ממנו רצפה לסטודיו.

כי למעשה, הפרקט המהודר בדוגמת אידרת דג (FISH BONE) הוכן משאריות הפאולוניה- מהקצוות המעוגלים של בולי העץ.

חתיכות צרות, ארוכות ושטוחות יחסית.

small11

הקליפות נוסרו לחתיכות זהות באורכן

small7

ברנשים וחתיכות

ואז הוקצעו ונחתכו לצורות מלבניות

small9

היה צריך להכין 17 חתיכות לכל מטר רבוע. סך הכל בערך 1000 חתיכות עם חיוך בקצה :)

small8

בשלב הבא, היה צריך לנקות בצורה יסודית את רצפת הבטון של הסטודיו כדי להכינה להדבקת הפרקט

parket2

ואז להדביק את חתיכות העץ זו ליד זו

parket1

וליד זו וליד זו

c

ובדרך להכביד עליהן שלא יזוזו, עם אריחי קרמיקה ארוזים בקרטונים (אחלה משקולת!)

סיימנו עם גימור ישר שתוחם את הדוגמה הזיגזגית הקלאסית (והמאממת שאין דברים כאלה!!!)

IMG_8415

כרגיל במחוזותינו, כל זה קרה בלחץ זמן היסטרי.

צוות העובדים הרימו ענני אבק בליטוש באמצע הלילה, 36 שעות לפני השיעור הראשון (אומייגאאאאאאאאאאאאד)

IMG_8427

אחרי שעשינו אבק שהספיק לכל השכונה, היה צריך לשאוב אותו.

ולשאוב עוד.

ועוד.

IMG_8433

IMG_8430

ולסיום: צביעה בלכה והתמסטלות מהריח.

את הצביעה העובדים ביצעו בתחתונים בלבד כי כל הבגדים שלהם היו מלאים אבק.

התמונה שמורה במערכת ;)

 

ו….. טא דא!!!!!!!

יש רצפה!

small floor

ויש סטודיו! אמיתי עם רצפה!!!

small studio1

ואם כבר נכנסתם לסטודיו, בואו לסיור…

small studio2

small studio3

studiosmall a

 

b

a studiosmall b

 

small studio4

 

******************

הזדמנות טובה מאוד להגיד תודה כפול מיליון לצמד המגשימים – אסף ואורי
לטלי – על זה שאת טלי
ולכל הנשמות הנדירות שעזרו לנו בכישרון, בחיוך ורוחב לב.

******************

יוג סטודיו המקסים בטבעון פתוח לקהל הרחב, מוזמנים לבוא לשיעור יוגה אוירית.

זה הדבר הכי כיפי בעולם.

38 thoughts on “מחורשה לרצפה

  1. תענוג להסכית לך.
    והפרוייקט ויכולת העמידות של כולכם בלתי נתפסים!
    אני אשתדל לזכור את זה הקיץ, כשאנחנו עושים שיפוצון בבית שקנינו: שוברים קיר ומקימים אחד אחר במקומו. וכשאני אומרת "עושים" אני כמובן מתכוונת משלמים לבעלי מקצוע* שיעשו את זה.
    בכל מקרה, אני מתה מפחד מהטלטלה שזה יעשה לשגרת יומי.

    * גילוי נאות: ינון יעשה חלק מהנגרות.

    • בהצלחה עם זה!!! אני מבינה את הטלטלה. האמת היא שהתכוננו לחיים המוזרים האלה די טוב, בהרבה שיחות מקדימות של ארבעתנו וניסיון לדמיין מצבי קיצון.
      ברור שלא הכל צפוי אבל ידענו שאנחנו נכנסים לחוסר ודאות וחוסר נוחות מסויים שיימשך הרבה זמן.
      המטרה הסופית כל כך שווה את זה בעיני. (וברגעי משבר אני עצבנית רצח, כמו כולם).

  2. זה מעורר: השתאות, השראה, שמחה עבורכם, אושר לראות את נופים הנשקפים מהחלונות, הערכה עצומה ואהבה כמובן. במציאות זה היה נראה ארוך בהרבה…

  3. אני בהתרגשות ממש כאן.
    טליה, זה כל כך יפה!! התהליך הארוך הזה, לראות את העץ שיהיה הרצפה שלך!
    ויש לנו בגבול החצר עם השכנים עץ פאולוניה. הפריחה שלו היא הדבר הכי יפה בעולם. זה עץ מלכותי ממש.
    ושיתוף הפעולה של הגברים, של השכנים והחברים, המחויבות לפרויקט, ובכלל הרעיון של לבנות בידיים את הבית שאתה גר בו, זה כמעט מתקופה אחרת.
    אני חייבת, חייבת להגיע לדרוך על הרצפה שלך ולעוף קצת. מבטיחה שזה יקרה בסתיו.

    • יו איזו משמחת את!
      ונכון, לא הזכרתי בכלל את הפריחה היפה של העץ.
      מחכה לביקור שלך, ראי הוזמנת

  4. עוד קרדיט חשוב,
    מסור הסרט שרואים בתמונות שבהן אנחנו כבר מעבדים את החתיכות הקטנות עצמן הוא מסור בן מעל לחמישים שנה אשר היה שייך לסבא שלך, סבא יחיאל שהיה נגר בעצם…
    לפני עשר שנים הוא התגלגל אלי, עבדתי איתו קצת עד שקנינו אחד חדש יותר.
    ממש לכבוד העבודה על הסטודיו השמשתי מחדש את המסור העתיק של סבא יחיאל ואיתו הכנו את הפרקט וגם את החלונות של הסטודיו.

