בעננים

היה את הרגע ההוא, ביום רביעי שעבר, שבו התלמידה העשירית והאחרונה שלחה לי תמונה שלה:

מחזיקה את התעודה שהרגע נחתמה, בגאווה על סיום הקורס והקלה על שהצליחה במבחן.

MIX10

הממושקפת: מישל דורטיניאק, מייסדת שיטת אונאטה, ולצידה שבע מתוך מסיימות הקורס (כל מי שהיה לה חשק לסלפי)

 

והיה עוד רגע, שבוע וחצי קודם:

מעגל היכרות באנגלית, בסטודיו שלי, הלב שלי דופק: זה באמת קורה, זה באמת קורה!

יומיים לפני כן:

הודעת טקסט ממישל ובן זוגה, אנחנו בדרך להדר בחיפה. קובעים נקודת איסוף. אני מכינה ארוחה קלה ומסדרת כמיטב יכולתי את הסלון, בכל זאת, אורחים חשובים מאמריקה!

שבוע קודם:

בסופר, מעמיסה עגלה על פי רשימה בגוגל KEEP- קניות לקורס אונאטה: מפיות, נרות, תה אורגני עם ובלי קפאין.

נייר טואלט.

מסיעה את העגלה בחיוך לא מוסבר. לחשוב שנייר טואלט יכול לשמח כל כך!!!

רגע נוסף, שלושה חודשים אחורה:

שיחת טלפון עם הנרשמת הראשונה לקורס, אשה נחושה שלא פגשתי עד אז והחליטה רק על סמך קריאת פוסטים שלי, שזה הדבר הנכון לה. למרות שיש לה תינוק יונק ועוד ילד צעיר בבית. למרות שהיא גרה שעה וחצי נסיעה מטבעון. אחרי השיחה אני פותחת רשימה חדשה בקיפ. "נרשמו לקורס". יש בו שם אחד (סיגל אברהמי!) עוד חיוך, ביני לבין עצמי, בטח נראיתי מצחיק, יושבת לבד ומחייכת בסלון מוצף השמש.

חודש אחורה:

שיעור מורות בתל אביב, נסעתי בשבת באוטו שקט וראש מלא מחשבות. בתיק מונחת קטורת להרגעת העצבים המתרגשים שלי.

קול קטן אומר לי, את מטורפת ללמד בשבת.

קול אחר אומר, זה שווה את זה.

בסוף השיעור ניגשה אלי מורה אחת, טל וקסמן, עם העיניים המאירות שלה, ואמרה: נראה לי שאני נרשמת לקורס.

כמה חודשים לפני זה:

מוצ"ש, כולם ישנים, אחת עשרה בלילה, כרגע לחצתי "שלח" על מייל שניסחתי במשך שלושה ימים;

הי מישל, רציתי לשאול אותך, אולי תרצי ללמד קורס הכשרה בישראל?

חיכיתי בחשש לסירוב מנוסח בנימוס אמריקאי. אבל אי אילו רגעים אחר כך, קיבלתי תשובה:
כן.

VERED2

 

אם נחתת בבלוג שלי לראשונה, אני אתן רגע קונטקסט:

אני בעננים :)

למה? כי לאחרונה הגשמתי חלום, בו אירחתי בסטודיו שלי קורס להוראת יוגה אוירית עם מורה אמריקאית מהמובילות בתחום בעולם.

מישל דורטיניאק, זו המורה המעולה שאני למדתי ממנה את שיטת אונאטה ב 2016, ואף עשיתי אצלה קורס מתקדם לפני כמה שבועות, שכבר נראים כמו חודשים (פוסט על הקורס המתקדם- בקרוב).

ללא ספק מבצע רציני: קורס בינלאומי לעשר תלמידות, שבוע וחצי, ימי לימוד של תשע שעות בשתי שפות, כאשר כמעט כל התלמידות עזבו את בתיהן וגרו בטבעון בזמן הזה. הפקה גדולה מאוד במונחים שלי, אבל גם היא, כמו כל הפקה, מסתכמת בסדרה ארוכה של פעולות שכל אחת מהן בפני עצמה היא לגמרי יומיומית;

לכתוב מייל, לצלם תמונה, לקרוא משהו באנגלית ולתרגם אותו לעברית, לעשות שיחת טלפון, לנעוץ תאריכים ביומן, לפתוח רשימת תפוצה בווטצאפ.

