השמיים שבתוכה

יום השואה 2015

 

IMG_4141

 

די קשה לי לכתוב על אתי הילסום ועל ספרה החד פעמי, "השמיים שבתוכי".

קשה לי לכתוב עליה בלי להיקלע לניסוחים פומפוזיים כמו "ספר שכל בן ובת אנוש צריכים לקרוא". כי לכתוב עליה בכזה בפאתוס ממש חוטא לדמותה.

היא כתבה יומן בין 1941 ל 1943, תקופה של חושך עמוק.
היא מתה באושוויץ, בת 29.
הטקסט שהותירה אחריה הוא מואר, ומאיר.

היא עצמה דווקא הצליחה לכתוב בצורה חשופה וחפה מכל זיוף, גם כשהיא דיברה על הנושאים הנשגבים ביותר שיש.
אלוהים. אמונה. סבל.
אכזריות שאין לה גבול.
חמלה – שגם לה אין שיעור ומידה.

מקריאה בספרה קיבלתי תשובות לשאלות אנושיות סבוכות. תשובות של אמת עירומה ועיקשת.
כחילונית, הקריאה בספר היתה בשבילי עליית מדרגה בהבנה של מהי אמונה. מהו בעצם אלוהים. התשובה התיישבה לה בדיוק איפה ואיך שהחיים שלי קורים כרגע. ובמקום ליצור התנגדות (מה שבדרך כלל קורה) – נוצר דיוק.

זה לא ספר חובה. זה ספר זכות.

—————–

"אלוהים, אלה זמנים מפחידים. הלילה בפעם הראשונה, לא הצלחתי להירדם; שכבתי בחושך ומול עיני הבוערות עברו תמונות רבות של סבל אנוש. דבר אחד אבטיח לך, אלוהים, רק הבטחה אחת קטנה: (…) אלוהים, אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי, אבל אני לא יכולה להבטיח שום דבר מראש. רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו צריכים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו. זה הדבר היחיד שעוד נוכל להציל, וזה גם הדבר היחיד שחשוב באמת: נוכחותך בתוכנו. ואולי נוכל גם לעזור לאחרים לחפור ולחשוף אותך בליבותיהם המעונים."

One thought on “השמיים שבתוכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>