להגיע

פעם הנחיתי כניסה לתנוחת גומוקאסאנה, בעברית- "פני פרה". זו אסאנה שבה מפתלים את הידיים מאחורי הגב ובסופו של דבר אמורים לשלב את כפות הידיים זו בזו. (כמו בתמונה הגדולה. אני אף פעם לא הבנתי איפה הפרצוף של הפרה, אבל ניחא).

א

תלמידה ותיקה צחקקה ביאוש/ מבוכה ושאלה: נו, ואת חושבת שאי פעם אגיע עם הידיים אחת לשניה?

עניתי לה: האמת? זה לא משנה.

ונתתי לה רצועה, כמו בתמונה הגדולה פה:

ב

 

אינספור פעמים תלמידים שואלים אותי אם, מתי, ואיך הם יצליחו "להגיע".

וגם אני כמובן שואלת את עצמי את השאלה הזו לגבי התרגול שלי.

מתוך הזדהות עמוקה, תשובתי הכנה לעצמי ולאחרות.ים: השאלה הזו היא בזבוז זמן.

ואם כבר שאלנו את עצמנו מתי ואם בכלל "נגיע", היוגה תענה לנו: זה לא משנה.

 

בכל אופן שבו נבצע תנוחת יוגה, תמיד אפשר יהיה לשפר אותה. גם אם יום יבוא ו"נגיע", נגלה שלא הגענו לשום מקום, לפחות לא למקום שאפשר להיאחז בו. כמו קו האופק, ה"שלמות" באסאנה תתרחק ככל שנתקדם בדרך.

לאחרונה קראתי משפט מחכים של משה פלדנקרייז, שדיבר על הטוב ביותר אל מול הטוב יותר. זה הלך בערך ככה:

כשאנחנו שואפות אל הטוב ביותר, הוא תמיד נשאר מחוצה לנו,  בלתי מושג. לעומת זאת, אם אנחנו שואפות אל הטוב יותר, אפשר להשיג את זה ממש עכשיו, בתרגול של היום. כי כל תרגול מביא רווחה, פתיחה, חיוניות או אפילו רק תשומת לב, למקום מסוים בגוף. וזה כבר "טוב יותר"!

בסך הכל להוריד את ה"ב" מהמונח. וזה עושה הבדל שיכול לשנות את החיים.

הקלה גדולה, לא?

*****

בתרגול היוגה הבא שלכם, שאני מקווה שקורה בקרוב, נסו לבדוק עד כמה אתם עסוקים בלהגיע, להצליח, להשיג ולהצטיין. כל פעם שתשימו לב לאיכות המנטלית הזו, רק קחו נשימה ותפנימו שזה קורה. וזהו.

מעניין יהיה לשמוע אם ואיך זה נחשף בתרגול.

האם יכולת לזהות רגע או רגעים כאלה?

מוזמנות ומוזמנים לשתף פה בתגובות.

*****

מזמן לא היתה פה ועדת תרבות.

והיום בפינתנו: אחד הקליפים הכי כיפיים ביקום.

ולמה הוא קשור? בגלל השניה ה- 59.

 

 

 

13 thoughts on “להגיע

  1. נהדר!
    גם התמונות וגם המילים
    זה גם אחד הקליפים האהובים עלי שהיתה תקופה שהושמע כאן בלופ בבית.
    חוץ מזה, בשלב זה של יחסינו, ברור לך שיש אצלי בבלוג פוסט תאום שלו נכון? (-:

    • וואללה?!
      בפעם הבאה שאתיישב לכתוב פוסט, פשוט אתקשר אליך לבדוק אם כבר כתבת אותו :)
      וכשאת מוצאת את הפוסט המדובר אנא ממך לנקקי לנו פה, שנוכל לקרוא את הגרסה שלך לנושא הזה.

  2. תגובה למשפט השני בפוסט- מורתי ל'יוגה לילדים' קראה לתנוחה זו 'קרני פרה', ואני הנחתי שהמרפק לצד הראש הוא הקרן, והפרצוף של הפרה הוא הפרצוף שלי כמובן! וכמובן שבקורס תירגלנו את התנוחה תוך געיות מו (-:

    כשקראתי את השם 'להגיע' האסוציאציה הראשונה היתה קולו של הרקדן והמורה יוסי יונגמן שלימד אותנו מחול עכשווי בקבוצה ביפו, וכשהיינו מבצעים תרגילים מסויימים היה מעודד אותנו 'להגיע', כמו מן פאוזה קטנה בסוף כל תנועה,
    יוסי גם אהב להגיד, אולי כאנטיתזה ל'רוחניקים', שחשוב לחפש, אבל צריך גם למצוא.

