רוב הניסיון וכל ההכשרה שלי ביוגה הם בשיטה אחת, דומיננטית ופופולרית מאוד בכל העולם, שיטת אַיֶינגַאר יוגה. איינגאר- מילה קצת מוזרה שהיא פשוט שם. שמו של האיש שייסד ופיתח אותה, ושנפטר השנה בשיבה טובה, בגיל 96 ובצלילות מעוררת כבוד.
חוץ מיוגה אני משתדלת לעשות גם דברים נוספים עם הגוף, כמו שחיה, טיפוס על קירות, אופניים, ריקוד, פילאטיס (אבל לא הכל ביחד… הלוואי שהיה לי זמן).
חשיפה שלי בתור תלמידה לשיטות סדורות אחרות כמו פילאטיס וג'יירוטוניק גרמה לי לא פעם לבלבול, לתחושה ששומטים לי את הקרקע המקצועית מתחת לרגליים.
כי בכל שיטה יש עקרונות שונים, ולעתים הם סותרים.
מורה סוחפת, ונתקלתי בכמה כאלה, מייצרת בחדר את התחושה המשכנעת ש"זה נכון!" ואז אני נשארת עם קולות פנימיים שמושכים אותי לשני כיוונים מנוגדים – זה אומר ש א' נכון וזה אומר שדווקא ב' נכון.
אני אתן רגע דוגמה:
בשיטת איינגאר יש חשיבות גדולה להרחבה של הצלעות, הרמה ופתיחה שלהן. עובדים על זה קשה אצלנו, בעיקר מתרגלות כמוני עם נטייה ל"קריסה" של הכתפיים קדימה.
במשך שנים עשיתי (ועדיין אני עושה) ככל יכולתי להרים, להרחיב, לנתק את הצלעות מהאגן כלפי מעלה. המאמץ הזה שיפר מאוד את היציבה הכללית, הגדיל טווחי תנועה בכתפיים, הרחיב את נפח הנשימה, ואפילו עזר לי בהריון השני לשמור על מרחב פנימי מספיק עבור העובר, ואפשר לי "לסחוב" את ההיריון עד סופו. (תודה לך, יוגה!!! 3>)
ואז התחלתי לתרגל פילאטיס. כבר בשיעור הראשון, הילה, המורה המצוינת שלי, העירה לי: לסגור צלעות! להחזיר צלעות! לאסוף צלעות! לחבר צלעות! (סימני הקריאה במקור :))
עד היום, בכל שיעור היא צריכה להזכיר לי מחדש לרסן את התנועה בצלעות, תנועה שכבר הפכה לי לטבע שני.
כשרק הגעתי אליה, קודם כל התבלבלתי.
ואז חשבתי שהיא טועה, כי אני הרי יודעת מה "נכון".
ואז ניסיתי בכל זאת את מה שהיא הציעה. שוב, ושוב, ושוב.
גיליתי דרך התרגול עם ההנחיה החדשה, שהגבלת התנועה בצלעות עוזרת מאוד באיסוף שרירי הבטן וחיזוק שלהם. הבטן מתחברת לגב, ונוצרת שם עוצמה חדשה.
השכנוע נבע כמו תמיד, מהגוף: מרגע שהוספתי שעה אחת שבועית של פילאטיס, תרגול היוגה שלי התחיל להשתנות. המונח "שרירי ליבה" קיבל משמעות פיזית, מוחשית, כי אמצע הגוף הפך למקור כוח. ההתייצבות בתנוחות שיווי משקל השתפרה, תנוחות כמו הסירה וג'אטארא פריווראטאנה הפכו ממבאסות למגניבות.
פתאום היה לי עם מה לעבוד!
נו, אז מה נכון?
לפתוח צלעות או לסגור צלעות?
התשובה שלי (היום) היא:
א. שניהם.
ב. תלוי מה אנחנו רוצות להשיג.
והכי מדויק לומר:
ג. המגוון הוא הנכון.