המפתיע – אם כי למה בעצם זה אמור להפתיע? – היה לנהל שיחות על תהליכים דומים עם מישל. על קערת ריזוטו ארטישוק בטאנטי באצ'י (למות!) שמעתי ממנה דברים כל כך דומים, שהתמלאתי תחושות שלווה ורוגע. הריזוטו תרם, אבל בעיקר, תחושת ההזדהות עם מורה שאני כל כך מעריכה.
גם היא עושה צעד אחד, ואחריו עוד צעד, קשובה לפידבק מהעולם, לומדת, ומחליטה על שינוי קטן, ואז צעד נוסף.
ההבנה שתמיד זה ככה, אצל כולם. גם מי שנמצאת עשור קדימה מבחינת ותק, נסיון ומבחינת בניית השביל שלה בעולם.

תירגול יוגה דורש מאיתנו להתנסות באתגרים גדולים יותר ויותר, ולמצוא בתוכם איזון; לעשות צורה מוזרה עם הגוף, ושם לשהות ולנשום, להתאזן, למצוא נוכחות פשוטה.
עם השנים, הכלים שהיוגה מפתחת מאפשרים לעשות את זה גם מחוץ לסטודיו: להיכנס לפרוייקט ארוך כזה, שגובה אנרגיה עצומה, ולהישאר באיזון לאורכו.

ועכשיו כשהקורס נגמר, נותר העצב הדק, המוכר לי מסוף פרוייקטים גדולים, וגם הקלה, ובעיקר סיפוק.
סיפוק עגול ושלם ושמח.

אבל די, אינאף אבאוט מי!
מה היה שם?

MIX3

התחלנו בשישה ימים של תירגול גופני אינטנסיבי ברמות קשות.

MIX5

בשלושת הימים הראשונים ראיתי על הפרצופים של המורות הלם קל. כי אחרי ההיי של ההתחלה יש עבודה רבה לעשות.

MIX2

MIX1

דחיסה של תוכן חדש לגוף ודרכו לזיכרון, זה לא דבר קל. ועם כמה שהקורס הזה נחשב ארוך (לדעתי הכי ארוך בעולם היוגה האווירית כיום), הוא בעצם קצרצר.

כמו שהגדירה זאת יפה מורה מהקורס, מיה שרבני: בשבוע הראשון מישל הכניסה לנו קובץ זיפ למוח ובשבוע השני פתחנו אותו ביחד והסתכלנו בקבצים.

MIX4

ואכן, השבוע השני מתמקד בהוראת שיעורים פרונטליים, כל מורה זוכה ללמד קבוצה של תלמידים אמיתיים, אנשים שהתנדבו להגיע לשיעור. קבוצות התלמידים היו מיקס של אנשים עם ניסיון, ומתחילים גמורים. כמו בחיים.

MIX7

חלק היו בשיעור אונאטה בעבר (תודה לתלמידי יוג סטודיו המהממים), אך חלק גדול, מעולם לא.

כל מורה מלמדת אמנם רק שיעור אחד, אך משתתפת כצופה או תלמידה בעוד שמונה שיעורים של חברותיה לקורס. אינטנסיבי, אמרתי?

זה בעצם השלב שבו המורות זוכות לחוש את הצורך הקריטי בבהנחיות בהירות, במיוחד בפן של בטיחות, ואת האתגר הטכני שמספק הערסל. כי גם כשתלמיד נמצא ארבעים ס"מ מהרצפה זה גובה מספיק כדי ליצור סיכון בפציעה ולכן הנחיות האבטחה, מהירות תגובה וריכוז- הם קריטיים.

