מוגבלת

היום אני רוצה לשתף אתכם במשהו מאוד אישי, שהוביל אותי לאחרונה לגילוי מפתיע.

לפני כשנתיים עברתי הפלה טבעית, בעקבות הריון שהתפתח מחוץ לרחם.

ההיריון הצעיר הזה, שהתמקם במקום הלא נכון, הרגיש כמו כאבי בטן עזים. כאלה שקיפלו אותי לשניים וגרמו לי לפחד אמיתי.

בדיעבד הבנתי שהגוף ניסה בכל כוחו להוציא החוצה משהו שנתקע.

אני לא אכנס פה למחיר הרגשי שזה גבה ממני. למרות שזה מאוד שכיח, זו פרידה שמטלטלת את ההווויה שלך עד לשורש, ומלמדת אותך עוד דבר או שניים על מה זה להיות הורה.

בעקבות ההפלה, כנראה, התפתחה מעין מגבלה באזור האגן. זה התחיל מכאב לא ממש ממוקד: קצת מתח בגב התחתון, קצת נוקשות במפרק ירך, הרגל לא ממש נעה הצידה כרגיל, טיפה כואב בבטן התחתונה.

חודשים ארוכים המשכתי לתרגל כרגיל, כי הכאב היה מינורי ולא תבע מיד את תשומת הלב. לקח לי זמן להבין שהוא לא הולך לשום מקום.

רק בהדרגה התברר לי שיש בעיה. כשהכאבים התפשטו והגיעו לברך, הבנתי ש – זהו. חייבת לפענח מה קורה פה!

פניתי לטיפול ממושך אצל עמי שמיר האוסתיאופט המופלא מכפר יהושע, ובמקביל עברתי תהליך קצר ומועיל עם המטפלת הוורסטילית עדי ליאל מטבעון.

אלה שני מטפלים מוכשרים שהסכימו שההיריון החוץ-רחמי יצר "שאריות של כאב" (ע"פ עדי) ו"רקמה צלקתית" (ע"פ עמי).

במילים אחרות, שגם חודשים ארוכים אחרי האירוע, יש שם "משהו", שמשפיע לרעה על כל האזור ואף יוצר מגבלת תנועה.

בזמן שטיפלתי בזה לא יכולתי יותר להמשיך לתרגל כאילו כלום. כל מיני תנוחות ממש בסיסיות - יצאו לחופשה.

לא רציתי יותר להחריף את המצב.

ויתור על התנוחות הכי בסיסיות בתרגול שלי גרם לי לבלבול. אם זה לא – אז מה כן?!

אחרי תקופה מסוימת של דשדוש ותהייה מצאתי את עצמי יותר ויותר נעמדת על הראש.

head1

פותחת סוגריים לווידוי קטן: רוב שנותיי כיוגית, די פחדתי וקצת שנאתי את התנוחה הנחשבת הזו.

היא תמיד היתה קשה לי. במשך כמה שנים היא גרמה לי כאבי ראש בכל פעם שניסיתי אותה. נרתעתי מתחושת חוסר היציבות ופחדתי מנפילה. ולא פחות מאלה, נטיתי להתקומם בילדותיות על החשיבות הרבה שנותנים לה, כי זה כל כך לא טבעי לי, והלו, אני מרגישה שאני מפסידה משהו! וגם לא עומדת בציפיות! אוף!

בקיצור, עמידת ראש, AKA שירשאסאנה, עימתה אותי לאורך השנים עם עניינים של כישלון, בינוניות, עמידה בציפיות, ופחד מאיבוד שליטה.

התנוחה והאתגר שנובע ממנה היו לי כמראה צחה – ומאתגרת – להתבוננות פנימה.

אז אני מקווה שהבנתם שהעובדה שבאופן עצמאי התנדבתי להאריך את השהייה בעמידת ראש, זה ממש לא עניין של מה בכך.

ולמה זה קרה?