היכולת שלנו לעשות עם הגוף מגוון של פעולות, מתוך בחירה מודעת ובהתאם למצבנו בהווה ומטרתנו בתרגול –
היא התשובה המדויקת.
זו תהיה טעות להסיק שהעובדה שלמדנו אסכולה מסוימת משמעותה שדווקא שם כל התשובות נכונות, תמיד ולכולם.
אנחנו לא יכולות לדעת מה התשובה הנכונה, תמיד, עבור כל אחד.
אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהאמת היא אצלנו.
ההבנה שיש מגוון אינסופי של גופים, יכולות, וגם ובעיות ומכאובים, ולכן טווח אינסופי של פתרונות (שהם לפעמים סותרים) – היא הבנה חיונית.
חוכמה אמיתית של מורה, בכל שיטה גופנית, כדאי שתכלול בתוכה מידה רבה של צניעות אל מול אי-ודאות.
על פניו זו תובנה מעכבת, כי היא מגדילה את החלק הלא-יודע של המורה.
בעומק, זו התקדמות גדולה.
כי נקודת המוצא, שצומחת על מצע של צניעות, מתבססת.
והחלק המתבונן נאלץ להשתכלל.
והחלק השואל, הספקן והחוקר מחויב להתעורר.
והחלק המקשיב לקולות חלושים ורחוקים, להצעות מוזרות שבאות מבפנים – החלק הזה מתמקצע.
והמקום המעז, היצירתי והממציא – נולד.
אז האמת היא, שאין אמת אחת.
אבל… תבדקו אותי לגבי זה
*
הסטודיו שאני לומדת בו פילאטיס מכשירים נמצא בטבעון ושמו עיצוב מאוזן.
כל המורות שפגשתי מקצועיות ונעימות. הילה צלאל, מורתי הקבועה, מדויקת ואפקטיבית.
עדי ארני, בעלת המקום, היא גם אוסתיאופטית בחסד, סתם שתדעו.
*
ומה איתך?
קרה לך פעם ששני גופי ידע "התנגשו" ושינו לך את התפיסה?
מוזמנ.ת לשתף בתגובות.
חייבת לדבר איתך על מה שכתבת.
מעניין לשמוע מה יהיה לך לומר.
אפרת, רוצה לכתוב פה את עיקרי הדברים? את מוזמנת ביותר. זו חלק ממטרת הבלוג, לעורר דיון
טולה
כמה כיף לקרוא על הבוקר
השאלה היא איך יודעים מה רוצים? כאשר אני מגיע לאימון כלשהו, ואינני מורה או עוסקת בתחום באופן מקצועי, על פי רוב אני מגיעה ממקום של ״להזיז את הגוף…״ מקום קצת שטחי ולא מעמיק … אני מרגישה כי היוגה נותנת לי מתנה בדברים מסויימים ואילו הפילאטיס בדברים אחרים ושונים לגמרי.
כיף לקרוא על הערך המוסף ומה שלי הפוסט הזה הבהיר מעל לכל כי מעניין אותי מה עונד מאחורי הדברים וכי יש הרבה מעבר להזזת הגוף
נעה יקרה כיף לקרוא ממך
נכון, בשביל מי שהולכת ל"חוג" פעם בשבוע, זה לא כל כך ברור וגם לא מאוד משנה ההבדלים, הדקויות האלה. להזיז את הגוף זו מטרה מעולה ולא שטחית. רק כשמערבבים בין שני תחומים/שיטות, מתגלים פערים ומתחילים ספקות. מניחה שזה נכון אגב לכל תחום ידע. אני מקווה שהפוסט הזה עוזר להסתכל על הבלבול הזה כנקודת מוצא להתפתחות, בחירה והעמקה, ולא כמקור לתסכולים.
מרחיב דעת וצלעות
תודה:)
אני מרגישה בדיוק מה שתיארת לגבי תירגול היוגה והפילאטיס גם כמתרגלת. גם יוגה יצא לי לתרגל מעולמות שונים איינגר, ויני, ויג'ננה. מכל מקום אני לוקחת משהו לדרך ולגוף ולמיינד וזה מרחיב את הדעת, הצלעות והלב.