אמנם מדובר בנשות מקצוע בעלות ניסיון רב בהוראה- כולן מורות מוסמכות ליוגה ממסורות שונות: ויג'נאנה, שאדו, אשטנגה, שיבננדה ויוגה נשית. אבל זה להן שיעור אונאטה ראשון. ההתרגשות מורגשת.

ימי הקורס הארוכים נקטעו בהפסקת צהריים מרעננת. אכלנו אוכל טבעוני מצוין מעשה ידיה של עופרי זוטא, וספגנו ויטמין די בשמש הסתווית. השהות ביער היתה מאזנת ומקרקעת. ריח העשן הכניס הכל לפרופורציות. כיף!

MIX6

יש עוד המון מה להגיד, אבל אעצור פה.

הלמידה ממשיכה להתרחש בכל רגע: תכנים ששמעתי, ראיתי, והייתי שותפה להם ממשיכים לחלחל פנימה, להצמיח שורשים עדינים ולהנביט תובנות.

פרוייקטים גדולים ורגעי שיא, יש להם אפקט יפה כזה, שהגדילה שנובעת מהם מתרחשת הרבה מאוד זמן אחרי שהריגוש שוכח ונרגע.

משפט סיכום שמח:

יש עשר מורות חדשות לאונאטה בישראל! קהילה חלוצית שתמשיך להעמיק חקר, יחד.

זוהי רק ההתחלה.

 

44829004_10155836514133309_7118805475897901056_n

שורה אחורית, מימין: מיה שרבני, הילה מונצ'ס, סיגל אברהמי, אסנת רוט, מישל דורטיניאק, שולמית קסטנר,עדי אורן, רונית זיסברג. שורה קדמית, מימין: ורד עיני, מירב ברויאר, טליה אורבך, טל וקסמן

 

 

תודה על הצילומים הנהדרים לפוסט: מיה שרבני, סיגל אברהמי, שולמית קסטנר, ורד עיני, עדי אורן, קני פלדמן.

 

30 thoughts on “בעננים

  1. טליונת יקרה!! את מדהימה, העשייה והדרך שלך מרגשות ומעוררות בי השראה מתוקה.
    כל כך יפה לראות מה יצא מהפרוייקט הזה!!
    יישר כח, אופטימיות ועומק
    מצפה לעוד ועוד

  2. לא שכיח אצלי, שנעלמות (נאלמות) לי המילים. את כזאת מתנה לעולם, את! ואני, כל כולי תודה שהעולם, שטבעון, שמישהו, זימן לי מורה כמוך.

  3. איזה פרויקט מרגש ומפעים. גם בלוגיסטיקה שלו וגם במהות. החלום שלך התגשם ובדרך הכי טובה שאפשר. כל כך שמחה בשבילך וגאה בך!

  4. הו טליה, כמה אור והשראה את מפזרת במילותייך.
    את פשוט עושה חשק. חשק לקרוא אותך עוד ועוד, חשק לתרגל אונאטה, חשק להגשים חלומות וללכת עם הלב, וספציפית בפוסט הזה גם חשק לריזוטו.
    נ.ב. הוכשרה מורה מפרדס חנה?

    • הו ענבל. יש לי חשק עז לקרוא על החלומות העדכניים שלך.

      ולא, עדיין לא בפרדס חנה…
      יקנעם/כפר סבא. הכי קרוב (אני יודעת, יודעת שזה לא קרוב)

  5. הייתי איתך ברגעים שבהם החלום התחיל לנבוט ולהצמיח שורשים מטה וענפים מעלה. מרגש אותי לראות איך את מסמנת מטרות, חולמת והוגה ומגשימה חלומות. כל כך שמחה עבורך על הקהילה שמתחילה להתרקם כאן.

  6. קוראת ובוכה, נשבעת לך, בוכה מהתרגשות על הדבר הגדול הזה שיזמת והפקת, קוראת וחושבת על כל הצעדים הקטנים שכתבת עליהם וכמה אני מכירה אותם מהכנות לסדנאות וקורסים…
    לחלום משהו גדול ולרקום אותו תך אחרי תך עד שיש רקמה ברורה ומרהיבה שממשיכה אחר כך לרקום את עצמה כמעט לבד…
    מעריצה אותך שהעזת לחלום בגדול ולשהות ולנשום תוך כדי.
    חיבוק ענק.

