חיוכים בבטון

היום הלכתי לבקר בסטודיו שלי. כלומר, בסטודיו שבתהליך בנייה. אם עדיין לא שמעתם על זה ממני, זה רק כי אני משתדלת לחסוך מסביבתי את ההתלהבות הבלתי נגמרת שלי מהתהליך המופלא של יצירת יש מאין, וכמובן, ההתרגשות מהתוצאה שאני (הו! כה!) מצפה לה.

בנייה בכלל זה דבר מדהים. ובניית סטודיו ליוגה? לא יכולתם למצוא צירוף מילים שיגניב אותי יותר בימים אלה.

הסטודיו עומד שם כבר כמה חודשים, בנוי בחלקו, ומתקדם בהדרגה. הצפי לסיום הבנייה שלו הוא עוד שנה לפחות, ולפני זה עוד אמור להיוולד לי ילד שלישי (בעזרת השמש), ואז גם תהיה חופשת לידה, ועל הדרך, כדי שלא ישעמם חלילה, מעבר בית.
בקיצור – שינויים גדולים שנפרשים על פני פרקי זמן ארוכים.

אבל למרות שייקח זמן עד שהוא יוכל לשמש אותנו לתרגול, מדי כמה ימים אני מתגעגעת אליו… ורוצה לוודא ששלומו טוב. 

ואז אני נוסעת לבקר אותו.

ומצלמת.

IMG_3039

 

מאחורי המצלמה ודרכה קורים לפעמים דברים משמחים.

היום קרה דבר כזה.

פתאום בחיפוש אחר ה"משהו לצלם", גיליתי פרצופים בבטון.

פרצופים קורצים -

IMG_3056 a

 

פרצופים מחייכים –

1smile

פרצופים שובבים –

IMG_3061a

הם כאילו חיכו שמישהו יגלה אותם.

ברגע שראיתי אחד לא יכולתי להפסיק לחפש- ומצאתי עוד המון.

IMG_3073a

IMG_3075a

IMG_3074a

מזה אני מבינה שלא רק אני מחכה לסטודיו שלי…

גם הוא כבר מחכה לי :)

2smile

 

13 thoughts on “חיוכים בבטון

  1. מעולה.
    אני אוהב את ההסתכלות שלך ואת התמונות – אלא המופיעות פה, וגם כאלה שאת מוצאת ומשבצת (פוסטים קודמים…)

להגיב על talyaorbach לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>