גם בעולם שאני עוסקת בו – עולם התזונה – הסתירות הן רבות ומתרבות כל יום. וגם כאן אני משתדלת לרוב לייצג את האמצע- הלומד, המקשיב, המפנים, השואל, המנסה, המתאים לכל מטופל את הדבר המתאים לו ביותר (ככל הניתן) בנקודת הזמן והמרחב הזו. גם זה יכול להשתנות ולהתקדם ולהתרחב כל הזמן.
תודה אהובה
אני יודעת שבעולם התזונה השפע והניגודיות בגישות אפילו יותר מורגש מבתחום שלי. דרך האמצע – ההקשבה, השאלה והחיפוש, נשמעת לי מתונה ואחראית.
בשנה האחרונה גיליתי את השילוב בין היוגה לפילאטיס. מבלי שהייתי עסוקה בשאלה מה נכון יותר (ויש לי את הזכות הזו בתור תלמידה
אשרייך. באמת שילוב מוצלח.
הי טליה,
איזה פוסט מעניין!
המחשבות שעלו לי לאורך הקריאה:
אני תמיד עושה בחירה עם עצמי. זאת אומרת גם אם אני שומעת מידע חדש שונה ממה שהכרתי עד היום- אני תמיד משתדלת להגיע מספיק פתוחה למידע הזה כדי לראות כמה זה נכון עבורי. אח"כ העיבוד יגיע ואז גם ההחלטה לאיזה קול אני בוחרת להקשיב. האם למידע הישן או למידע החדש. או שעאטנז של שניהם .
כשאני מתבלבלת – אני מסכימה גם להיות שם. בבלבול. להבין שמשהו בלבל אותי כי אני לא לגמרי בטוחה מה נכון. לא לגמרי יודעת. רוצה להיפתח לדברים אחרים וכו' וכו'. לי יש נטיה לחשוש מהבלבול ולכן תמיד לחפש פתרונות. למדתי שהפתרונות תמיד יגיעו בלי קשר לבלבול.
מהשתתפות פעילה בשיעורים שלך אני מתחברת לפילאטיס שאת משלבת בתוך היוגה. אוהבת מאד את השילוב. לי הוא נכון. מרגישה שהוא בא ל"שדרג" לפעמים תרגילים ביוגה או לפעמים להעצים אותם. נראה שאת יוצרת סינרגיה נהדרת ביניהם. ביג לייק!
איזבל
איזבל,
"להגיע פתוחה למידע כדי לראות כמה זה נכון עבורי".
זה מדויק.
ותודה על התגובה.
כתבת נהדר. מאוד מזדהה מהכיוון השני. מלמדת פילאטיס כבר 10 שנים ומאוד נהנית לתרגל יוגה (כבר 17 שנים אבל לא מספיק לצערי לאחרונה) .
עם השנים למדתי להקשיב לגוף ולקחת באמת את מה שנכון לי מכל שיטה וגם לא לטבוע בבלבול שאצלי עוד גדל כשנכנסה ההשכלה כפיזיותרפיסטית עם כל ים הידע שם.
עשית לי חשק לברטר:)
אבישג תודה! שמחה שזה קלע לתחושתך.