כי פתאום הרגשתי שכשאני עומדת על הראש, כל האברים הפנימיים שוקעים להם ברכות לכיוון הרצפה – זה בעצם לכיוון הראש כי הכל הפוך. הם נכנעים לכוח הכובד, ומתרחקים מהמקום הרגיל שלהם.

עצם הכסל כמו מתארכת, ובמפתיע, נוצר שם מרחב חדש, רענן. בתמונה אפשר לראות את המשיכה והשקיעה של הבטן לכיוון הצלעות.
belly

אל תטעו, זה לא עניין של רזון. האפקט הזה לא קשור להיקפים ומידות, אלא נובע משחרור עמוק של הבטן ורצפת האגן.

א.נשים במימדים מגוונים יכולים להגיע לתחושה הזו.

מקור המגבלה בעומק הבטן, שבו יש רקמה צלקתית ושאריות של כאב, מקבל בזכות ההיפוכים החוזרים עיסוי עדין, מתיחה ושחרור.

סוף סוף מצאתי לי סיבה משלי, ולא כי אמרו לי שזה חשוב – סיבה אמיתית שלי – לעמוד על הראש.

אבל אם לא הייתי ממשיכה לנסות שוב ושוב ושוב ושוב את האסאנה הזו, למרות הקשיים, גם לא הייתי מוצאת את התכלית האינטימית הזו, שהתבררה במפתיע כמדויקת ומבריאה.

מסקנה:

לפעמים טוב להתעקש עם עצמנו ולעשות דברים שקשים לנו. בעיקר אם מישהו שאנחנו סומכים עליו אומר לנו שזה כדאי.

אז תודה, איל.

(הוא המורה שלי, ואני סומכת עליו :) ).

 *
מכירים/ות מישהי שזה עשוי להיות לה רלוונטי? אשמח אם תשתפו.

*

אום, שלום.

 

10 thoughts on “מוגבלת

  1. בשונה ממך, עמידת ראש היא כבר שנים התנוחה החביבה עלי. וכמעט אין ערב שאני לא עושה אותה. מצאתי גם שכמו כל התנוחות ההפוכות היא עוזרת לי לכאבי גב תחתון. כי הן יוצרות התארכות שפותחת מרחב שמקל. אבל באופן דומה למה שאת מספרת, במשך תקופה ארוכה אחרי ניתוחי בטן זאת פשוט האסנה היחידה שיכולתי לעשות. וחודשים ארוכים התרגול שלי הורכב מישיבה במדיטציה ושירשאסאנה…. כך שמה שאת מתארת מהדהד בי.

  2. מצאתי בויקיפדיה הסבר לפתגם הידוע:
    מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי הוא ביטוי שמשמעותו כי גם אדם חכם וידען יכול ללמוד מכל אחד – גם ממקור בלתי צפוי.
    אמנם אני לא כזה חכם וידען וטליה היא לא 'מקור בלתי צפוי', אבל בכל זאת, למדתי מהשיתוף הזה. אמנם מה שאת כותבת על שירשאסנה הוא לא חדש לי ואני מתענג על התנוחה הזו כבר שנים רבות, אבל קיבלתי השראה מהפתיחות, הרצינות ועומק החקירה האישית שלך.
    אשרי שבורכתי בתלמידות ותלמידים כאלו!

  3. מאד מזדהה עם מה שכתבת, טליה. בהכללה, אני יכול להגיד שבמהלך חיינו אנחנו סובלים מכאבים ומחלות לא מעט פעמים. בין אם זה כאב קל שנגרם מתרגול, או מעומס החיים, חבלה, מחלה וכו. כאבי גב. כאבי ברכיים, כתף, צוואר, מיגרנות, לחץ בחזה, ועוד ועוד … אין צורך לפרט. היופי שאני מוצא ביוגה הוא שתמיד ניתן למצוא איזה רצף, או תנוחה בודדת, או איזו נשימה שמתאימה למצב הנוכחי. בין אם היא עובדת על האזור הכאוב, או עוזרת לויטאליות של שאר הגוף. והנפש. מאד מתגמל ..

להגיב על talyaorbach לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>