  5. 1. ברנשים וחתיכות :)
    2. דוגמה זיגזגית מאממת!
    3. אני אחוזת התפעלות מעבודת הנמלים של הגימור.
    4. וכמובן מכל העבודה

  6. טליה היקרה,
    הכתיבה שלך מרגשת ממש.
    שתיתי כל מילה וכמובן הזדהתי מעומק ליבי.
    הבנים אתן והילדים מעוררים השראה לכול רואה, קל וחומר לי.
    זכיתי להיות הסבתא שלכם. יש לי הכבוד לחיות בקרבכם, ולהנות מפרי עמלכם היחודי והמדהים בעולם.
    שיהיה לך בהצלחה מכל הלב
    בהערכה והוקרה
    סבתא כוכבה.

  7. אין דברים כאלה. כל שלב בדרך הכי מיוחד והכי אתם!
    הסטודיו נראה קצת יותר ממושלם. מאחלת לעצמי שיעור מתישהו בעתיד.
    ים של הצלחה!!!

  8. פוסט מרתק, נשארתי עם פה פעור!
    זה מקסים ומדהים ונפלא! ונותן השראה להגשים חלומות!
    בהצלחה רבה מאוד !
    3>

  9. וואו טליה, פוסט מרתק והתמונות עוצרות נשימה! תהליך מדהים ומעורר השראה, מלא באהבה וכישרון ואיזה סטודיו יפייפה! מסתבר שעזבנו את טבעון ממש רגע לפני שעברתם לגור קרוב אלינו :(
    שיהיה לך בשעה טובה והמון בהצלחה :)

  10. וואו!
    זה מה שיש לי להגיד.
    בטוחה שזה הכי כיף בעולם לגור בבית כזה ולתרגל יוגה בחלל המטריף הזה.
    אין לי ספק שאתם אנשים מיוחדים מאוד.
    נהניתי מאוד לקרוא וקיבלתי בוסט השראה על הבוקר.
    תודה על השיתוף בפרויקט העל הזה.

  11. טליונת, זה כל כך מרגש, וכל כך הרבה ידע, ותבונה ואומץ גלומים בתוך ההסכיתו הזה.
    השיעור השני הנפלא שקיבלתי ממך היום, והפעם השנייה שלא ידעתי את נפשי מהתרגשות וליבי עלה על גדותיו מאהבה.

  12. אני מתה על פוסטים כאלה. שלוקחים תהליך של שנים, עוקבים אחרי טיפות חיים שמטפטפות מברז הזמן, ומזככים אותו לכדי יצירה אחת המשכית, מדויקת ומעוררת השראה. פוסט מושלם בעיני. והבית, והסטודיו… נו, מה יש לי לומר, שמחה שיש לי גישה בלתי מוגבלת אליהם + קפה

  13. oooooooooooooooooommmmmmmmmmmmmmmmgggggggggg
    מסוג הדברים שמרטטים את לבבי
    אני בשוק
    זה פשוט פוסט מקסים
    אף פעם לא ראיתי את זה כל כך מקרוב
    תודה שכתבת וששיתפת
    פייר התרגשתי. מאוד

  14. כמה מרגש לדעת שיש איפשהו בעולם (בעולם=טבעון) אנשים שבונים כך את ביתם! סיפור תיעוד נהדר, וכמה סבלנות ואורך רוח צריך בשביל כל זה. רק לחשוב שבעצם הפוסט הזה התחיל אי שם כשקניתם את החורשה….. מאוד מרגשת אותי כל האיטיות הזו. התוצאה, כמובן, יפהפיה. מעשה אומן. אשמח מאוד אם מדי פעם תעדכני פה על המשך התהליכים של הבניה :)

    • מבטיחה לעדכן כשיהיו התפתחויות. כמו שהבנת צריך סבלנות, זה אכן איטי.
      תודה רבה על הפירגון המקסים.

  15. נגמר לי האויר! ולא מהאבק… זה שם בכיס הקטן כל פרוייקט יצירה שאי פעם ראיתי… והתוצאה! בא לי לעוף בסטודיו שלך! מאחלת לכם אושר ונחת בבית ובסטודיו.

  16. שאני אבין, רציתם עצים אז קניתם מטע? רציתם בית מעץ אז כרתתם עצים והדבקתם אותם?? ועם השאריות (!) הכנתם רצפה לסטודיו??? כל כך כל כך מעורר השראה. איזה כוחות רצון אדירים יש לכם, איזו יכולת להוציא לפועל. כמה סבלנות, תכנון וכוחות עשייה נדרשים לפרוייקט ענק כזה. כמה נעימה בודאי התחושה לגור בבית כזה, שהושקעה בו כל כך הרבה אנרגיה ואהבה וכמה נעים לתרגל בסטודיו כזה. מעריצה שרופה.

    • את צודקת, זה נעים ומרגש לגור ולעבוד בחללים שכל כך השקענו בהם. וממש כיף לשתף אותכם בתהליך עם תגובות מפרגנות ואוהבות כאלה.

  17. וואו וואו וואו!
    קודם כל, אתם משוגעים!! (בקטע טוב כמובן)
    איזה פרויקט חיים מרתק ומסקרן. תודה על ההצצה לתהליך המאתגר והמעניין שאתם עוברים. הלוואי ויהיו עוד פוסטים כאלו בהמשך.
    אתם נהדרים, מרגשים ומעוררי השראה והשתאות. תמשיכו בדרך המיוחדת שלכם ותצליחו. נהניתי מאוד לקרוא.

  18. וואו! כל כך אוהבת לראות תהליכי עבודה ומאחורי הקלעים, בכל התחומים, אבל כמעצבת פנים זה ספציפית קסם לי באופן מיוחד! איזו מחוייבות ועבודה מדהימה, בטוחה שאתם מלאים בגאווה ובאושר מהתוצאה. מקסים מקסים!

להגיב על ענבל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>