ואני תמיד בעד ברטרים
שלום,
אני אשתף בבלבול שהיה אצלי, אחרי מס' שנים בהן למדתי קונטקט אימפרוביזציה, והרבתי להניע את הפרטנרים שלי לריקוד, לפעמים כשהפרטנר שוכב או די פאסיבי, ולפעמים כששנינו בתנועה, התחלתי ללמוד בהכשרת מורים לפלדנקרייז, שם התייחסו להנעת גוף התלמיד/ המטופל (בפלדנקרייז מכנים את המורה והתלמיד כך גם כשהמורה כביכול מטפל בתלמיד השוכב על מיטת טיפולים, כלומר- גם טיפול הוא בעצם שיעור עבור התלמיד- מקווה שאני ברורה) במעין חרדת קודש, שבהדרגה , לצערי, גרמה לי לאבד את הביטחון שרכשתי בשנים של תנועה, ביטחון בכך ש'אני יודעת לנוע ולהניע', 'יש לי אינטואיציה טובה בקשר למגע והנעה' וכו',כל מיני פרטים חדשים,דגשים ורעיונות שניתנו בקורס למשל- באילו אופנים להחזיק את הראש של התלמיד, להשאיר עליו יד לאורך כל השעור כדי לשמור על קשר, לוודא שנוח לו ב100 אחוז לפני שמתחילים בשעור, כל אלה במקום להעשיר את המגע שלי, הפחידו ובילבלו.
מיה,
זה מעניין (וקצת מבאס) שידע שמעמיק הוא לפעמים בעוכרינו, דווקא במקום הנאיבי יש יותר בטחון ותעוזה.
איפה את היום בהקשר הזה? הביטחון שלך חזר אחרי הלימודים?
שמחה סופסוף לקרוא את הבלוג המעניין.
כפי שאת יודעת טליה אני הפסקתי עם תרגול היוגה למען הפילאטיס כי הרגשתי שאני חייבת עכשיו לחזק את הבטן וזה פשוט עובד מהר יותר בפילאטיס.
מה שהכי הייתי רוצה זה לשלב בין השיטות וכבר דיברנו על זה שבסטודיו בימינו כדאי שתהיה את האופציה לגוון בשיעורים.
אני אף פעם לא בחרתי שיטה אחת או זרם אחד או מורה אחת.. פשוט עברתי מידי פעם והתנסתי מהכל ובכל תקופה התאים לי משהו אחר..החזון שלי זה שיהיה סטודיו שעובד (קצת) כמו "קאנטרי" עם מנוי שנתי ומגוון שיעורים. גם כאשה חשוב לי ומרגיש לי שיש ימים שאני זקוקה לתנועה עדינה ויש ימים שאני רוצה לעבוד ולהזיע…
הי שירשיר, תודה על התגובה. חלק מהנשים כמוך זקוקות להמון גיוון, וחלק דווקא מרגישות נוח יותר בהיכרות מעמיקה עם מורה אחת וקבוצה קבועה פחות או יותר. אידיאלית, ברור שהיצע ומגוון הם נהדרים. לא זוכרת אם סיפרתי לך שאני בתהליכי בניית סטודיו וכשהוא יהיה גמור, אני מתכננת להכניס עוד מורים ומורות מזרמים ושיטות שונות.
אחרי כאבי גב וצלעות רציניים בעקבות הריון ולידה סוערת הגעתי למקום שמציע המון שיעורי יוגה ופילאטיס. באתי בשביל הפילאטיס אבל הומלץ לי שם מאוד על איינגר והתחלתי עם מורה שנראית נהדרת (ננסי), וזה אכן נהדר. בהתלבטות באמת מה לעשות האם כדאי לשלב או לא. הפילאטיס בהחלט מורגש בצלעות. לא בטוחה שקיבלתי תשובה חד משמעית אבל היה נחמד לקרוא. אם יש לך דעה לגבי האם נכון לעשות דבר אחד לתקופה אחת או להיפך דווקא לשלב בהתמודדות עם צלעות מעורערות וזוקפים וחבריהם תפוסים עמוקות תוך הרם הורד יומיומי של כ10קילו של ילדון מתוק, אשמח לקרוא. נמסטה
הי דנה (או דפנה?)
אני בעד מגוון. תמיד. להרבה שאלות אין תשובות חד משמעיות, כל גוף הוא אחר. לאנשים ונשים שונות יתאימו כלים ודגשים שונים.
הייתי נזהרת ממורים או שיטות שמציעים לך אמת יחידה ומוחלטת.
זה נכון שהמגוון עלול לבלבל, אבל בעיני היתרונות עולים על החיסרון הזה.
בהצלחה ובבריאות