    ((אוהבת אותך(-: , גם לקרוא וגם לפגוש))

    • אז מסתבר שלתנוחה קוראים כך בגלל חוסר הסימטריה שהתנוחה יוצרת בשני צידי הגוף, כמו כשהפרה לועסת והפה שלה מצד אחד עולה למעלה ומצד שני למטה. מיד אחרי שהפוסט עלה המורה החיפאית פסי פייג כתבה לי את זה, ובכך באה על פתרונה תהייה ארוכת שנים.

      ולגבי החלק השני של מה שכתבת, להגיע- כן, אני מכירה את המונח הזה מעולם האימפרוביזציה וכמו אצלך במובן הזה הוא מעורר בי תחושה של בית, של מנוחה, ספיגה, נוכחות. זה "להגיע" מסוג אחר.

      ולגבי האהבה, היא הדדית 3>

  3. הי טליה. קודם כל תודה על עוד שיתוף/ פוסט נהדר מחבר ומתחבר, אגב בול בזמן כי היום במקרה או שלא בתרגול אצל אמיר דרורי תרגלנו את תנוחת פני הפרה. ובאמת תוך כדי עלתה בי שוב התהיה איפה מסתתרים הפנים של הפרה בתנוחה. מעניין ההסבר שקיבלת מפסי פייג, מתכוונת ללכת ולצפות בפרה כי אף פעם לא התרכזתי בחוסר הסימטריה שבפניה בשעת לעיסה.
    בכל מקרה, הדיון שהעלית פה ושאני נפגשת עימו בתרגולים השונים ועוד יותר מאז שהתקצרו שרירים עקב פגיעה עצבית באיזור השכם, מזכיר לי את הקשר הישיר של התרגול לחיים.
    חשה שכמו בתרגול- אם אני מצליחה לקבל בכל פעם את האופן שבו אני פועלת כרגע, מצליחה לקבל את השלב שבו אני נמצאת גם אם לא הצלחתי להגיע למקסימום אידיאלי של תנוחה מסויימת, מצליחה לתרגל בחמלה כלפי עצמי ופשוט להיות נוכחת עם איך שאני כרגע, דווקא שם מתחוללת התרחבות פנימית.
    מתחוללות צמיחה והתקדמות.
    אני מקבלת תזכורת לכך שעליי לכבד כל שלב שחוויתי וחווה.
    מאחר שבאמת פעם זה ככה ופעם זה ככה פעם את מגיעה פתאום בלי רצון או תכנון מיוחד. סתם כי הגוף יותר נינוח ופתוח וגם הנפש ביום מסויים ונוקשה ותקוע יותר ביום אחר, שם אני מצליחה להבין כל פעם מחדש שתהליך ההתפתחות אינו ליניארי. כי אם ספיראלי. מרגיע מאד. כי ההתבוננות בכך מביאה אותי להבנה שגם אם היום " לא הגעתי" יש בהחלט סיכוי שבפעם אחרת "אגיע". בשבילי היכולת לתרגל בהנאה פשוט עם מה שיש בכל פעם, ולחוש שבעות רצון אילו פירות מאד משמעותיים.
    ממש יוגה כתרגול חיים ומערכות יחסים.
    להרפות ולזרום ולהיות שבע רצון עם מה שיש כרגע.
    תודה

    • מיכל, תודה על ההצטרפות לשיחה.

      כתבת: "…לתרגל בחמלה כלפי עצמי ופשוט להיות נוכחת עם איך שאני כרגע, דווקא שם מתחוללת התרחבות פנימית"
      – לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

  4. כתיבה פשוטה, כיפית ומלאה בהומור!
    אני מדברת בשעורים על "אי השתוקקות", אבל "להגיע" זו הגדרה הרבה יותר נגישה וקלה לעיכול. אשמח לצטט אותך בשעור הבא שלי:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>