    • אויש אמיר! כמה אני מתרגשת. המילים שלך הן באמת כמו חיבוק ענק.
      תודה על התגובה היפהפייה הזו, עם דימוי הריקמה המקסים.

  7. הייתי פה.
    והייתי בחלק מהזמן איתך שם ואני כלכך שמחה בשמחת הגשמת החלום שלך!
    שכחת לכתוב שזה היה שבוע וחצי בו המשכת ללמד בסטודיו כרגיל. אני יכולה להעיד שהרגשתי אותך מאוד נוכחת בהוראה שלך בשיעור, ממש כרגיל.
    נדהמתי לעצמי בשקט איך את יכולה לשמור על האיזון הזה ולהיות בכלכך הרבה מקומות מאתגרים באותו הזמן.
    (אם זה עניין של ריזוטו בטאנטי אז מחר אני שם :) )

    • קודם כל, תודה על ההשתתפות בשמחתי, זה מרחיב את הלב. ממש.
      שנית, איזה כיף לשמוע ממך שהשיעורים בשבוע הזה היו כרגיל! זה היה אחד הדברים שפחדתי מהם, מבחינת משק האנרגיה.
      אבל בדיעבד, אני מבינה שוב ביתר שאת שזו האדמה שלי, ההוראה. היא מחזירה אותי לקרקע ומזל, מזל מזל שלימדתי כרגיל במשך הקורס.
      הקורס, זה התפוצצות של אש אדרנלינית. והשיעורים ה"רגילים" הם קרקע יציבה. אז טוב שיש אותם.
      תודה שאת כאן, איתי
      3>

      • הנה תראי,
        אפילו ביום שישי בבוקר, כשלרגע האדמה רעדה בסוף השיעור את מהר (ולא מהר מדי!) חזרת להורות: בשקט, בבטחון. זו לגמרי הקרקע שלך.

  8. איזה כייף להיות תלמידה שלך!!!
    איזה כייף שאת עצמך כל הזמן לומדת וממשיכה להתפתח ולהשתנות כל הזמן!!!
    כל שיעור הוא חדש ויצירתי ומאתגר ובאחרון אפילו יותר.

  9. בהצלחה טליה מהמם ! מחכה לך לשיעור אצלי כל כך אשמח להחליף רשמים על השיטות שלנו כייף גדול התהליך שלך ♥️♥️♥️ יש לה גם ערסל משלה שהיא עובדת איתו??

  10. איזה מזל יש לי שחלמת, והעזת, והגשמת.
    ודרכך, יכולתי גם אני קצת להגשים.
    שלך בתודה, מורה חדשה ומרוצה ל UNNATA

  11. …התאהבתי מרחוק, היה לי איזה מיני-קראש על הדרך היוגית שלך, הבלוג, והערסל המסוקס שקרץ לי כבר שנים. כל כך שמחה שעשיתי זאת(!) צעדתי את ה-צעד מהמרקע הויראטואלי, דרך סדנת ההיכרות בתל אביב (שכמעט ולא…) ועד לממלכה הקסומה שלך בטבעון (דרמסלה בשבילי). הדבר הכי חשוב שקרה לי שם, זה שפגשתי אוצרות: אותך, את הנשים הכי מדהימות בעולם, ואת עצמי :) בשמחה, בהודייה, ובאהבה גדולה. היתה חוויה מעיפה!! ואני מעמיקה את הסטוצ לקשר משמעותי…

  12. מה אומר שמחה תמיד לקרוא אותך ושמחה בשמחתך על הדרך המעניינת והמרוממת בה את פוסעת. מקווה שנתראה מתישהו בקרוב (: אולי אצלך אגמל מפחד הגבהים שלי

    • תני צ'אנס. האדמה נוכחת ביותר בשיעורים, וזה יוצר חממה נוחה ובטוחה לבדיקת גבולות, פחדים ושאר ירקות :)

להגיב על ענבל שביט וילק לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>